(צילום: נויל האריס)
הוא היה חביב הילדים, הקוף השובב שאת סדרת הספרים המצליחה בכיכובו אפשר היה למצוא כמעט בכל ספרייה ביתית במדינה. רק מעטים הכירו את הסיפור קורע הלב מאחורי "קופיקו", סיפור שייסר את הסופרת תמר בורנשטיין-לזר עד סוף ימיה.
9 צפייה בגלריה
קופיקו והתאומים. הספרים נמצאו כמעט בכל ספרייה ביתית במדינה
(צילום: ארכיון הספריה הלאומית)
עלילות קופיקו לא הסתכמו רק בקורותיו של הקוף החצוף וחובב התעלולים שהתפרסם לראשונה בשנות ה-50. לצידו הופיעו, בשמותיהם האמיתיים, גם בני משפחתה של בורנשטיין-לזר, חבריהם והשכנים משכונת עין גנים בפתח-תקוה. במידה רבה היה זה גם סיפורה של המדינה הצעירה.
אלא שבצל ההומור, הסתתרה טרגדיה גדולה. שלוש מהדמויות שכיכבו כדמויות מוכרות ואהובות בסדרה, נהרגו במלחמת יום הכיפורים. סמל צביקה שינדל ז"ל, בן דודה של בורנשטיין-לזר, לוחם נח"ל מוצנח במילואים, שנפל בקרב בציר 'אמריקה' בגיל 28. סרן יניב ליטני ז"ל, טייס קרב, בן דודה של אורנה - אחייניתה של בורנשטיין-לזר, בן 24 בנופלו. וסמ"ר יהונתן פרידמן ז"ל לוחם בחיל השריון, בנם של חברים טובים של בורנשטיין-לזר ובעלה שלומק'ה ‑ בן 22 בנופלו.
בורנשטיין-לזר ליוותה את דמויותיהם מאז הילדות ועד שהפכו לחיילים. "קופיקו הצנחן" נכתב על בן דודה צביקה ו"קופיקו במדים", תיעד את מעלליהם של יניב ויהונתן, שנקרא יוני בסיפוריה.
בורנשטיין-לזר, שהלכה לעולמה לפני כשנתיים וארכיונה העשיר שמור בספרייה הלאומית, לא הרבתה לדבר על הנושא הכאוב. "חשבתי שאני משתגעת", סיפרה כשנשאלה על כך בעבר. "בספרים הם נשארו ילדים לנצח. הילדים של קופיקו. אני לא מסוגלת לגעת יותר בספרים האלה, לקרוא את שמותיהם. היו רגעים שחשבתי להפסיק לכתוב בכלל, אבל החלטתי שאני מוכרחה להמשיך, בשביל כל הילדים שעוד יבואו".
"אמא הייתה במצב מאוד קשה אז", מספרת בתה נגה ברק (67), "היא אמרה שהיא לא רואה איך היא ממשיכה לכתוב סיפורים מצחיקים כשכאלו דברים קורים במדינה. זאת הייתה מלחמה איומה".
אכן תמר לקחה הפסקה אחרי המלחמה הקשה, ואז בעידוד קרוביה ובהם גם משפחות הנופלים, חזרה לכתיבה, אך לא הזכירה יותר את דמויותיהם של צביקה, יניב ויוני. "הילדים בשכונה שאלו לאן נעלמו הדמויות", מספרת הבת נגה, "והיא ענתה 'עכשיו אני כותבת עליכם' היא לא רצתה להעציב ילדים".
בני משפחותיהם של שלושת הנופלים, זוכרים היטב את הדמויות שהיו מבוססות על יקיריהם. "אחי היה להערכתי 'היניב' הראשון בארץ", מספרת אורית ליטני (63), אחותו של יניב, "זה לא היה שם נפוץ אז. אחרי שהוא הופיע בספר, פתאום היו עוד ועוד ילדים שנקראו יניב".
9 צפייה בגלריה
מימין: אורנה פרידמן, נגה ברק ואורית ליטני. “אמא אמרה לי: ‘כל מי שאני כותבת עליו מת’”, מספרת נגה
(צילום: דנה קופל)
את הבשורה המרה קיבלה ליטני כששבה מבית הספר, ונתקלה במשלחת שבאה לספר להוריה את הנורא מכל. בין המבשרים היה גם אפרים, אביו של יהונתן פרידמן, שהיה חבר קרוב של המשפחה. הוא לא ידע אז שגם בנו נמנה עם ההרוגים. יוני ויניב היו חברים טובים שנהרגו באותו יום ממש. לימים נישאה אורנה פרידמן (74), אחייניתה של בורנשטיין-לזר, לאחיו של יוני. "יוני נעדר מספר חודשים", משחזרת אורנה, "רק בהמשך גילינו שהוא נהרג באותו יום עם חברו הקרוב יניב. כולנו גדלנו יחד והתחושה בשכונה הייתה איומה, אבל כבד".
יומיים לאחר נפילת שני החברים, נהרג גם צביקה שינדל, בן דודה של בורנשטיין-לזר. תרזה שנצר, אחותו, מספרת שהכל החל משכנות עם הסופרת. "גרנו ליד תמר וגם כשעברנו לירושלים שמרנו על קשר. הספרים האלו הם הנצחה, ילדים עדיין קוראים את 'קופיקו' ואחי היה כמו שהוא מתואר שם, מאוד שמח וחכם, ילד טוב ורגיש".
בתום פסק הזמן מהכתיבה לאחר המלחמה, חזרה בורנשטיין-לזר והוציאה ספרים נוספים בסדרה. אלא שאחרי פחות מעשור, נהרג עוד צעיר שהופיע כדמות בקופיקו. סג"מ אמיר בנימיני ז"ל שנפל בקרב בעין א-תינה במלחמת לבנון הראשונה, ולאחר מותו הוענק לו צל"ש על גילוי אומץ לב מיומנות ומסירות. אמיר כיכב בספרים לצד אחיו התאום, ירון בנימיני.
"כנערים התנדבנו במשמר האזרחי, ולכן תמר הכניסה אותנו ל'קופיקו במשמר האזרחי'", מספר ירון בנימיני. "גדלנו עם הבנות שלה והיא תיארה את כל התעלולים שהיינו עושים, היינו שובבים מאוד. מתחלפים בכיתות, עובדים על החברים שלנו. כשהוא נפל זאת הייתה טראומה גדולה מבחינתי כתאום".
לשני האחים הייתה גם חיבה לאומנויות לחימה. עם נפילתו של אמיר, הפך ירון לגראנד מאסטר בתחום. "למדתי ולימדתי איך לחזק את הנפש, והיום אני מרגיש אותו יותר מתמיד. ומהמקום הזה, המסר של קופיקו לילדים הוא מצוין, לחוות את החיים, לשמוח בהם ולצאת להרפתקאות".
בורנשטיין-לזר הפסיקה לכתוב על שני האחים לאחר נפילתו של אמיר. "היא אמרה לי, 'כל מי שאני כותבת עליו מת' זה מאוד כאב לה", מספרת הבת נגה.
הצער על מות הילדים שהונצחו בספריה לא הרפה מבורנשטיין-לזר. "אני שומעת את הקולות שלהם. נזכרת בפניהם, יכולה לבכות שעות", אמרה בעבר. "מי היה מאמין שמאחורי ההצחקות האלה מסתתר צער גדול כל כך?".
