אבק הבחירות שקע, האירוע הסמלי שקדם להטלת המנדט בבית הנשיא הסתיים גם הוא - וביום שלישי תצא לדרכה ולכהונתה המסקרנת הכנסת ה-25.
לא מעט דובר בימים האחרונים על הרכב הממשלה המסתמנת אבל מעט מדי על הרכב הכנסת החדשה. יותר דתית, חרדית, גברית אבל גם הימנית ביותר באופן מובהק מבין כל הכנסות שהיו. לא פחות מ-75 חברי כנסת ימניים ייכנסו לכהונתם - חלקם בפעם הראשונה, חלקם יחזרו אליה אחרי ששרדו את הטלטלה הפוליטית.
חוץ מגוש נתניהו, נספרים בגרעין הימני גם אנשי תקווה חדשה שנטועים שם עמוק, אביגדור ליברמן שמחזיק גם הוא בדעות ימניות מובהקות ומתן כהנא מהמחנה הממלכתי שמשתייך גם הוא לימין. בערך 60% ייצוג שמבהיר באופן חד וברור מה המזג ששורר בחוץ.
ההישג הכביר של הימין מבשר על התבוסה העגומה של השמאל-מרכז בישראל: 30 חברי כנסת שמוגדרים במרכז המפה הפוליטית וכוללים את אנשי יש עתיד והחלק הנוסף של סיעת גנץ, ורק ארבעה המוגדרים אנשי שמאל - מפלגת העבודה. בטריטוריה נפרדת לחלוטין, משייטים 10 נציגים של החברה הערבית בכנסת.
איך שלא הופכים את זה, השמאל נמחק באופן שאפילו בימין לא הצליחו לחזות. קולו בכנסת יישמע הרבה פחות, רעיונותיו יהיו בשולי הדיונים, היכולת לבלוט תפחת משמעותית. וכל זה מול טון ימני מוצק וברור שמורכב במקרה גם ברובו מהפוליטיקאים הכי מנוסים שיש היום בכנסת. "זה אירוע שמעולם לא היה כמותו בכנסת", מנתח פוליטיקאי ותיק ומנוסה. "יש לכך השפעות רחבות ועוד יהיו בהמשך".
חבירה דרמטית למרכז-שמאל
את ניצני ההשפעה ההפוכים של הימין ראינו בבחירות הקודמות. אז התאפשר המהלך הדרמטי של חילופי השלטון לאחר שנרתמו אליו אנשי ימין מובהקים שנפתחו לראשונה בקריירה הפוליטית שלהם לרעיון מסוג אחר.
נתניהו ירד אז מהשלטון אחרי 13 שנות כהונה בעקבות 20 מנדטים ימניים מהצד של ליברמן, בנט וסער, שהראו לו את הדרך החוצה בזכות חבירה למרכז-שמאל. תיאוריית הגושים של ימין מול שמאל, שהביאה קבלות לאורך שנים, קרסה לראשונה, וערבבה את הקלפים מחדש. כך או כך, תמונת המצב הנוכחית מחדדת משוואה ברורה. כל שינוי שלטוני, או קונסטרוקציה פוליטית אחרת שתבנה כאן באופק הנראה לעין, תגיע מצד ימין של המפה.
נאום נתניהו בליל הבחירות
(צילום: סנטרל הפקות)
3 צפייה בגלריה
עבאס, עודה, אבו שחאדה
(צילום:צילום: אלעד גרשגורן, יואב דודקביץ', דוברות הרשימה המשותפת)
מגמה מעניינת נוספת קשורה בשינויים האיטיים אך עקביים שמתחוללים בחברה הערבית. הכנסת הקודמת התפרקה בין היתר בגלל לחץ ושיתוף פעולה של הרשימה המשותפת עם האופוזיציה בראשות נתניהו. במשותפת החליטו להחליף את השלטון בכל מחיר מתוך מחשבה שבחירות מהירות יעלימו מהמפה את רע"מ ואת העומד בראשה מנסור עבאס שהקדים את זמנו ברעיון השותפות.
הציבור הערבי לא הבין את המסר המורכב של עבאס, לא מאמין ביכולתו לייצר שינוי אמיתי, כך חשבו במשותפת. אלא שתוכניות לחוד, ומציאות לחוד. התוכנית השאפתנית למחוק את עבאס התמסמסה ועבאס לא רק שלא נמחק אלא הפך למפלגה הגדולה ביותר ברחוב הערבי. הוא לבדו קיבל יותר קולות מחד"ש-תע"ל שהתאחדו לפלטפורמה אחת כדי למקסם את כוחם.
גורמים פוליטיים בכירים אומרים שמדובר בדרמה של ממש במשחק הערבי. תוצאות הבחירות הוכיחו שהחברה הערבית מעדיפה רלוונטיות מהסוג שמנסור עבאס מציע על פני אירוע אחר, מתריס, לא מהודק וללא אופק שמציעות המפלגות האחרות.
האופוזיציה
יאיר לפיד עומד בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר שלו. מול אופוזיציה חלשה ומסוכסכת, ניצבת קואליציה הומוגנית באופן יחסי, שמתכננת שינויים גדולים ומרחיקי לכת בתחומים רבים. האופוזיציה היא הזדמנות להתחזקות מפוארת או התרסקות.
שניים אחזו שם בתפקיד הזה כמפלגות אופוזיציה גדולות. ציפי לבני וקדימה, בנימין נתניהו והליכוד. לבני לא הצליחה לתחזק את זה וקרסה לתוך הרעיון. נתניהו מינף וחזר מחוזק. איך לפיד יסיים את הפרק הפוליטי הזה - האם באי החיים או המתים - האתגר מתחיל עכשיו.
