תקציב תלמידי החינוך המיוחד המשולבים בבתי ספר רגילים עומד של כ-30% מתקציב שעות ההוראה והסיוע בחינוך המיוחד. כך עולה מדוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא מערכת החינוך המיוחד.
הדוח הופק לבקשת יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת יוסף טייב (ש"ס), לקראת סדרת דיונים שיעסקו בקשיי החינוך המיוחד בכלל ובטענות הורים ומורים על כישלון חוק השילוב של תלמידים מהחינוך המיוחד בחינוך הרגיל בפרט. ח"כ טייב אמר כי "ילדי החינוך המיוחד זקוקים לעזרה עצומה ולצערי, כיום הם לא מקבלים מספיק. בוועדת החינוך, התרבות והספורט בראשותי, ננהל דיונים מעמיקים עד למציאת הפתרון הראוי".
עיקר טענות ההורים והמורים מתייחסות לכך שחוק השילוב הוחל ללא התאמת תקציבים ושירותים, ללא הכשרת המורים בחינוך הרגיל, ללא מענה טיפולי לילדים המשולבים ובמקרים רבים בהיעדר סייעות. טענות נוספות של הורים מתייחסות גם לקביעת רמת התפקוד והזכאות של תלמידים לאותם שירותים. בתנאים אלו, ובכיתות עמוסות וצפופות, המורים מתקשים לתת מענה לתלמידים ולנהל שיעורים באופן תקין.
הדוח קבע כי קיים פער משמעותי בין השירותים שמקבל תלמיד בחינוך המיוחד, לעומת תלמיד שהוריו בחרו בשילובו במערכת החינוך הרגיל. כך למשל, תלמידים משולבים אינם מקבלים תמיכה פרא-רפואית וטיפולית אחרת באופן מלא, מה שהופך אותם ל"בעייתיים" בעיני תלמידי הכיתה, כשהמורים מתקשים לבצע את תפקידם.
העלות השנתית הממוצעת לתלמיד בחינוך המיוחד גדולה הרבה יותר מהעלות של תלמיד "משולב". עוד עולה מהדוח כי תלמידים בחינוך המיוחד לומדים בכיתות עם מספר תלמידים קטן, מספר גדול של אנשי צוות לתלמיד, יום לימודים ארוך ואף לימודים בזמן חופשת הקיץ ובחלק מחופשות החגים. בנוסף לכל אלה, הם מקבלים שירותים ייעודיים לתלמידי החינוך המיוחד, כמו אותה תמיכה פרא-רפואית.
חוק החינוך המיוחד קובע מאז 2018 כי הורים לתלמידי חינוך מיוחד זכאים לבחור את סוג המסגרת שבה ילמדו במקרה שנקבעה להם זכאות לכך. לפי הדוח, יש הבדלים משמעותיים בתקצוב תלמידי חינוך מיוחד שונים, הנובעים מסוג המסגרת שבה הם לומדים, מסוג הכיתה ומרמת התפקוד. עורכי הדוח ציינו כי בשלוש השנים שחלפו מאז החלת הרפורמה במלואה התגלו קשיים ניכרים ביישומה, והם הועלו בדיוני ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ובזירות דיון נוספות.
הדוח מראה כי שיעור תלמידי החינוך המיוחד מכלל התלמידים במערכת החינוך גדל ב-15 השנים האחרונות כמעט פי שניים, מכ-6 אחוזים מהתלמידים בשנת 2005 לכ-12 אחוזים ב-2022. הדוח בחן גם נתונים על תלמידים הזכאים לשירותי חינוך לפי אשכול כלכלי-חברתי של יישוב המגורים, ומצא שבחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי יש שיעור גדול יותר של תלמידי חינוך מיוחד באשכולות הנמוכים. בחינוך החרדי והערבי, לעומת זאת, התמונה הפוכה: שיעור תלמידי החינוך המיוחד מכלל התלמידים באשכול הבינוני והבינוני-גבוה גדול משיעור תלמידי החינוך המיוחד מכלל התלמידים באשכולות הנמוכים יותר.
