6 צפייה בגלריה
"שוכחים שהמורים הוותיקים למעשה מובילים את המערכת"
(צילום: אביהו שפירא, נחום סגל, יאיר שגיא, אלבום המשפחתי)
עדיין לא ברור אם שנת הלימודים תיפתח מחר (חמישי) כסדרה, אבל ההתרגשות אצל נשות ההוראה הוותיקות נמצאת כבר בשיאה, כמדי שנה. הן רק מחכות לרגע שבו ייכנסו לכיתה ויפגשו את התלמידים. מבחינתן לא מדובר במקצוע שהוא עונש – אלא שליחות של ממש שהן עושות כבר שנים ארוכות, למעשה עשורים שלמים. למרות השכר שלא תמיד מתגמל, למרות השחיקה – הן מצפות ל-1 בספטמבר.
המורות הוותיקות מכירות את מערכת החינוך היטב, על יתרונותיה ועל חסרונותיה. גם הן מודאגות, על רקע המשבר של השנים האחרונות, אבל לא מתכוונות להרים ידיים. יש להן גם מה להגיד על המשא ומתן שמתקיים לאחרונה מול משרד האוצר, ועל הצורך לשמור על מורים צעירים במערכת. אלה אכן צריכים לקבל תנאים ראויים, אבל מבחינתן אסור לשכוח מי באמת מוביל קדימה את בתי הספר.
6 צפייה בגלריה
"מקווה שיהיה הסכם טוב, ושידובר גם על מהות - לא רק על שכר". בן דויד וליברמן
(צילום: הדר יואביאן, יואב דדוקביץ')
מורים בעד ונגד מתווה האוצר להסכם השכר
(צילום: חגי דקל)
בתיה עמר (60) מקריית שמונה עובדת בהוראה כבר 38 שנה. בשלוש השנים הראשונות, לאחר שהשלימה את לימודיה, היא עבדה בקיבוץ כפר סאלד, ומאז היא עובדת בבית הספר שבו למדה בעצמה, המגינים בקריית שמונה. היא מכהנת כיום בתפקיד סגנית המנהלת, ובמקביל מרכזת את לימודי המתמטיקה ומלמדת יזמות.
"שוכחים שהמורים הוותיקים הם אלה שלמעשה מובילים את המערכת", עמר אמרה, "הם אלה שמשמשים מנטורים למורים הצעירים, הם אלה שלוקחים קדימה את הפרויקטים החשובים של בית הספר. יש עכשיו תחושה שמתרכזים במורים הצעירים ופחות מתייחסים לוותיקים. מגיע לצעירים, אבל הוותיקים צברו ניסיון ודרך. העובדה שמתמקדים במורים החדשים פוגעת בוותיקים. הם מרגישים שנתנו ונתנו ונתנו, ובסוף לא מתגמלים אותם. אני מקווה שיהיה הסכם טוב, לוותיקים ולצעירים, ושלא ידובר רק על שכר אלא גם על מהות, על מערכת החינוך כולה".
6 צפייה בגלריה
"אני אוהבת את הילדים אהבת נפש, זה מה שמשאיר אותי במערכת". בתיה עמר
(צילום: אביהו שפירא)
עמר מספרת שבבית הספר המגינים, שמתמקד ביזמות וחדשנות, לא נותרו הרבה מורים ותיקים. "אנחנו מובילים בארץ בחדשנות", היא אמרה, "כל החופש היינו פה כדי להיערך בהתלהבות ובעשייה, כאילו שזו השנה הראשונה, כי אנחנו תמיד ממציאים את עצמנו מחדש. זה מה שמחזיק את הוותיקים. זה נותן דרייב, נותן חשק. אני אוהבת את הילדים אהבת נפש, זה מה שמשאיר אותי במערכת. הציפייה לפגוש את הילדים, לראות מה קרה להם בחופש ואיך הם התקדמו".
