בשבועות הקרובים תציין ישראל 75 שנים להקמתה. בצילו של ה' באייר תש"ח חוסים עוד שני תאריכי אזכור שגם להם ימלאו 75 שנים: פרשת האלטלנה (יוני 1948) ופירוק הפלמ"ח (נובמבר 1948). שתי ההכרעות ההיסטוריות שעליהן חתום דוד בן גוריון גילמו את ערש הממלכתיות הישראלית. במוקדה - ההבהרה כי במדינת ישראל תהיה אחדות בפיקוד על מערכות הביטחון, לא יהיה זיהוי פוליטי של גופי הביטחון עם זרמים אידיאולוגיים כלשהם, לא תהיה סמכות פוליטית שתפקד על גורמים מקרב מערכת הביטחון, ותישמר כפיפות מוחלטת של הדרג הצבאי לזה המדיני.
ההחלטה - רבת העמימות עד כה - על הקמת המשמר הלאומי, וכעת הכפפתו לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר, כלקח מרכזי מאירועי "שומר החומות", עלולה להביא לערעור הנחות היסוד שעל בסיסן נוסדה המדינה והיוו נוסחה לשימור היציבות הפנימית בה ולניהול יחסים בריאים בין מערכות הביטחון לדרג הפוליטי. אם תיווצר כפיפות - ולו חלקית או סמלית - של אותו הגוף לישות פוליטית, ובפרט השר לביטחון לאומי, קל וחומר אם יונהגו נהלים מיוחדים בכל הנוגע לגיוס, להגדרת המשימות, לדפוסי הפעולה ולפיקוד באותו הגוף - מדובר יהיה בתקדים חדש ושלילי.
לא צריך להרחיק כדי לבחון דוגמאות שאמורות לשמש נורות אזהרה. המזרח התיכון רווי בגופים ביטחוניים שנאמנותם הבסיסית היא לישויות פוליטיות - למשטר או לשליט - ואשר לרוב נפרדים מהצבאות הממלכתיים של אותן המדינה, ורובם מתאפיין בצבע אידיאולוגי דומה לזה של השלטון. כאלה למשל הם משמר הרפובליקה בסוריה (ובעיראק בעבר), וכן משמרות המהפכה באיראן.
קיים קו ישיר המחבר בין האפשרות להכפפת המשמר הלאומי לשר לביטחון לאומי לבין ההחלטה שהתקבלה לאחרונה לגבי פיצול סמכויות יחידת מתאם פעולות הממשלה בשטחים בין שר הביטחון לבין השר בצלאל סמוטריץ'. בשני המקרים מדובר בערעור אחדות הפיקוד ביחידות ביטחוניות הזורע בלבול במערכות שקיומן מבוסס על כפיפות לסמכות אחת ברורה, ובמעורבות תקדימית של ישויות פוליטיות בניהול מערכות הביטחון. בשני המקרים לשרים המקדמים את השינויים יש ניסיון מועט עד אפסי בהיבטי ביטחון, דבר שבולט לעין בשורת התבטאויות ומהלכים שקודמו באחרונה.
הרמיזות שהועלו באחרונה שלפיהן המשמר הלאומי עתיד להתמקד במיגור הפשיעה והאלימות בחברה הערבית מעצימות את סימני השאלה לגבי מהותו ודרך פעילותו. אין ספק שהכרסום במשילות המדינתית במוקדים רבים בחברה הערבית, ובמיוחד בדרום, מהווה אתגר אסטרטגי המחייב מענה מהיר. אולם כינון גוף שתכליתו המובהקת תהיה אכיפת מרות על מגזר מסוים - כפי הנראה עם מידה מוגבלת של דיאלוג ושיתוף פעולה עם החברה הערבית - מגלם פוטנציאל להגברת המתח המובנה והעמוק בינה למדינה במקום להפחתתו.
ד"ר מיכאל מילשטייןטוב יעשו קברניטי המדינה אם ילמדו הן מההיסטוריה והן ממגמות העומק בחברה הישראלית בבואם לעצב את דיוקנו של המשמר הלאומי. ראשית כאמור, אסור שתהיה כפיפות ישירה, ולו קלה או סמלית, של יחידה ביטחונית לישות פוליטית, אלא לדרג הביטחוני העליון, ובמקרה של המשמר הלאומי - למפכ"ל המשטרה.
שנית, חיוני שההקמה תלווה בשיח מעמיק עם נציגי החברה הערבית, דבר שיסייע לקבלת אותו הגוף, לשיתוף פעולה עימו, ובעתיד הרחוק אולי אף להשתלבות אזרחים ערבים בו כחלק מעיצוב בריא יותר של יחסי קהילה-משטרה. ללא שמירה על עקרונות אלה עלולה ישראל למצוא עצמה בשחזור מסוכן של פרשת אלטלנה ובהתקרבות לדגמים הרווחים במשטרים שבהם קרסה הדמוקרטיה או לא הייתה קיימת מעולם.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
