שנה חלפה מאז החל מבצע "שומר החומות" שבמהלכו נהרגו 12 ישראלים ושלושה אזרחים זרים ושוגרו 4,360 רקטות לעבר שטח ישראל. במבצע נהרג גם סמ"ר עומר טביב ז"ל מירי נ"ט בגבול עזה, וברחבי הארץ התחוללו מהומות קשות שכללו לינצ'ים ביהודים ופעולות נקם מצד קיצונים. גל הטרור של החודשיים האחרונים הציף מחדש את הלבטים בישראל באשר לעזה, על רקע ההסתה המתמשכת מצד חמאס ומנהיגו יחיא סינוואר - אך בינתיים בצה"ל אומרים שחמאס "רוכב" על גל הטרור ולאו דווקא מוביל אותו.
ברקע הוויכוח בין הדרג המדיני לצבאי על דרכי הפעילות נגד חמאס וראשיה, מח"ט 282 נמרוד ציבולסקי סיפר לאולפן ynet על ימי המבצע, ודיבר על האפשרות של מבצע צבאי נוסף ברצועה: "הסבירות לסבב נוסף תלויה בשני הצדדים". האלוף במיל' יום טוב סמיה מאמין שסבב נוסף יניב בדיוק את אותן התוצאות כמו הקודם, כשבינתיים האזרחים שהותקפו ברחובות עדיין מתקשים להתאושש.
ריאיון עם מח"ט 282 נמרוד ציבולסקי
(צילום: אסף חן)
"השנה הזו עברה במהירות, אנחנו מרגישים כאילו יצאנו מרצועת עזה לפני רגעים אחדים", אמר ציבולסקי. "זו הייתה חוויה משמעותית ליחידות האש – מאז אנחנו עוסקים בהכנות, בלמידה, בתחקור ובבניית תוכניות חדשות לקראת הסיבוב האפשרי הבא".
קיימים כיום אמצעי לחימה מתוחכמים. לדעתך יש עדיין מקום לתותח במלחמה המודרנית – בטח בתוך שטח בנוי?
"בוודאי. התפקיד שלנו בזמן לחימה הוא להביא לידי ביטוי את כל רכיבי האש, ויש לה תפקיד מרכזי גם בתוך שטח בנוי. בשומר החומות האש הייתה רב זירתית – ירינו גם לשטח לבנון כתגובת נגד לירי שהגיעה משטחה, וגם לעבר מרחבים פלסטיניים נוספים שירו".
ברמה המבצעית – אתה חושב שאתם עושים מספיק כדי להרתיע ארגוני טרור, בלי להתחיל סבב לחימה חדש?
"הרתעה היא מושג חמקמק, והיא תלויה ברכיבים שהם לא רק צבאיים. האם לצבא יש כלים נוספים לבצע עוד פעולות בגזרת עזה? אני משוכנע בזה, ואומר את זה בידיעה. אם הדרג המדיני יחליט שאנו נדרשים להכניס לא רק את האש, אלא גם את התמרון ככלי מכריע נוסף – צה"ל יפעל ויביא את ההישגים שצריך להביא – אין לי ספק בזה".
אתה חושב שאנחנו בפני סבב נוסף?
"היופי בצבא הוא שאנחנו לא עוסקים בסבירות אלא במוכנות. הסבירות לסבב נוסף תלויה בשני הצדדים. אתה שואל אם אנחנו מוכנים – אנחנו עוסקים בזה בצורה קפדנית. אנחנו משתכללים, וכשיגיע הרגע אנחנו נידרש להיות מדויקים ומוכנים – זו חובתנו לציבור".
ריאיון עם יום טוב סמיה
(צילום: אסף חן )
אלוף (במיל') יום טוב סמיה – לשעבר מפקד פיקוד דרום, התייחס אף הוא להיתכנות מבצע נוסף ברצועת עזה, ואמר כי "אין לישראל אסטרטגיה סדורה לגבי הטיפול בסוגיית הפלסטינים בכלל, ובחמאס ועזה בפרט".
האם אתה תומך בקריאות שאומרות לחסל את סינוואר?
"תאמין לי שלצה"ל אין בעיה לעשות את זה, אבל איך זה יעזור כשזה לא חלק מאסטרטגיה כוללת למיגור חמאס?".
אם יחסלו אותו, ניכנס לעימות רחב. מה המהלך הבא? כיבוש הרצועה? השתלטות על האזור?
"אני לא יוצא לחיסול סינוואר ללא הגדרת מטרות. סבב נוסף יניב בדיוק את אותן התוצאות – ייהרגו חיילים, נפגע באלף פלסטינים, נהרוס עוד מאה בתים, נזרוק המון פצצות מאוד יקרות לים ולחולות, ושנה אחרי זה יהיה שוב ירי על עוטף עזה ועל תל אביב. לא נשיג בזה שום דבר".
אתה רואה סיטואציה שבה ישראל שולטת ברצועת עזה?
