"כמה חיכית לתינוקי"
סמ"ר (מיל) אלישע יהונתן לובר ז"ל
בבית העלמין הצבאי בהר הרצל הובא למנוחות לוחם השריון סמ"ר (מיל') אלישע יהונתן לובר ז"ל, בן 24 מיצהר, שנפל בקרב ברצועת עזה. "אור שלי, המשפחה שלי, כמה אהבת את הארץ הזאת, הייתי מקנאה. המלחמה הזאת הייתה הכול בשבליך, לא ראית בעיניים, רק את ארץ ישראל", ספדה בבכי רעייתו אביה.
הלוויתו של סמ"ר (מיל') אלישע יהונתן לובר ז"ל
(צילום: דמקה בית הפקה ירושלמי)
"משהתארסנו התחננתי בפניך – אל תמות. לא הסכמתי, 'תבטיח לי, תבטיח לי' אמרתי, אמרת לי 'אני לא יכול'. התקשרת במוצאי שבת, אמרת שכלום לא קשה, רק שאתה מתגעגע הביתה. התינוקי, כמה חיכית, כמה. ביום ראשון שלחת לי הודעה 'תעדכני אותי כל דבר בהיריון'. כל כך רצית, איך הם יגדלו? זה לא פייר".
אביו חגי ספד לו: "זכינו בך, אתה ילד כל כך עדין, כל כך בעל רגש, חסיד, כל כך בעל אמונה. בלי גרם אחד של חספוס וציניות. אתה, שלא נגעת בסמארטפון כי יש בו דברים רעים, שסירבת לצאת מארץ ישראל אפילו לטיול קטן, אתה שנולדת להיות חולם ולא לוחם, אתה בני שמאז שמחת תורה הפכת להיות לוחם עז נפש. הבטנו בך אמא ואני בהשתאות".
"האסון בשמחת תורה חרץ בך שריטה עמוקה, ואתה ביושרה שלך לא אמרת מעולם 'השבת השחורה' או 'המלחמה הארורה' כי ידעת שהשבת קדושה והמלחמה אין צודקת ממנה. לא חיפשת אשמים בממשל, לא חיפשת בשמאל או בימין, בחדות של ילד רגיש ידעת שהאשם נמצא אך ורק ברוע של המחבלים השפלים. ידעת שהם הארורים ורק הם האשמים".
הרב שמואל יניב, סבו של אלישע, הגיע לבית העלמין עטוף בטלית ותפילין של נכדיו – האחים יגל והלל יניב ז"ל שנרצחו בפיגוע בחווארה השנה. "אני יודע בדיוק שאתם מסתכלים עליי, למה אני עם תפילין. התפילין האלה הן של הלל והטלית היא של יגל, ועכשיו רציתי להיות חגור באבנט של אלישע, ולא הביאו לי. אבל אני נמצא באבנט שלו, כולו".
"נפש של לוחם ביחידה מיוחדת"
רס"ל (מיל') יוסף גיטרץ ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ל (מיל') יוסף גיטרץ ז"ל, לוחם שריון שנפל בדרום רצועת עזה. "יוסף הגיע לארץ לפני 11 שנה, וכשהתגייס לצבא הוא כמעט לא ידע עברית. הוא התגייס לתפקיד לא קרבי ונלחם להיות לוחם", ספד אחיו זאב.
הלוייתו של רס"ל (מיל') יוסף גיטרץ ז"ל
"אחרי הטבח יוסף היה חודש וחצי באימון והוא התקשר אלינו, היינו בשיחה יחד עם אמא. הוא אמר שהוא נמצא עם אנשים נפלאים, שהוא אף פעם לא היה עם כאלה אנשים וזו התעלות רוחנית. תודה יוסף שהיית שם בשבילנו, תודה לצוות ולכל הלוחמים שהיו איתו".
חברו, סרן יונתן בלנק, ספד: "80 יום שאנחנו חיים יחד, נלחמים אחד לצד השני, אוכלים, שותים וישנים יחד – לרגע הזה לא הכינו אותנו, להיפרד מהחבר היקר שלי. יוסף שלנו הצטרף לפלוגה באימון האחרון בצאלים השנה, והכרנו חייל חדור מטרה, ציוני גאה, ערכי ובעל תשוקה למקצוע. הוא היה לוחם על, לוחם במלוא מובן המילה. הייתה לו נפש של לוחם ביחידה מיוחדת. שאיפתו למקצועיות לא נשברה, כל נסיעה הוא שאל מה אני יכול לעשות טוב יותר".
"מי ישיר איתי בבמות הכי גדולות?"
