אשת התקשורת הלבנונית המוכרת דניז פחרי טענה לפני כשנתיים בערוץ MTV כי לדור הצעיר אין שום אופק במדינה ולא נותרה לו שום ברירה אלא לעזוב. "ויתרנו על ילדינו", אמרה ופרצה בבכי בשידור. הבדרן הנוצרי הלבנוני השאם חדאד הגיב לכך בטוויטר: "זה סוף הסיפור של לבנון".
דבריה של פחרי לא היו סתם סיסמה. עשרות אלפי לבנונים עוזבים את המדינה בכל שנה על רקע התרסקות הכלכלה ושיעורי האבטלה בקרב צעירים שמגיעים ל-50%. אנשי עסקים מעבירים את השקעותיהם לאיחוד האמירויות או לאירופה ובבתי החולים מורגש מחסור ברופאים כי רבים היגרו לארה"ב. ברחובות הערים, בראשן ביירות, הפגינו בשנים האחרונות מאות אלפי אזרחים, ללא הועיל. מי שיכול לעזוב את ספינת הארזים הטובעת, נאחז בקרש ונמלט על הגלים.
ויש לתופעה הזאת גם היבט עדתי-דתי-סוציולוגי: רוב הלבנונים העושים רילוקיישן לחו"ל הם נוצרים, בעיקר מהעדה המרונית, שבהכללה שייכים על פי רוב לחתך סוציו-אקונומי גבוה יחסית ומשכיל, ואלה מתקבלים בזרועות פתוחות במקומות אחרים. אם תרצו, אפשר לכנות אותם "אליטות".
נזכיר כי לבנון הוקמה ב-1920 תחת המנדט הצרפתי. לפי המפקד הצרפתי מ-1932 מנו הנוצרים יותר ממחצית מהאוכלוסייה ונקבע כי הנשיא יהיה תמיד נוצרי-מרוני. מאז עשו הנוצרים הכול כדי למנוע מפקד נוסף, גם אחרי העצמאות ב-1943, כדי לא לחשוף את האמת המרה, שאט אט הפכו הנוצרים הפכו למיעוט בתוך המדינה.
כיום יש הרבה יותר לבנונים בעולם מאשר בלבנון עצמה. הרילוקיישן ההמוני אינו חדש וזרם העזיבה נעוץ במלחמת האזרחים בשנות ה-70 (לרוב לדרום אמריקה, ארה"ב, צרפת וקנדה), אך הוא כאמור תפס שוב תאוצה לאחרונה, ובעיקר אחרי הפיצוץ בנמל ביירות באוגוסט 2020, שהחריף את הידרדרות הכלכלה והביטחון במדינה. התוצאה היא שכיום רוב אוכלוסיית לבנון מוסלמית, והקבוצה הגדולה ביותר היא השיעית, הענייה והנחשלת ברובה.
הממשלות האחרונות בלבנון נכשלו בכל התחומים. מאחורי הקלעים כולן מנוהלות על ידי איראן באמצעות מינויים של חיזבאללה ובסיוע לחצים ואיומים שמפעיל הארגון. חיזבאללה הקים קבוצת רוב (קואליציית 8 במרץ) שנבחרת כביכול באופן דמוקרטי. זהות הנשיא והרכב הממשלה נקבעים בטהרן, לא בביירות.
ברמת העיקרון, לפי סעיף 80 של החוקה שקבעו הצרפתים, בתי המשפט בלבנון אמורים להיות עצמאיים ולהוות גורם מרסן לשלטון. אבל בפועל, יש לממשלה במדינה יכולת לשלוט על בית המחוקקים וגם על בית המשפט העליון. במאי 2022 התראיין ראש מועצת השופטים העליונה סוהייל עבּוּד והסביר כי אין בלבנון מערכת משפט עצמאית וכי למעשה מפלגות פוליטיות השתלטו עליה. הוא לא היחיד: ראש אגודת השופטים בלבנון, פייסל מכּי, מתלונן רבות בשנים האחרונות שמערכת המשפט רקובה כי פוליטיקאים מתערבים במינוי השופטים.
הדוגמא הטובה ביותר לצפצוף של הממשלה בלבנון על מערכת המשפט היא חקירת הפיצוץ בנמל ביירות, שגבה את חייהם של 215 איש. כתבי אישום כמעט לא הוגשו, עדים שזומנו להעיד לא הגיעו וגורמים פוליטיים פעלו לעצירת החקירה של השופט טארק ביטאר. מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה איים לא פעם שלא יאפשר לשום ועדת חקירה לגעת בפעילים מארגונו.
ד"ר ירון פרידמןלא פלא אפוא שבני המעמד הבינוני, בעלי אמצעים, היכולת או מקצועות חופשיים, ברובם נוצרים ומוסלמים סונים אמידים, עוזבים את לבנון. מי נשאר? עניים ומובטלים, בחלקם הגדול בני העדה השיעית שממילא בוחרים קבוע בקואליציה הפרו-איראנית השלטת. מבחינתם, בחירה במפלגה שאינה מייצגת את חיזבאללה מהווה כפירה דתית. המפסידה הגדולה היא האופוזיציה (קואליציית 13 במרץ) הנשלטת על ידי האליטות, אנשי האידיאולוגיה החילונית הליברלית, המעוניינים לבצע רפורמות, לפתוח את כלכלת לבנון למערב ולמדינות המפרץ - יריבותיה של איראן. המצביעים הפוטנציאליים שלה עוזבים את המדינה בהמוניהם.
מי שהייתה פינת החמד של העולם הערבי, שכונתה "פריז של המזרח התיכון", נחרבת כעת על ידי קואליציה המורכבת ממאפיה מושחתת ומיליציה דתית. השאלה המתבקשת היא: האם גם ישראל עלולה להגיע לשם?
- ד"ר ירון פרידמן הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז. חוקר, מרצה ומורה לערבית בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. ספריו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" ו"השיעים בארץ ישראל" יצאו לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן. מנהל את הניוזלטר "השבוע במזרח התיכון" שאליו אפשר להצטרף כאן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
