האלימות בחברה הערבית ממשיכה להשתולל בין היתר משום שאין הרתעה מספקת. רוצחים רבים לא נתפסים ומועמדים לדין – ועלולים לחזור על מעשיהם. בני משפחותיהם של קורבנות, שאבלים על יקיריהם, נאלצים בנוסף לחיות בתחושה הקשה שרשויות האכיפה לא עושות הכול כדי לשים את ידן על הרוצחים. כל מקרה אלימות שנוסף לרשימה הכואבת פוצע אותם מחדש.
המספרים, במקרה זה, מדברים בעד עצמם: מתוך 78 מקרי רצח השנה, פוענחו רק כ-16. אבל אפשר ללכת רחוק יותר, כ-11 שנים לאחור. סהאם אגברייה, תושבת אום אל פחם, איבדה את בעלה תופיק (49) ושני בניה, אחמד (19) ומחמוד (20), כאשר נורו למוות בתוך ביתם באוקטובר 2011. המשטרה עצרה חשוד במעשה, אבל הוא שוחרר והרוצחים מסתובבים באופן חופשי.
"איבדתי את היקרים שלי, ולצערי נראה שהמשטרה שכחה מהתיק לגמרי, אולי משום שלא מתייחסים ברצינות למוות בחברה הערבית", סהאם אומרת, "אני לא מאמינה שהמשטרה לא יכולה להגיע אל הרוצחים. המצב הזה הוא שגורם לפושעים במגזר הערבי להמשיך ולפעול".
סהאם מוסיפה: "בכל פעם כשאני שומעת על רצח, ליבי נקרע. כמשפחה שכולה זה לא פשוט לראות רצח רודף רצח. עד עכשיו אני לא חיה בביטחון, ואני לא יודעת מתי זה יקרה. נפגשתי בכנסת עם בנימין נתניהו, ראש הממשלה לשעבר. הוא הבטיח שיעביר הוראה לחקור ביסודיות את מקרי הרצח במשפחה שלי, אבל לא קרה כלום. הייתי בהפגנות רבות, צעקתי ונאבקתי במטרה להביא לשינוי, אבל אין תוצאות בשטח".
מוחמד עדס, בן 15 בלבד, תושב ג'לג'וליה, נרצח בחודש מרץ בשנה שעברה כתוצאה מירי לעבר בית המשפחה. המשטרה עצרה חשודים, אבל אלה שוחררו מחוסר ראיות. סוהילה עדס, אמו של מוחמד, אמרה: "החיים שלנו קשים ביותר. אנחנו ממשיכים לחיות עם הכאב, המצב הנפשי לא פשוט. עד היום כאשר אני נכנסת לחדר שלו אני מתחילה לבכות. איבדתי את החיבוק ואת הנשיקות שלו. אנחנו חיים עם הכאב הזה לבד והוא ילווה אותנו לכל חיינו".
האם מוסיפה: "אין התקדמות בחקירה. המשטרה גם לא מעדכנת אותנו. איבדתי את האמונה שהם יגיעו לרוצחים. זה נראה שהתיק הולך לאיבוד. אני רואה עד כמה תופעת האלימות בחברה הערבית מחמירה. האירועים האלה גם משפיעים עלינו. הם גורמים להרגשה קשה ועצובה, כי אנחנו יודעים עד כמה זה מזעזע כאשר בנים נרצחים".
סאהר אסמאעיל, בן 50, תושב ראמה, נרצח בחודש אוגוסט בשנה שעברה ליד ביתו כאשר נורה בתוך מכוניתו. גם במקרה הזה נעצרו חשודים, אבל הם שוחררו מחוסר ראיות. אסמאעיל היה מקורבו של השר גדעון סער ויועץ לשרת החינוך יפעת שאשא ביטון.
אחותו של הנרצח, סמאח אסמאעיל, אמרה ש"אין התקדמות בחקירה והמשטרה גם לא מעדכנת אותנו בכלום. בהתחלה הייתי מתקשרת לשאול אם יש חדש והיו עונים לי. אבל בתקופה האחרונה החוקר שמטפל בתיק הפסיק לענות לי. זו הרגשה קשה מאוד. אנחנו עד היום בכלל לא יודעים מהו הרקע לרצח".
סמאח הוסיפה: "סאהר היה הפרח של המשפחה. הוא חסר לכולנו. בנו היחיד תמיד שואל עליו. נצמד לתמונה שלו כדי שירגיש שהוא לידו. נמאס לנו מהרציחות בחברה הערבית. הגיע הזמן שנקבל פתרונות".
מוחמד זאיט, בן 38, תושב ג'סר א-זרקא, נרצח לפני חמש שנים. הוא נורה כשהיה בדרכו לחתונה. עד היום לא בוצעו מעצרים. קרובי משפחתו טוענים כי נרצח משום שהעיד בתיק רצח. פתחיה זאיט, אמו של המנוח, אומרת כי "אין שום דבר חדש בחקירה של רצח בני היקר. רצחו אותו בדם קר. הוא בחיים לא פגע באיש. כואב לי עליו מאוד וכואב לי לא פחות שהמשטרה לא עוצרת את הרוצחים. עד היום אני שואלת את עצמי למה רצחו את בני. אם מישהו רצה ממנו משהו, כל דבר, הוא יכול היה לבקש ממנו, לא לרצוח. כשאני שומעת על רצח חדש בחברה הערבית אני מרגישה שבני נרצח מחדש".
האם מוסיפה: "הכאב מלווה אותי ללא סוף. אני מתנהגת כביכול כרגיל, מחייכת, אבל בפנים ההרגשה קשה. המשטרה והממשלה לא עושות את תפקידן. אם היו באמת רוצים להגיע אל הרוצחים, היו מצליחים, כפי שקורה בדרך כלל בחברה היהודית. אצלנו יש הכול: מצלמות אבטחה, עדויות, רק לא מעצרים".
ממשטרת ישראל נמסר: "האלימות בחברה הערבית היא נגע חברתי פסול ואנו פועלים למגרה בכל האמצעים הקיימים ברשותנו. חקירות מקרי רצח מנוהלות באופן מקצועי תוך חתירה להגיע לחקר האמת ולהבאת הרוצחים לדין. המשטרה משקיעה מאמצים רבים בפענוח מקרי הרצח באמצעות יחידות המיומנות בלחימה בפשיעה חמורה. אירועי רצח בכלל ואלה המבוצעים בחברה הערבית בפרט מחייבים טיפול מקצועי האורך לעיתים זמן ממושך. על אף המורכבות מצליחה משטרת ישראל לפענח ולהגיש כתבי אישום. מטבע הדברים אנחנו לא מפרטים אודות חקירות מתנהלות, אולם נמשיך לחקור במטרה להגיע לחקר האמת ולמצות את הדין עם המעורבים".
