ויטלי טרופנוב נרצח בטבח 7 באוקטובר בבית המשפחה בניר עוז, בנו סשה ובת זוגו ספיר כהן נחטפו לעזה, כך גם אמו ילנה וסבתו אירנה טטי. השלוש שוחררו בעסקת החטופים בנובמבר 2023, והיום, אחרי כמעט 500 ימים בשבי, גם סשה חזר הביתה. בתיעוד מרגש נראה החיבוק הראשון של סשה - לאחר יציאתו סוף-סוף לחופשי - עם בת הזוג ספיר ועם אמו ילנה. "אני בסדר", אמר להן.
אחר כך, כשהשתיים לצדו במסוק בדרך לבית החולים שיבא, כתב: "תודה לכל מי שהתגייס במשך כל התקופה הזו למאבק לשחרור שלי ושל שאר החטופים שיצאו איתי היום הביתה, תודה למי שתמך באמא שלי במהלך כל התקופה הזו. אני מאחל להחזרת כל החטופים שעדיין בעזה לחזור בהקדם, ולא להשאיר אף אחד מאחור". בתיעוד נוסף הוא נראה משוחח עם סבתו, שגם היא שוחררה בעסקה הראשונה.
live
סשה טרופנוב במסוק: "לא להשאיר אף אחד מאחור!"
(צילום: דובר צה"ל)
live
סשה טרופנוב פוגש את אימו ובת זוגו
(צילום: דובר צה"ל)
ב-29 בנובמבר 2023, אחרי 54 ימים בשבי, ילנה (50) ואירנה (73) שוחררו לישראל. השתיים, בעלות אזרחות רוסית, הועברו לידי הצלב האדום בחאן יונס כשהמונים מקיפים את הרכב. אירנה נצפתה מחייכת בעת המפגש עם נציגת הארגון. הן הגיעו לבית החולים שיבא, שם המתינו להן חברות מהקיבוץ.
"שתיהן מרגישות טוב", סיפרה אז גל, חברה של סשה. "נראה שהן בריאות, הן הולכות בכוחות עצמן, אבל אני בטוחה שנפשית זה לא המצב. אנחנו מתרגשים לראות אותן אבל עדיין חצי מהלב שלנו בעזה - סשה וספיר".
במהלך שהותה בשבי, התקבל אות חיים מילנה כשהופיעה בסרטון יחד עם דניאל אלוני ורימון בוכשטב-קירשט, שגם הן שוחררו בהמשך.
live
ילנה ואירנה בשחרורן מהשבי, נובמבר 2023
live
סשה מועבר לצלב האדום לצד יאיר הורן ושגיא דקל-חן
(צילום: רויטרס)
הבוקר שהפך את חייה של ספיר כהן התחיל בשבת שמחת תורה בקיבוץ ניר עוז. היא וסשה הגיעו לביקור אצל הוריו בקיבוץ, למרות היסוסיו המוקדמים. "הוא לא רצה לנסוע, הוא אמר לי 'ספיר אני לא יודע למה אני רוצה לבטל'. אני משכנעת אותו, ואנחנו מגיעים לקיבוץ", היא משחזרת.
בבוקר 7 באוקטובר, התעוררו השניים למטח רקטות בחדר ללא ממ"ד. "קיבלנו הודעה על חדירת מחבלים. מה זה חדירת מחבלים בכלל?" היא נזכרת. בחדר, ספיר וסשה הסתתרו מתחת למיטה, כשהיא מתעטפת בשמיכה ושומעת את המחבלים מרססים ביריות. "הדבר היחיד שעשיתי הוא להגיד את התפילה שלי, שוב ושוב", היא סיפרה ל-ynet. "היה פחד מוות, פחד שקשה לתאר, הגוף רועד, אני מזיעה. אלוהים, איך אני מסיימת היום את החיים שלי? עוד לא עשיתי שום דבר משמעותי. כשהוציאו אותי אני רואה את סשה על הברכיים, עם פנים מדממות. חשבתי שזה הסוף״.
6 צפייה בגלריה
נאבקה להשיב את סשה. ספיר בכנס בניו יורק, ארה"ב
(צילום: Michael M. Santiago/Getty Images)
live
דבריה של ספיר כהן ששוחררה משבי חמאס
(צילום: מטה החטופים)
השניים נלקחו בנפרד, ולאחר הפרידה הכפויה מסשה, החל מסע אימים. "מעלים אותי על אופנוע ומסיעים אותי לעזה, בדרך ארוכה שבה מגיעים המון אנשים לחבוט בי, לגעת בי", היא תיארה. אחרי הליכה ארוכה, ״שבה דרכתי ברגליים יחפות על מסמרים וחפצים אחרים שלא זיהיתי", ספיר הגיעה למערכת המנהרות התת-קרקעית של חמאס. והחיים שם היו בלתי נסבלים.
"למטה אין אור בכלל. לפעמים מחבל הדליק פנס ועדיין לא הצלחתי לראות כלום. גם אוויר אין", היא סיפרה. "המנהרות לחות ורטובות, וכל הזמן צריך לנגב את המים שנוזלים מהתקרה. המזרנים היו ספוגים בגלל הלחות נגרם עובש, והריח היה כל כך נורא עד שאי אפשר היה להירדם״.
הישרדות יומיומית הפכה למאבק: "הדבר העיקרי שאוכלים שם זה פיתות. היו גם ימים שלא היו פיתות ואז לא אוכלים כלום. היינו מנסים למצוא דרכים לקחת אוכל בלי שהמחבלים יראו, איפה להחביא אותו ואיך להוריד ממנו את העובש״.
אבל דווקא בתוך התופת הזו, ספיר מצאה משמעות חדשה. "פגשתי חטופים שלא ידעו מה קרה למשפחות שלהם, או כאלה שבני משפחה נרצחו להם מול העיניים. ראיתי בחורה מכווצת בתנוחת עובר, גבר ששוכב עם עיניים עצומות שעות ומסרב להיות חלק מהסיטואציה הזאת. הרגשתי צורך לשים את הבעיות שלי בצד ולעזור להם. אמרתי, יהיה מה שיהיה. אני אעשה הכול כדי לעזור, להביא אוכל, לדבר איתם. זה מה שהחזיק אותי. זו הפכה להיות משימת חיי״.
פורסם לראשונה: 15:12, 15.02.25
