חודשיים אחרי שהבטיח להגדיל את תקציב החינוך החרדי כדי למנוע את הפיצול ביהדות התורה, הגיע הזמן של בנימין נתניהו לקיים את ההתחייבות ולפרוע את השטר. עם פתיחת המשא ומתן הקואליציוני, הציבה המפלגה החרדית את פתרון המצוקה הכלכלית של תלמודי התורה כאחת הדרישות המרכזיות שלה - וראש הממשלה המיועד צפוי לקבלה.
משמעות המהלך היא שמוסדות שאינם מלמדים את תוכנית הליבה של משרד החינוך במתכונתה המלאה יקבלו תוספת תקציב משמעותית, בלי שיידרשו בתמורה להרחבת היקף הלימוד או להידוק הפיקוח עליהם. וכך, מי שקיווה שההזדמנות תנוצל לכל הפחות לתמרוץ החברה החרדית לצמצם את פערי ההשכלה ולעידוד מגמות של השתלבות – צפוי להתבדות גם הפעם.
החרדים בני עדות המזרח, המיוצגים על ידי ש"ס, לומדים בדרך כלל את תוכנית הליבה במתכונת מלאה, במוסדות רשת החינוך של התנועה "בני יוסף" (מעיין החינוך התורני). הסוגיה החברתית והפוליטית נוגעת, אפוא, בעיקר לזרם האשכנזי, מצביעי יהדות התורה, ולבתי הספר לבנים בלבד. בעוד אצל הבנות מקצועות החובה נלמדים במלואם, בדומה לחינוך הממלכתי ולחרדים המזרחיים, בתלמודי תורה וב"חדרים" לבנים מצמצמים את היקפם ויש שאף נמנעים מהם לחלוטין, בחלוקה לחמישה מסלולים.
האחד הוא של "מוסדות פטור" שבהם לא לומדים כלל את מקצועות הליבה ולא מקבלים תקציב מהמדינה. במסלול זה בוחרים, למשל, קהילות המתנגדות לכל קשר עם השלטון, כמו אלה של העדה החרדית. בשני, אף הוא של מוסדות הפטור, מלמדים את המקצועות הנדרשים בהיקף של 55% בלבד מהתוכנית ומתוקצבים ב-55% מהתקציב הבסיסי של החינוך הממלכתי. במסלול זה נכללים תלמודי התורה והחדרים של הזרם המרכזי בציבור הליטאי.
המסלול השלישי הוא של מוסדות הזרם המוכר שאינו רשמי (מוכש"ר) שבהם לומדים 75% מהליבה תחת פיקוח הדוק יותר של המדינה – וגם התקצוב הוא בגובה 75%. במסלול זה בוחרים חסידים רבים המעוניינים להעניק לילדיהם לימודי חול ברמה סבירה שתקל עליהם השתלבות עתידית בשוק העבודה.
הרביעי הוא בתי ספר של רשת "החינוך העצמאי", שגם היא תחת פיקוח המוכש"ר, שם מלמדים 100% מהתוכנית, בדומה ל"בני יוסף" של ש"ס, ומתוקצבים בהתאם. במסלול זה נמצאים בתי הספר של חרדים מודרנים יחסית או כאלה המיועדים ל"מתקרבים" ו"מתחזקים", בדרך כלל מערי הפריפריה, שמצד אחד מעוניינים בלימודי ליבה ברמה המרבית ומצד שני מבקשים לשמר את עצמאות החינוך החרדי ולהגביל את הפיקוח הממשלתי. גם חלק מהמוסדות של קהילות מרכזיות יותר, כמו חסידות גור, משתייכים לחינוך העצמאי, שאופיו שונה מהם - בעיקר מסיבות פוליטיות פנים-חרדיות.
המסלול החמישי הוא זה של בתי הספר של הזרם הממלכתי-חרדי, שבהם לומדים תוכנית מלאה (אם כי מותאמת) תחת פיקוח מלא וללא כל מעמד מיוחד - בדומה לזרם הממלכתי והממלכתי-דתי. חרדים מהקצה המודרני, המסתייגים מהיבדלות ודוגלים בשילוב, שולחים אליהם את ילדיהם.
שלושה מהמסלולים העצמאיים שהוזכרו אמנם מחוייבים בלימודי ליבה ברמה כזו או אחרת כתנאי לתקצוב הממשלתי, אך הפיקוח עליהם חלש ביותר, ובפועל התפתחה עם השנים תרבות שבה הם אינם מקיימם את חובתם בנושא זה ומנגד רשויות המדינה עוצמות עיניים אל מול הפערים ולא אוכפים אותה. כל הניסיונות שנעשו עם השנים להידוק הפיקוח ולבחינת ההישגים הלימודיים נבלמו – האחרון שבהם עם סיכול ההסכם ההיסטורי של חסידות בעלז עם משרד החינוך בעניין שאיים לפצל את יהדות התורה.
המצוקה הכלכלית של תלמודי התורה החרדים, שבגללה נדרשה כעת התערבות נתניהו, נגרמה משחיקה שחלה בתקציב הממשלתי. רשמית, מוסדות הפטור והמוכש"ר אמנם זכאים לתקצוב ברמה של 55% או 75% ביחס לחינוך הממלכתי, אבל בפועל הפער ביניהם גדול הרבה יותר, משום שהאחרון זכה עם השנים לתוספות שונות שלא נכללות בסכום הבסיסי וממילא החרדים לא נהנים מהן אף לא באופי חלקי.
למעשה, גם 100% שאותם מקבלות הרשתות אינם מקנים להן את מלוא הסכום שמקבלים בתי הספר הממלכתיים – חילוניים, דתיים או חרדיים. דרישת יהדות התורה כעת היא שהממשלה הבאה תגשר על השחיקה הזו ותביא לכך שהתקציב המועבר למוסדות החרדים ישקף נכונה את השיעור שלו הם זכאים – הפעם ביחס לסכום המלא והסופי של החינוך הממלכתי.
