המתיחות הגואה ביהודה ושומרון היא החריפה ביותר מאז "אינתיפאדת הסכינים" ב-2015. הנתונים מדברים בעד עצמם: מראשית 2022 ועד עתה התרחשו באזור הזה פי שלושה יותר תקריות אלימות מאשר בשנה הקודמת. הגל מבוסס בחלקו הגדול על צעירים הפועלים עצמאית וללא שיוך ארגוני מובהק, שממוקדים בפיגועי ירי ובהתעמתות אלימה עם כוחות צה"ל.
הרקע הוא שילוב בין שלוש תופעות: היחלשות האכיפה של מנגנוני הרשות (במיוחד צפון השומרון); דור צעיר שחש פחות רתיעה מעימות בהשוואה להוריו ומחפש ערוצים אלימים לביטוי תסכוליו; וגם ריבוי המאמץ ההתקפי של צה"ל, שמביא להתרחבות החיכוכים. על הרקע הזה נולדים "גיבורים" דוגמת המבוקש איברהים אל-נבולסי, שבאמצעות צוואותיהם הדיגיטליות החורכות את הרשת מספקים השראה לעוד צעירים.
המגמה צריכה להדאיג את ישראל, אולם יש לבחון אותה בקנה מידה נכון. המתיחות ממוקדת לפי שעה בצפון השומרון, במיוחד בערים ג'נין ושכם, וטרם "הדביקה" אזורים אחרים. מעבר לכך, המציאות הנוכחית עדיין רחוקה מתרחישי קיצון של אינתיפאדה שלישית הסוחפת חלקים גדולים בציבור הפלסטיני (הדבק ברובו בשימור מרקם חייו), מגל טרור רחב (כמו זה שהתרחש ברמדאן האחרון), ובוודאי מעימות אלים נגד הרשות או התפוררות של הממשל הפלסטיני.
לכן נדרש מהלך נמרץ אך זהיר. נוכח ריבוי אתגרי הטרור בצפון השומרון, התרחבות פעילותם של חמאס והג'יהאד האיסלאמי באזור וקושי של הרשות להיכנס לחלל שמתהווה, תצטרך ישראל לשקול מבצע רחב היקף, ייתכן שכבר בזמן הקרוב. מהלך כזה עלול להשפיע על יתר אזורי הגדה, אך בעיקר לעורר את גורמי הטרור בעזה.
בתרחיש שכזה על ישראל לפעול בכמה ממדים ובזהירות. לצד מהלכים נגד הטרור בצפון השומרון, נדרש לנסות לקיים שגרת חיים אזרחית ביתר יהודה ושומרון (במיוחד לגבי יציאת פועלים לעבודה בישראל), לשמר תיאום עם הרשות ולשגר איתותים פומביים וחשאיים חריפים לחמאס לגבי תגובה אפשרית שלו. חשוב שישראל לא תקבל שוב מצב הדומה לזה במבצע "עלות השחר", שבו היא נדרשה לפעול ישירות נגד גורם טרור בעזה, בעוד חמאס, הריבון באזור, מביט כמשקיף על ההתכתשות.
שני מבוקשים מסגירים עצמם ליד שכם
לעיתוי המהלך צפוי כמובן להיות משקל כבד. ככל שהפעולה תבוצע בסמוך לחגי תשרי או במהלכם - כך תעלה הנפיצות. זאת נוכח האפשרות שבאותו המועד תגבר המתיחות הכללית סביב הר הבית על רקע עלייה רחבה יחסית של יהודים לתפילה. שילוב בין מבצע רחב בשומרון לבין מתיחות בהר הבית, בוודאי חודש לפני הבחירות, עלול לחבר סוגיות פוליטיות, ביטחוניות ודתיות טעונות בנקודת זמן אחת ולהפוך אותן לבערה רחבה.
ד"ר מיכאל מילשטייןההסלמה מתהווה בימים שבהם ישראל מקדמת מאמץ אזרחי רחב שתכליתו שימור רגיעה בקרב הציבור הפלסטיני וחיזוק מעמד הרשות. המתיחות ממחישה שמדיניות "השלום הכלכלי" מצליחה להניב רגיעה יחסית, אולם אינה עירבון - לא לשקט ביטחוני מלא ומתמשך וגם לא לחיזוק כוחה של הרשות. הפובליציסט הפלסטיני אכרם עטאללה כתב בהקשר הזה כי "הקדרה המבעבעת" מעידה שישראל לא תוכל לאורך זמן לקנות שקט באמצעים כלכליים, בוודאי לא מול בני הדור הצעיר שזיכרונם הקולקטיבי אינו רווי פחדים טראומתיים וחסמים תודעתיים כמו דור הוריהם.
מעבר לכל אלה שוב מומחש הצורך לגבש אסטרטגיה ארוכת טווח בהקשר הפלסטיני - לרבות ברצועת עזה - שתחליף את המדיניות הננקטת מזה יותר מעשור ומבוססת על ניסיון לשיפור מרקם החיים האזרחי כאמצעי להבטחת שקט, במקום שיח על שאלות הליבה של הסכסוך ודיון על הכרעות. ניסיון העבר - למשל בעקבות שתי האינתיפאדות - הוכיח כי לשלום הכלכלי יש מועדי תפוגה, לרוב מפתיעים, שלאחריהם נדרשת ישראל לגבש אסטרטגיה מעמדה נחותה ובתגובה לתמורות שהתחוללו. נותר רק לקוות כי אולי הפעם, ובעיקר לאחר הבחירות, תפגין ההנהגה בישראל גישה שונה, תיטול יוזמה ותמחיש למידה מתקדימי העבר.
- ד"ר מיכאל מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב וחוקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) באוניברסיטת רייכמן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