"לא. היא צריכה למגר את שלטון החמאס ולחסל אותו לחלוטין – זה אפשרי, ושלא יבלבלו לי את המוח. אין לי שום כוונה שישראל תחזור לשלוט בביוב בעזה, בשביל זה יש את הרש"פ".
ריאיון עם ריקה ערד ויהונתן ריכטר
(צילום: אסף חן)
בזמן המבצע, אזרחים רבים העבירו את ימיהם בפחד, ובהרגשה שאין מי שערב לביטחונם האישי. יהונתן ריכטר ניצל מפגיעת בקבוק תבערה שנזרק לעבר מרפסת ביתו ברמלה, ואילו ריקה ערד ניצלה מלינץ' באמצע הכביש – כשנפגעה מאבנים שנזרקו לעבר רכבה. שניהם סיפרו לאולפן ynet על התחושות הקשות שמלוות אותם מאז התקריות. "הפצעים בסדר גמור, אבל יש צלקות", אמר יהונתן. ריקה כבר אינה גרה בארץ: "אני כמעט לא בישראל. החוויה הייתה עבורי יותר מדי טראומתית".
איפה נפצעת יהונתן?
"בצוואר וביד. בקבוק התעברה נזרק לעברי בכיוון ישיר".
ספר לנו מה בדיוק קרה.
"בלילה שמרתי על הבית, ואת אשתי שלחתי להורים. התחילו לשרוף רכבים ברחוב ליד, ובאו לשרוף פחים אצלנו ברחוב. יצאתי החוצה כדי שלא ייקחו לי את הפח, אז הגיעו שני נערים ונאבקתי איתם. הם לקחו את הפח אחרי שאיימו עליי, ולאחר דקות ספורות זרקו בקבוק תעברה לעבר המרפסת שלי".
אתה עדיין גר ברמלה? מרגיש בטוח היום?
"כן, עדיין גר שם ומרגיש בטוח. שמתי סורגים, אבל עדיין – מי שרוצה לפגוע, יכול לעשות זאת בצורה כזו או אחרת".
אתה מרגיש נוכחות משטרתית בעיר?
"אחרי שזה קרה, המשטרה לא הגיעה לקחת את בקבוק התבערה במשך שלושה ימים. בנס הוא לא התפוצץ, כי הוא נפל על ערסל. המשטרה והפרקליטות סגרו את התיק, וכך 'נסגר' העניין. היום אנחנו מרגישים יותר משילות – אך עדיין לא בטוחים לגמרי. הרמדאן האחרון עבר באופן יותר רגוע משנה שעברה, אבל עדיין יש עבודה – הילד שלי עדיין חוזר עם קריאות 'פלסטין פלסטין' מבית הספר".
ריקה, את לא בארץ יותר.
"לא, כמעט ולא".
ספרי לנו מה קרה.
"אני נמצאת על הקו בין ישראל וקרואטיה. יצאתי בלילה מערד לכיוון שדה התעופה, והבחנתי בצמיגים בוערים על הכביש. לא ראיתי חדשות ולא שמעתי על המצב, אך התקשרתי למשטרה – שטענה כי היא מודעת לעניין. המשכתי לנסוע והגעתי לאזור רהט, שם כבר הבנתי שאני בברוך אמיתי – ללא יכולת לחזור. הצלחתי להמשיך בנסיעה, כשתוך כדי נזרקו לעברי מלא אבנים. התקשרתי שוב למשטרה וביקשתי שיגיעו לעזור לי, שאני לבד בכביש. אמרו לי שיש כוח משטרתי בדרך. הגעתי לצומת שוקת שכבר הייתה חסומה – צמיגים בוערים על הכביש, אלפי אנשים צועקים – אזור מלחמה ממש. הם קלטו אותי והתחילו לצעוק "יהודייה, יהודייה!". הייתי בטוחה שאמות שם, הייתי בשוק ולא יכולתי לזוז. זרקו עליי אבנים, פגעו לי בראש ובפנים. מישהו זרק בקבוק תבערה לתוך הרכב. ואז בא מישהו, מלאך, ומשך אותי החוצה. הייתי בהיסטריה, אם הוא לא היה עושה את זה – הייתי מתה באוטו".
ריקה אף סיפרה כי היא "גרה בערד, ויש לי עסקים בבתי המלון בים המלח". היא הוסיפה: "אני עובדת עם בדואים. בצהריים של אותו היום ישבתי איתם בחדר האוכל והייתה אווירה של ביחד. אני מוכנה לשים את הראש שלי שחלקם היו בין ההמון באותו הלילה".
מה מצבך היום מבחינה רגשית?
"אני לא מסוגלת לנסוע בכביש הזה לבד. לא יודעת מה יהיה קדימה, אבל אבדה תחושת האמון במשטרה ובמדינה – לא שומרים עלינו. אם יקרה לך משהו, אף אחד לא יציל אותך. עכשיו מתנהל המשפט נגד המעורבים בתקרית, נקווה למשפט צדק".
