מה שהתחיל כמשמרת חג, שמחת תורה 7 באוקטובר, בצל המתיחות באותם ימים, התפתח באופן חריג ביותר ולא צפוי. זה החל ב"צבע אדום", מה שקורה אחת לכמה זמן. כמה דקות לאחר שנשמעו האזעקות, קיבלנו את הסרטון של צלם ynet רועי עידן ז"ל מכפר עזה - ועדיין התקשנו להבין את גודל המתקפה ולהאמין שאלפי מחבלים חדרו מרצועת עזה לשטח ישראל דרך "המכשול הבלתי עביר" ולמרות כל אמצעי התצפית וההתרעה.
הצילום האחרון של רועי עידן
רועי ז"ל, שנרצח יחד עם אשתו סמדר, מיהר לצאת ולתעד את מצנח הרחיפה של המחבלים שעשה את דרכו ליישוב שאותו כל כך אהב בעוטף, כשברקע ירי הרקטות הבלתי פוסק לעבר יישובי הדרום והמרכז. ניסינו להשיג את רועי, אך הוא לא ענה. מאוחר יותר נודע לנו כי הוא נרצח יחד עם אשתו וששניים מילדיו מסתתרים בארון בבית המשפחה. בתו אביגיל נחטפה עם השכנים לעזה.
בשלב זה סברנו כי מדובר בעוד סבב שאנחנו לצערנו מורגלים אליו בשנים האחרונות. לרגע לא תיארנו לעצמנו שברגע זה עושים אלפי מחבלים את דרכם ליישובים בעוטף, לאופקים ולמסיבת הנובה. הנורה האדומה הראשונה נדלקה סמוך לשעה 7:35 כשנשלח אלינו הסרטון המפורסם משדרות, שבו נראה טנדר ועליו מחבלים נוסע באין מפריע ברחוב בעיר, והמחבלים שעליו יורים לעבר ניידת משטרה. "יש חמושים כרגע בשדרות?" שאלתי בקבוצת העדכונים שלנו.
כמה דקות לאחר מכן קיבלנו הודעה על כך שמחבלים חדרו לקיבוץ בארי. ב-8:05 כבר הוצאנו פוש בהול שמחבלים חדרו בכמה מוקדים לישראל. לא תיארנו לעצמנו שמדובר בעשרות מוקדים.
משעה זו התגברו הדיווחים על מחבלים שהצליחו להסתנן לשטח ישראל ולהיכנס ליישובים. היינו בטוחים שכוחות הצבא המיומנים נלחמים במחבלים ובולמים אותם. אבל ב-8:23 הגיעה אלינו הודעה מצמררת מאחד מתושבי העוטף. "שוחטים אותנו, איפה הצבא?", הוא כתב לנו. שלחנו פוש מהדהד ובלב חשבתי לעצמי "זה לא יכול להיות". לצערי טעיתי.
הדקות עברו, המכשיר שמתריע במערכת על אזעקות בכל מקום בארץ – לא הפסיק לצפצף. במקביל התרבו הדיווחים על מחבלים שחדרו לשטח ישראל ושהם מסתובבים כמעט באין מפריע ביישובים בעוטף ובאופקים. גם סרטונים קשים של חיילים שנהרגו בקרב וכאלה ששוכבים חסרי אונים כשסביבם מחבלים צמאי דם התקבלו במערכת - אך כמובן לא פרסמנו אותם. אחד הרגעים הקשים היה כשקיבלנו את התמונה של הפנסיונרים, שהמתינו בתחנת אוטובוס להסעה לטיול – ונטבחו על-ידי מחבלי חמאס בשדרות.
אחד מראשי הערים בדרום דיבר כבר בשעה 10:00 על "עיוורון מוחלט" של המערכת הצבאית. שוב התקשנו להאמין. דוברות בית החולים סורוקה הודיעה על עשרות נפגעים שהגיעו למוסד הרפואי – "עשרות נפגעים?", שאלתי כלא מאמין
אחד מראשי הערים בדרום דיבר כבר בשעה 10:00 על "עיוורון מוחלט" של המערכת הצבאית. שוב התקשנו להאמין. דוברות בית החולים סורוקה הודיעה על עשרות נפגעים שהגיעו למוסד הרפואי – "עשרות נפגעים?", שאלתי כלא מאמין.
בהמשך אותו בוקר ההודעות של תושבי העוטף לא הפסיקו להגיע. מחבלי חמאס פרסמו סרטונים שלהם כשהם טובחים ובוזזים ביישובים הירוקים בעוטף. סמוך לשעה 10:25 פרסם חמאס הודעה שהוא חטף 35 ישראלים לרצועת עזה. כמי שעובד במערכת ynet קרוב ל-20 וכבר חווה בעבר אירועי הסלמה בדרום, המספר נראה בשלב זה לא הגיוני.
גולשים ביקשו עזרה באיתור יקיריהם
בהמשך אותה משמרת הכתבים המשיכו לעדכן בזמן אמת, האזעקות לא פסקו, הדיווחים של התושבים בעוטף המשיכו לזרום בקריאה נואשת שהצבא יבוא להציל אותם. קרובים מודאגים המשיכו לבקש מאיתנו לנסות לסייע להם באיתור משתתפי מסיבת הנובה ומהצד השני כבר התקבלו סרטונים של חטופים בתוך הרצועה, כשמסביבם המון משולהב, שחוגג את הטבח בישראלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו עוד הספיק להכריז ש"אנחנו במלחמה", בזמן שרבים מהתושבים שהותקפו עדיין תהו לעצמם "היכן הצבא?".
ירון דרוקמןמעט לאחר 15:00 החליף אותי ראש הדסק של משמרת הערב. הכותרת הראשית הייתה ש-22 ישראלים נרצחו במתקפת הטרור של חמאס. עמדתי ליד המעלית בדרך החוצה, תפסתי את הראש ואמרתי "אני לא מאמין". באותו ערב ובימים הבאים מספר הנרצחים המשיך לעלות. זה היה היום הקשה ביותר לעם היהודי מאז השואה. למרות שחלפה שנה מאותו יום נורא – אני עדיין מתקשה להאמין שדבר כזה יכול היה לקרות במדינת היהודים, אבל למרבה הצער זה קרה.
ירון דרוקמן, ראש הדסק במערכת החדשות של ynet ב-7 באוקטובר בשעות הבוקר
