ישראל תידרש להחליט אם להיענות לבקשת ירדן להאריך בשנה נוספת את ההסכם שבמסגרתו היא מעבירה לה כמות כפולה של מים, מעבר למה שהיא מחויבת לו בהסכם השלום בין המדינות.
לא ברור מה בדיוק תהיה ההחלטה שתתקבל בסופו של דבר: למרות התנאי שהציבה ישראל, ולפיו ירדן חייבת למתן את רף ההתקפות נגדה, שר החוץ הירדני איימן א-ספדי רק מחריף את ההסתה שלו – בנוסף להתבטאויות החריפות שמשמיעה המלכה ראניה.
3 צפייה בגלריה
נתניהו, המלך עבדאללה ובנט. ההסכם שעליו חתם רה"מ לשעבר יוארך?
(צילום: רויטרס, gettyimages, יואב דודקביץ')
ההתבטאויות הללו מקשות על הדרג המדיני לקבל את ההחלטה על הארכת ההסכם מול ירדן, שסובלת ממצוקת מים קשה מאוד – שמתלווה למשבר כלכלי כבד. הדילמה בישראל אינה פשוטה, וברקע גם הלחץ שמפעילה ארה"ב, שירדן היא בעלת ברית שלה, להאריך את ההסכם הזה.
ישראל מחויבת על פי הסכם השלום להעביר לירדנים כל שנה 50 מיליון מ"ק מים. ביולי 2021 החליט ראש הממשלה דאז נפתלי בנט להכפיל את כמות המים ולהעביר לירדנים 100 מיליון מ"ק מים. ההסכם שנחתם אז היה לשלוש שנים, ואמור לפוג בחודש הבא. אם לא תתקבל החלטה פוזיטיבית, המשמעות היא שבתוך חודש תקוצץ כמות המים שמוזרמת לירדן בחצי – מה שעלול לפגוע קשות בממלכה ההאשמית.
ירדן העבירה לישראל בקשה להארכת ההסכם, וארה"ב פועלת מאחורי הקלעים לשכנע את ממשלת נתניהו להסכים לכך. השגריר האמריקני בארץ ג'ק לו אף נפגש לאחרונה עם שר החוץ ישראל כ"ץ, וביקש שישראל תציג את תנאיה להארכה. בארץ קיימו דיון בנושא, והעבירו מסר לירדנים שהם חייבים למתן את ההשמצות נגד ישראל.
המסר הועבר לעמאן – אבל לא נקלט. להיפך: שר החוץ הירדני א-ספדי מגביר כאמור את ההתקפות שלו, כשברקע הזעם הכבד ברחוב הירדני בעקבות המלחמה בעזה. מדי יום, נזכיר, מפגינים אלפים ליד השגרירות הנטושה של ישראל בעמאן, וכוחות הביטחון המקומיים מונעים מהם לפרוץ למתחם. היחסים נמצאים כעת בשפל חסר תקדים: ירדן טרם החזירה את השגריר מאז ששב לארצו אחרי 7 באוקטובר, וגם לישראל אין בעמאן שגריר כבר חצי שנה.
לצד זאת, שלטונות ירדן דבקים כהחלטה אסטרטגית ביחסים עם ישראל, וגם שיתופי הפעולה הביטחוניים נמשכים (לפי דיווחים ירדן אף יירטה כטב"מים שנורו מעיראק בדרכם לישראל). לפיכך, הרטוריקה הלוחמנית של א-ספדי היא אולי סוג של "שחרור קיטור" אל מול הלחץ הציבורי הגדול בארצו.
ההפגנות בעמאן נגד ישראל
אבל האמירות האחרונות שלו מעוררות תמיהה, מכיוון שהן לא עולות בקנה אחד עם היחסים האסטרטגיים בין המדינות. רק אתמול אמר בריאיון ל-BBC: "אין לאפשר לממשלת ישראל, הנשלטת על ידי גזענים קיצוניים, לגזור על האזור עוד מוות וסבל. ממשלת ישראל מפירה את דרישת כל הקהילה הבינלאומית, הורגת עם חסינות, מרעיבה אנשים ומשתמשת במזון כנשק. ובניגוד לקולות של כמעט כל הקהילה הבינלאומית, כולל תומכי וידידי ישראל, ממשלת ישראל לא מקשיבה לאף אחד. אנחנו נסערים, ולכן יש זעם והפגנות ברחובות ירדן. זה כעס שמייצג לא רק את ירדן אלא אנשים בכל העולם. הזעם הוא לא רק על ישראל, אלא על היכולת של הקהילה הבינלאומית לכפות את הדין הבינלאומי על ישראל ולעצור את הטבח בעזה".
גם ביום חמישי האחרון תקף א-ספדי, וכתב בציוץ ברשת X: "ישראל הרגה יותר מ-196 עובדי סיוע בעזה ומנעה גישה של האו"ם והארגונים הלא ממשלתיים. היא מרעיבה יותר מ-2.3 מיליון פלסטינים. הטלת סנקציות היא המינימום שהקהילה הבינלאומית יכולה לעשות כדי למנוע פשעי מלחמה נוספים על ידי ממשלת ישראל, הנשלטת על ידי רדיקלים גזענים המפירים את החוק הבינלאומי ללא עונש".
גם מלכת ירדן ראניה לא מחמיצה הזדמנות לתקוף את ישראל, ולפני כמה שבועות אמרה בריאיון ל-CNN כי הפלסטינים בעזה חוו מאז פרוץ המלחמה 156 פעמים את טבח 7 באוקטובר.
האמירות הללו מקשות כאמור על הדרג המדיני לקבל החלטה על הארכת ההסכם, אבל יש לזכור שסוגיית המים היא חלק מהיחסים האסטרטגיים בין המדינות – ולכן למרות המתיחות, לא בטוח שיהיה כאן שינוי. בנוסף, הסיוע ההומניטרי לרצועת עזה צפוי לגדול בקרוב, וירדן תמלא כנראה תפקיד משמעותי יותר בהכנסת משאיות הסיוע לעזה. הציפייה בישראל היא שגם ההתפתחות הזו תביא לריכוך של הרטוריקה.