סרן (מיל') שאול גרינגליק ז"ל
אלפים ליוו למנוחות את סרן (מיל') שאול גרינגליק ז"ל, קצין בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל, שנפל בצפון רצועת עזה. "שאולי בני, חברי ומורי, היית חד ממני בהרבה דברים. כולם כאן רוצים לשמוע עליך, אין לנו מחשבות 'למה לא' ו'אילו' – אתה עשית את הדבר הנכון והאמנת בזה", ספד לו בכאב אביו צביקה, שלבש את חולצת המדים של בנו.
הלווייתו של סרן (מיל') שאול גרינגליק ז"ל
"אנחנו לא אנשים חזקים, אבל אנחנו גאים בך כולנו. אמרת שתשמור על עצמך והחיילים, הכי חשוב החיילים. אמרת על שימריז המ"פ שיקבל אות אחרי המלחמה על ניהול המערכה. דאגת עם הכריזמה שלך שכולם יהיו חברים. הטבעת חותם, אתה מודל להערצה. אמרת שאין דבר שהוא בלתי ניתן להשגה. אגלה לך סוד, עם מגבלת עיוורון לילה עשית הכל. היית מיוחד ולא רצית שיידעו על זה".
אימו רותי ספדה: "אף פעם לא הסתדרת עם עוולות ואי-צדק. אתמול בבוקר שמעתי את קולך, דיברת איתי מעזה. אני גאה בך ובבחירות שלך, שמור עלינו מלמעלה". אחותו רותם הוסיפה: "ששקו, אח שלי, חבר שלי. כמה אהבת להגיע אלינו לבקר, היית מגיע מרגע לרגע ותמיד היית קשוב לכולם. תישאר בתוכנו כל רגע".
המשפחה השמיעה שיר שהקליט שאול עם אחותו מיכל, בזמן שספדה לו. "בפעם האחרונה שיצאת מעזה שוב נעלם לי המטען של האייפון ואמרת לי 'הפעם זה לא אני, אבל זה בסדר לומר שזה אני'. שלחת לי שיר וביקשת שאלחין לך אותו. מי ישיר איתי על הבמות הכי גדולות? בשבת כשהכול התחיל היית מאושר שאתה יכול לצאת להגן על העם שלך, עם ישראל חי בזכותך, בזכות ההקרבה שלך ושל החיילים שלך".
"לפני שנכנסת לעזה אמרת לי 'אחי, אל תפחד. זה לא הזמן שלי ללכת'", ספד אחיו דניאל. "היית מקור הכוח של כל כך הרבה אנשים. אני כואב אותך כאב שלא חוויתי. הכי היית רוצה שנמשיך לשמוח ולצחוק, וזה מה שנעשה".
"החיים לא ייראו אותו הדבר בלעדיך"
סמ"ר איתי בוטון ז"ל
בחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה שבפתח תקווה הובא למנוחות סמ"ר איתי בוטון ז"ל, לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, שנפל בצפון רצועת עזה. "גדלת להיות ילד בעל ערכים , דואג תמיד לזולת, אהוב על כולם וחכם עם לב גדול", ספד לו אביו יוסי.
הלווייתו של סמ"ר איתי בוטון ז"ל
"אנחנו בוכים על כל החלומות שהיו לנו ולא הספקנו להגשים, על ארוחות שישי שכבר לא יהיו כמו שהיו, על הסיפורים שהיית מספר ועל החוויות. החיים שלנו כבר לא ייראו אותו הדבר בלעדיך", הוסיף האב בכאב.
חברו אופיר ספד לו: "כל כך התפללתי שלא יגיע רגע כזה, שאני עומד מעליך ומספר איזה בן אדם היית. קשה לכתוב ולהגיד מי אתה בשבילי ומי אתה לעולם הזה. קורצת מחומר מיוחד, עם תכונות נדירות של בגרות, רגישות ועומק ברמות שאין אצל אחרים. בתוך תוכי ידעתי שאם תיקלע לאירוע משמעותי מסוכן תהיה הראשון להסתער ולהגן על כולם, כי כזה אתה. כולם לפניך, ואחרי שכולם בסדר אתה תתפנה לעצמך".
"אני ואיתי גדלנו ביחד, נולדנו יחד, הלכנו לבית הספר יחד, התגייסנו יחד ואפילו היינו אמורים להשתחרר יחד. לחמנו בעזה יחד", ספד חברו עידו. "כששמעתי מה שקרה לא הצלחתי לנשום ובכיתי כל הלילה. לא הצלחתי לדמיין את החיים שלי בלי איתי, ואיך עכשיו בחגים עם מי אני אהיה? ועם מי אפגש? למי אספר את כל החוויות מהצבא? מי יהיה החבר הכי טוב שלי?".
"מוכן להקריב הכול למען האידיאלים שלך"
סמ"ר אפרים יכמן ז"ל
בבית העלמין הצבאי בגוש עציון הובא למנוחות סמ"ר אפרים יכמן ז"ל, לוחם בגדוד שקד מנווה דניאל, שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. "זה בלתי נתפס שהשבת תהיה הפעם הראשונה שלא אברך אותך אפרים", ספד לו אביו שמואל.
