"איך אפשר לתאר מצב שבו אתה מתנגח מול המדינה על הסטטוס של אח שלך שנהרג?". כך אמר עידו שמריז, אחיו של אלון שמריז שנחטף לעזה ב-7 באוקטובר ונורה למוות בשוגג על ידי כוח צה"ל בשגא'עיה, אחרי שנמלט מהשבי עם החטופים יותם חיים וסאמר טלאלקה. דבריו של שמריז נאמרו לאחר שמשפחתו הגישה עתירה לבג"ץ בחודש פברואר נגד החלטת הרמטכ"ל וראש אכ"א לדחות את בקשתה להכיר באלון כחלל צה"ל, ולאחר שאתמול השיבה המדינה לבג"ץ כי ההחלטה עומדת בעינה והזכירה שוועדה תבחן את הנושא.
בעתירה תיארו בני המשפחה, ההורים אבי ודיקלה והבנים יונתן (34) ועידו (32), כיצד "בתושייה בלתי נתפסת" הצליח אלון למלט את עצמו ואת שני החטופים הנוספים שהיו עימו ממחשכי המנהרות ברצועת עזה, תוך שהוא לימד אותם כיצד להיאבק עם שוביהם. "ניסיונו הקודם כמי ששירת ביחידת יהל"ם, תעוזתו וגבורתו סייעו לאלון ז"ל לבצע את המשימה הכמעט בלתי אפשרית ולהצליח למלט אותם מציפורני הרשע אל פני הקרקע", מסרו.
הטענה המרכזית של העותרים היא שבשל זימונו של אלון לשירות מילואים פעיל ב-7 באוקטובר, לפני שנהרג, מתחייב הצבא להכיר בו כחלל מערכות ישראל, "ללא תלות במסקנות ועדה כלשהי שתוקם, אם תוקם, ביחס לאזרחים בסיום המלחמה". המדינה הגישה כאמור את תשובתה לעתירה, ומסרה כי "מציאות החיים הקשה שאליה נקלעה מדינת ישראל זימנה לפתחה של המדינה ולפתחו של בית משפט נכבד זה סוגיות קשות וטרגיות". המדינה טענה כי שמריז לא היה חייל במועד המוות, שלא זומן לשירות מילואים בעת חטיפתו ושלא שירת במילואים בעת שנהרג.
כעת מוצאת עצמה המשפחה נאלצת להמשיך להיאבק, דווקא נגד המדינה שאלון אהב ושירת במסירות. אך תגובת המדינה לא הפתיעה אותה, אחרי 7 באוקטובר דבר כבר לא יכול. עם זאת, יונתן הודה בצער כי תשובת המדינה הייתה "מאכזבת. זה לא פשוט לחזור אחורה ולהיכנס לסיפור הזה שוב, בייחוד כשאנחנו רואים שהמדינה לא באה לקראתנו. בהתחלה לא חשבנו שזה אישיו בכלל, חשבנו שזה מובן מאליו. הדבר האחרון שאנחנו רוצים, בעיקר במצבנו, זה לצאת למאבקים מול המדינה וצה"ל. מדובר בפצע פתוח. אבל אנחנו מרגישים שאין לנו ברירה".
עידו, חבר כיתת הכוננות שנלחם אף הוא במחבלים כמו אחיו אלון, אמר כי "לא רצינו להיות במקום הזה. לא רצינו להיאבק ואין לנו כוח למאבקים". ולמרות שמשפחת שמריז כבר שבעה ממאבקים, היא לא תוותר. לדבריו, "אני לא יודע בכלל איך לתאר מצב שבו אתה מול המדינה, אחרי מאבק כל כך ארוך מאז 7 לאוקטובר - מאז הרגע שבו אלון נחטף ועד שנורה למוות". עידו ויונתן ציינו כי במקרים קודמים אישרה המדינה לנופלים את הסטטוס שהם מבקשים עבור אלון. "אבל מי רוצה להיות במצב הזה בכלל? עכשיו אנחנו צריכים לתת דוגמאות של אחרים שנהרגו. בקושי נותרו לנו כוחות לעשות את זה", שיתפו.
יונתן שמריז: "מורחים אותנו"
(צילום: שמוליק דודפור)
למאבק מול המדינה נוסף השיח הרעיל ברשתות החברתיות, שבמסגרתו אנשים זרים שופטים אותם. לדבריהם, "ברשתות זה הפך לשיח האם מגיע לו לזכות בתואר חלל צה"ל או לא, מה האינטרס שלנו כמשפחה ומה אנחנו רוצים לקבל. כותבים שם את הדברים הכי נוראיים. בסופו של דבר לא ביקשנו דבר שלא מגיע לנו ולא ביקשנו להגיע למאבק משפטי מול המדינה".
יונתן הוא אב טרי, שמנסה להקדיש את זמנו לבן לביא שנולד בחודש ינואר האחרון. "קשה מאוד לחלק את הזמן שלי", סיפר. "אנחנו קיוונו שלא נצטרך להגיע למקומות האלה, קיוונו שהמדינה תרד מהעץ כל עוד הוא נמוך. אבל אנחנו סומכים על השופטים שיראו את הדברים כמו שהם. אנחנו נחושים לשנות את ההחלטה".
עידו סיכם כי "אני מאוכזב שאנחנו שוב נאלצים להיות מול המדינה. אנחנו כבר בשארית הכוחות שלנו, עייפים ותשושים, אבל עדיין נחושים".