אנה שגלוב (56) ממגדל העמק תתחיל את שנתה ה-32 בהוראה, בתיכון העמק המערבי שבקיבוץ יפעת. שגלוב, בעלת תואר שני בעיצוב אופנה, תלמד עיצוב ממוחשב ותקשורת חזותית. "אני מתרגשת ממש כמו ביום הראשון שהתחלתי ללמד", אמרה, "לפעמים אני אפילו לא מסוגלת להירדם בלילה לפני תחילת שנת הלימודים. אני מחפשת חולצה לבנה חגיגית כדי שאוכל לבוא לתלמידים ולהתרגש יחד איתם. זו שנה חדשה, התחלה חדשה, מתחילים הכל מאפס".
שגלוב סיפרה כי היא "מתמודדת עם השחיקה המקצועית באמצעות אתגרים חדשים, מנסה לא להישאר כל הזמן בתקשורת חזותית. השנה אני מתקדמת לעיצוב אפליקציות. כל הזמן טורחת להתעדכן ועושה השתלמויות, למרות שאני לא זקוקה כבר לגמולי מקצוע כי הגעתי למקסימום. היום אני נכנסת עמוק לתחום הסלולר, הדיגיטל והאונליין. ככל שאני מתפתחת מקצועית, השיעורים יותר מעניינים ואין סיכוי שמישהו ישתעמם. אני דואגת לאתגר את התלמידים ולעניין אותם בכל רגע נתון".
שגלוב הוסיפה כי "יש לי עוד שמונה שנים ללמד, אבל אני לא רואה את עצמי עוזבת את התחום. אני מאוד אוהבת את המקצוע, אוהבת עיצוב ואוהבת ללמד. הבת שלי ספגה ממני את האהבה להוראה ובחרה גם היא להיות מורה".
ענת קובו, בת 55, היא מחנכת כיתה י"ב (כיתת עולים מארה"ב, דרום־אפריקה וצרפת) ורכזת עברית בתיכון אוסטרובסקי ברעננה. "צריכים להתחשב בנו יותר", היא אמרה, "ובכלל להעריך אותנו. חייבים לעודד עוד ועוד אנשים להגיע להוראה כדי שנבנה מערכת חינוך טובה יותר. אני רואה את היחס למורים, וזה חייב לעבור שינוי. הגיע הזמן שיעודדו אותנו ושיתגמלו כמו שצריך על העבודה. לי למשל יש תואר שני, אבל אני לא מרגישה שמבחינת התנאים מתייחסים אלינו באופן שווה מול תחומים אחרים".
קובו סיפרה שהיא עדיין מנסה כל העת להתפתח בתחום. "גם אחרי 30 שנה אני נרגשת לקראת תחילת השנה", היא ציינה, "העבודה הזו היא מבחינתי שליחות. צריך כל הזמון ליצור, להתגמש, לפעמים לעשות דברים אחרת. לא להתקבע על שיטת לימוד אחת ויחידה, בוודאי לא על שיטות לימוד מסורתיות שאבד עליהן הכלח".
שיראל לוי עטר (53) תחל מחר את שנתה ה-20 כמורה, 13 מהן כמורה למדעים בבית ספר אלמוג באילת. היא סיפרה כי מבחינתה המצב לא קל, אך הסבירה מדוע נשארה במקצוע. "חלום הילדות שלי היה להיות מורה", אמרה "אם לא האהבה שלי להוראה לא הייתי נשארת בתנאים האלה".
לוי עטר אמרה על המשבר הנוכחי כי "כסף לא יסייע לתקן את כל מה שצריך. יש צפיפות בכיתות, וכל תלמיד הוא עולם ומלואו. איך אפשר להגיע לכל ילד? וכל זה מבלי לדבר על האלימות של התלמידים וההורים, ריבוי התפקידים, שעות על גבי שעות של עבודה. על זה צריך לדבר. אני אצטרך לעבוד עוד 18 שעות כדי לקבל עוד 400 שקלים, ככה שאין למעשה תוספת שכר. יש פה התנערות מוחלטת ממורים שהשקיעו את חייהם במערכת. אני מכירה מורים שאומרים שאם ההסכם ייחתם הם ילכו. אני עדיין לא החלטתי. אם הייתי יותר צעירה, בוודאות הייתי עוזבת את המערכת. לא ברור לי מי אלה אותם מורים ותיקים שמרוויחים 18 אלף שקל, כי אני, עם כל ההטבות שאני מקבלת כתושבת אילת, מרוויחה הרבה פחות".