הלווייתו של סמ"ר אפרים יכמן ז"ל
"הייתה לך חופשה קצרה השבת וביקשת מאיתנו, כל כך רצית שתרבה כמו אפרים, אבל לך לא יהיו כבר בנים. אבל בעזרת ה' יזכרו את שמך בישראל. לך יש חלק בנצח ישראל, שמך רשום בספרי ישראל. מילאת את תפקידך בעולם. אוהבים אותך ומתגעגעים אליך, אתה קרוב כאן ליד החברים שלך, הייתם יחד בישיבה ובמלחמה בעזה".
אימו ליאת ספדה לו: "חיפשת משמעות, למצוא משהו חשוב, אבל בדרישות פנימיות מאוד גבוהות. ראינו אותך גדל להיות אדם עם אהבת ה' ופורח, עושה מה שנכון ומנסה לדייק גם במילים וגם במעשים. כמו הרבה חיילים, הבנת שאנחנו חייבים להילחם נגד הרוע ולמחוק אותו, הבנת את המורכבות. החיילים שלנו הם משהו אחר, היכולת להילחם ולקחת נשק עם עדינות נפש היא מיוחדת".
"אח אהוב, גיבור, נערץ וצדיק. היית חבר נפש. כשהתבגרנו היינו מדברים שיחות נפש עמוקות וידעת מה מתאים לי, נתת לי יציבות ומשענת", ספדה אחותו אלישבע ועקנין. "אני הבכורה, אבל מגיע לך להיות בכור. היית מאוד אחראי, לקחת אחריות על כל חלום שלך. היית מוכשר באופן יוצא דופן, מצליח בכל דבר. היית גיבור לא רק של הצבא, אלא גם של החיים. היית מוכן להקריב הכול למען האידיאלים שלך".
"כל עם ישראל מצדיע"
רס"ן שי שמריז ז"ל
מאות ליוו למנוחות את רס"ן שי שמריז ז"ל, מ"פ בגדוד 931 של חטיבת הנח"ל ממרכז שפירא, שנפל בצפון רצועת עזה. אביו שאול סיפר על הפגישה עם הבן וקצינים נוספים לפני הכניסה לעזה. "ראיתי שאתם מתוחים, אתה היית קצת יותר שליו, אבל הפנים הרצינו. אמרתי לך 'שי, אני שמח שאתה בראש הכוח, אני סומך עליך. לך תהרוג את המרצחים האלו, אל תשאיר מהם זכר ותחזיר את אנשיך הביתה בשלום'".
הלווייתו של רס"ן שי שמריז ז"ל
(צילום: תומר שונם הלוי )
"אחי, מעכשיו אתה אחינו - של כולנו - כל עם ישראל פה איתנו מצדיע לך ואומר תודה. אתמול בלילה, אחרי שכולם הלכו, עליתי לחדר שלך. רציתי קצת להריח, להתחבר, לדמיין אותך מחייך אליי חיוך רק עם השפתיים, מרים גבות ואומר לי שהכול בסדר", ספדה אחותו רעות.
"ראיתי על המדף שלך דף קטן, שתמיד היה שם, עם פסקה של הרב קוק, שמסביר שככל שהאדם מתעלה מבחינה רוחנית ככה החיבור שלו לעם ישראל מתעצם", הוסיפה רעות. "כזה היית – בעוז ובענווה".
אחותו סמדר סיפרה שחלמה עליו. "בכל החלומות היית חי ושמח, קמתי ואתה נשארת שם. היה לך ביטחון בצדקת הדרך, ידעת שאתה עושה את מה שצריך לעשות, ועשית את זה במאה אחוז. לא רצית לספר לי יותר מדי, שלא אדאג, ולא רציתי לשמוע. רציתי שנחכה לאחרי המלחמה, שנעשה סעודת הודיה ושם תספר לי על כל הניסים. ממה שכן סיפרת, הספקתי להבין שאתה הראשון שנכנס לכל בית ומקום שצריך לטהר מהמחבלים".
"בימים הראשונים סיפרתי לרעות כמה אני מפחדת. אמרתי שאני יודעת שאם צריך לקפוץ על רימון אתה תעשה את זה בלי לחשוב פעמיים. צריך גלגל – אתה קופץ ישר. כעסתי עליך שאתה חותם עוד ועוד, שאתה צריך להפסיק לדאוג לכלל ולדאוג לעצמך. אבל טובתך לא הייתה מול עיניך. ענית שצריך מישהו שיעשה את מה שקשה, מי שיקריב את האינטרס האישי לטובת מדינת ישראל".
