יוסי הלך זקוף, בן כמעט 91, שבע מעשים ותרומות, צלול ופעיל בעולם הציבורי והעסקי. ראשית דרכו הייתה בסימן משה דיין, שהכירו במשרד החקלאות בסוף שנות ה־50. הוא התחבב עליו מיידית והצטרף אליו לשלושה משרדי ממשלה: החקלאות כיועץ משפטי, הביטחון כיועץ משפטי וראש המשלחת בניו יורק, והחוץ כמנכ"ל, שם המשיך עם יצחק שמיר. הייתי מתמחה שלו, ובהמשך עוזרו בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון, במחצית הראשונה של שנות ה־70. הוא פתח בפניי את שערי ביטחון ישראל, והוא שהציבני לסייע - עם נאורה ברנח - לדיין בוועדת אגרנט לאחר מלחמת יום הכיפורים; בכך שינה את מסלול חיי. לימים עבדנו יחדיו במשרד החוץ בימי השרים דיין ושמיר, הוא כמנכ"ל ואני כסמנכ"ל. פעלנו אז בענייני יישום הסכם השלום עם מצרים, וגם בפינוי אנשינו מטהרן עם עליית האייתוללות. ידידותנו נמשכה והתעצמה לאורכו של יובל, ועוד לפני שבועות אחדים זכינו מרים ואנוכי לארחו בביתנו בליל שבת.
יוסי היה שילוב נדיר של תבונה, פיקחות ושכל ישר, ומתוך אלה הבנה גדולה בבני אדם - וגם חוש הומור דק. היה בו שילוב נדיר למדי נוסף: היכולת לעבור משירות ציבורי של קרוב לחצי יובל לתפקידים בכירים במגזר העסקי, כגון בבנק דיסקונט ובאל על, ולצד זאת לכהן בוועדות ציבוריות - כמו בעניין ההתנקשות בח'אלד משעל, וספיחי פרשת המרמרה. סגולותיו והדיסקרטיות שלו - הוא האמין בדברי החכמים כי "אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין", במקום שהדבר ראוי לכך - חיבבוהו על ראשי ממשלה וראשי המשק. אלה ואלה ידעו להבחין באיכות עצתו. הוא אהב את המסורת, וחברתו בשולחן השבת הייתה טבולה בה. לאחרונה היה חדור עצב רב באשר למצב מדינתנו, שאותה שירת בנאמנות.
קרבתו לאחיו פרופ' אהרן צ'חנובר, זוכה פרס נובל, שאותו גידלו עטרה והוא בהילקח ההורים, הייתה לבלי הפרד
ועל כל אלה היה יוסי איש משפחה חם, בן זוג אוהב לרעייתו עטרה שעל הילקחה לא התנחם, אב וסב מסור לבנותיו ובנו ולמשפחותיהם. קרבתו לאחיו פרופ' אהרן צ'חנובר, זוכה פרס נובל, שאותו גידלו עטרה והוא בהילקח ההורים, הייתה לבלי הפרד. אחסר אותו מאוד. חבל על דאבדין.
