לפני כמה חודשים הופקד בארכיון בן גוריון ארגז ובו כמה אוצרות: יומניו המקוריים של מנהיג היישוב וראש הממשלה הראשון, בכתב ידו, חלקם מ-1915, אחרים מימי הקמת המדינה, מכתבים מבני משפחה ועוד. בין הפריטים נמצאה גם מעטפה קרועה של דואר אוויר שדוד בן גוריון עשה בה שימוש חוזר והפך אותה לדף טיוטה. על המעטפה שירבט לעצמו רשימת שאלות ללא תשובות בסופן: "מדינה לאחר רוב? ומה עד רוב? היסתפקו יהודים במדינה יהודית בלי רוב, שיהדות המדינה תיווסד על חוק כתוב? איך להבטיח זכויות המיעוט באופן אפקטיבי?". נראה שהרשימה נכתבה בשנים שבין סוף מלחמת העולם השנייה לבין הכרזת העצמאות. השאלות יסודיות, קשות, מישירות מבט למציאות וצופות פני העתיד.
עיון ביומניו ובמכתביו מגלים שזו לא הייתה פרקטיקה חד-פעמית. באוגוסט 1953, כארבע שנים לאחר סיום המלחמה, הבין בן גוריון שזה הרגע לבחון לעומק את תפיסת הביטחון של ישראל. כפי שעשה לפני הקמת המדינה, גם כעת הוא ביקש לפנות את יומנו מכל פעילות אחרת ופתח ב"סמינר". בדו"ח שהגיש לממשלה בסיום אותה חקירה כתב כך: "בדיקה זו מחייבת לשכוח כאילו מה שיודעים מכבר ולהסתלק מדעות קדומות".
ביום הראשון ל"סמינר" הוא כתב לעצמו יותר מ-20 שאלות, בהן: "הבעיות הביטחוניות שאני מתחיל לבחון ולברר היום הן, בערך: כיצד נעמוד אם תקרה מלחמה? מה אנו עושים עכשיו לקראת יום פקודה? כיצד נגדיל הכוחות הלוחמים בצבא סדיר ונקטין עד כמה שאפשר שאר השירותים? כיצד נאמן יישובי הספר לעמידה בשעת סכנה ונארגן ההגנה המרחבית בכלל?".
שאילת שאלות היא אולי אחת ההתנהגויות המובחנות ביותר המגדירות אנושיות, וחוקרים טבעו את המושג homo rogans, האדם השואל, כדי לסמן עד כמה הדבר טבוע בנו. שאילת שאלות עומדת בבסיס של תהליך למידה והנעה של תהליכי חשיבה עמוקים. כלומר, כאשר אנחנו שואלים, אנו בעת ובעונה אחת מעבדים את הידע הקיים ומכינים את עצמנו לקראת תובנות חדשות. אלה יכולות להיווצר רק כשאנחנו מוכנים להיפרד מהמוכר והידוע, לחתור תחת הנחות היסוד שלנו, לא להשלים עם המציאות.
המיומנות הכל כך אנושית של שאילת שאלות לא עולה לרוב על דעתנו כמאפיין מובהק של מנהיגות. כששאלתי את רוח הזמן, Chat-GPT, מה מאפיין מנהיגות, התשובה כללה תכונות הקשורות לחזון והשראה, לקבלת החלטות ואסטרטגיה, לאמפתיה ולהבנת האדם, לאומץ וכריזמה, אך הרובוט כלל לא הזכיר הטלת ספק, חקירה ושאילת שאלות. ייתכן שהתכונות האלה חשובות יותר עבור חוקרות וחוקרים, הוגות דעות וכותבי טורי דעה. גם הדוגמאות שהבאתי בתחילת המאמר, יאמרו הקוראות המיומנות, מציגות את בן גוריון השואל שאלות כאשר עתותיו בידיו – והוא יכול לשחק את תפקיד הוגה הדעות.
רמון זיו-אבאסתר סוויסהאלא שעיון ביומן מגלה שגם באחד הרגעים העמוסים והמכריעים ביותר במנהיגותו הוא עדיין שאל שאלות. כך נפתח יומנו ב-8 במאי 1948, שישה ימים בלבד לפני הכרזת העצמאות: "יש צורך בקביעת דין עיר כבושה (או כפר): מי שליט? המפקד או מושל ממונה? מטעם מי? מה סמכותו כלפי הצבא? כלפי התושבים? רכושם? מה רשאי הצבא להחרים? היש פיצויים לרכוש שדוד? המגרשים ערבים? שבויים? מה דין ערבים שנשארים?". שאלות אלה והתשובות עליהן מעצבות את חיינו עד היום. אלו לא תהיות בעלמא, אלא שאלות מעשיות להחריד. זהו מנהיג-אדם הניצב מול המראה ומישיר מבט. לא הכול ידוע לו והוא לא הולך מסימן קריאה אחד למשנהו. בן גוריון נכון לשאול שאלות קשות ולכן הוא נכון לעצב את העתיד.
מנהיגות מעצבת, כשמה כן היא – שואפת לשרטט את המציאות ולא רק להתנהל בתוכה. מכיוון שהעתיד לא ברור ולא ידוע, הדרך אליו מההווה עוברת בין שאלות – קשות, יצירתיות, עמוקות. הן שמכתיבות את האופן שבו נחצוב את הדרך אל העתיד הרצוי. אנו זקוקים למנהיגות שואלת, בימי שגרה וביתר שאת בימי מלחמה, כאשר ערפל כבד מכסה ההווה ואת העתיד. אבל לעת עתה אולי נסתפק גם במנהיגות שמשיבה על שאלות.
- רמון זיו-אב הוא מנהל מרכז המבקרים של הארכיון למורשת בן גוריון. היום (ראשון), ו' בכסלו, הוא יום השנה ה-50 למות דוד בן גוריון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
