מאז הכריז נשיא ארה"ב ג'ו ביידן בשבוע שעבר על היוזמה האמריקנית להכנסת סיוע לעזה באמצעות רציף ימי, מנגנוני היישום עומדים בסימן שאלה, בעיקר בכל הקשור לכניסתו וחלוקתו של הסיוע לתושבים הנזקקים. בינתיים, למרות שסיוע הומניטרי נכנס לרצועה בדרכים שונות, מתגלים קשיים לא מעטים שמטילים ספק ביכולת של היוזמות למנוע את הרעב ברצועה.
עד שהרציף האמריקני יחל לפעול, לפי הפנטגון ככל הנראה בעוד כחודשיים, מדינות רבות מנסות לספק סיוע לעזתים, כולל ארה"ב. שלשום, יצא לדרך משלוח הסיוע הראשון לעזה, במסגרת ה"פיילוט" בתמיכת איחוד האמירויות וארגון סיוע אמריקני בשם "המטבח המרכזי העולמי". מדובר בספינה של ארגון הסיוע הספרדי Open Arms, שהמתינה בנמל לרנקה בקפריסין עד שיצאה לכיוון חופי הרצועה.
הספינה גוררת דוברה שנושאת 200 טונות של קמח ומוצרי מזון - ומסעה לעזה הוגדר על ידי האיחוד האירופי כ"פיילוט" לנתיב הימי הבטוח שמתוכנן מקפריסין לעזה, עוד לפני הקמת הרציף על ידי ארה"ב. כשתגיע לחופי הרצועה במהלך סוף השבוע, שני כלי שיט קטנים יותר יגררו אותה לרציף. ארגוני הסיוע הודיעו כי בכוונתם להעביר את הציוד באופן ישיר לעזה, וציינו כי הוא נבחן על ידי ישראל במהלך השהות בקפריסין. בארגון האמריקני אמרו כי הם מקימים "רציף עגינה" בעזה - מחומרים שנלקחו מהריסות בניינים.
בתוך כך, האזור שבו ייבנה הרציף הימי על ידי ארה"ב לטובת העברת הסיוע הוא אזור "אל-ביידר", מדרום-מערב לעיר עזה, הנמצא בסמוך לשכונת שייח עג'לין המופרדת ברחוב אל-ראשיד מחוף הים. יש לציין כי האזור נמצא כעת תחת שליטה ישראלית מוחלטת, סמוך לכביש 749 המחלק את רצועת עזה לשני חלקים. כמו כן, מסתמן כי הפעילות דרך הרציף האמריקני תתבצע בשיתוף האו"ם, לצד ארגונים לא-ממשלתיים והחברה הפלסטינית להקמה וניהול אזורי תעשייה.
בינתיים, העזתים ממשיכים לקבל סיוע הומניטרי דרך משאיות הסיוע שנכנסות מישראל וממצרים, ובמקביל באמצעות הצנחות מהאוויר, שמבוצעות על ידי שורת מדינות, ביניהן מצרים, ירדן, איחוד האמיריות, ארה"ב ואפילו מרוקו.
כל מדינה מעבירה סיוע באופן שונה: לפי העזתים, האמריקנים מעבירים אוכל מוכן, כזה שאין צורך לחמם אותו. "זה אוכל של חיילים שנמצאים בשטח, שאפשר אפילו לחמם דרך שקית חימום שנמצאת בתוך החבילה של המנה. האמת שלא כולם מבינים איך להכין את האוכל הזה", סיפר אחד הבלוגרים העזתים. מנגד, הירדנים מקפידים לשלוח מזון פופולרי ואותנטי שאותו המקומיים מכירים, כמו למשל מקלובה, חומוס, מאכלי אורז מבושלים. איחוד האמירויות מצניחה בעיקר חומרי גלם, כמו שקיות אורז, קמח, סוכר, מלח ועוד.
בנוסף, אתמול דווח כי האו"ם השתמש לראשונה בנתיב יבשתי חדש כדי להעביר מזון לצפון הרצועה, לראשונה זה שלושה שבועות. המתאם מטעם האו"ם אמר לרויטרס כי שיירת ארגון המזון העולמי (WFP) השתמשה בכביש שבנה צה"ל במקביל לגדר, כדי להגיע לצפון הרצועה. משאיות הסיוע נכנסו דרך "מעבר 96" הסמוך לבארי, אל פרוזדור נצרים.
למרות המחוות לתושבי עזה, במיוחד בצפון הרצועה ההצנחות טרם הוכיחו את עצמן. בשישי האחרון סיוע שלא הוצנח בצורה טובה נפל על כמה מהממתינים לו והרג חמישה מהם. כעשרה נוספים נפצעו בהצנחה הירדנית, וישנן עוד בעיות בהצנחות, כמו נפילתן בתוך הים או באזורי העוטף. אתמול אף היו כאלה שנפלו על לוחות חשמל בבית החולים אל-אהלי במחנה הפליטים ג'באליה והרסו אותן, ולחילופין, חבילה אחרת שנסחפה בים הגיעה לחופי תל אביב.
בתוך כך, ה"וול סטריט ג'ורנל" דיווח כי שליחת סיוע במטוס לרצועת עזה היא "משימה יקרה, מסוכנת ולא מספקת". בדיווח אתמול ציטט העיתון קבוצות סיוע שטענו כי רק משלוחי משאיות בקנה מידה גדול יכולים למנוע רעב בעזה. טיסה שהובילה סיוע מירדן לעזה וארכה כשעתיים, לפי העיתון, עלתה כ-30 אלף דולר והצריכה תשעה אנשי צוות מנוסים. לפי העיתון, המטען כלל 3.2 טון, שמספיק בקושי כדי להאכיל 4,000 בני אדם באזור צפון הרצועה.
לצד זאת, מאות טונות של מזון נמצאות במחסני הסיוע, אך אין מי שיחלק אותו. לפי מתאם פעולות הממשלה בשטחים, 16,405 משאיות, שנושאות 303,930 טונות של סיוע נבדקו ונכנסו לרצועה עד כה - אך חלק מסיוע זה עוד לא חולק. הבעיה טמונה בכך שיש בשלב זה מעט מאוד ארגונים שפועלים בעזה ומוכנים לקחת על עצמם את המשימה, שכן אונר"א (סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים, שחלק מאנשיה הם אנשי חמאס, כבר אינה מתפקדת; הסהר האדום הפלסטיני אינו ארגון גדול מספיק שיכול לשאת בדרישות הלוגיסטיות של החלוקה; וחמאס כמובן דואג להשתלט על הסיוע ולבזוז אותו, ואינו דואג לחלוקתו לטובת האזרחים.
כמו כן, קיים גם קושי למצוא נהגים שיהיו מוכנים לנהוג במשאיות הסיוע, מאחר שההמונים שיוצאים לקבל את המזון גורמים במקרים רבים לכאוס ואף לירי. לפחות שלושה נהגים נהרגו במצבים כאלה עד כה. במקביל, מתפתחות ברצועה יוזמות פרטיות של כל מיני גורמים עוינים המחלקים מנות מזון, כמו למשל איראן, שלה יש דוכן בתוך מחנה הפליטים ברפיח שבו מחולקות מנות חמות. גם קטאר ומדינות נוספות מחלקות מזון לעקורים, במיוחד באזור רפיח, במזגרת יוזמות פרטיות אלו.