רצף הפיגועים של השבועות האחרונים החריף את היעדר הביטחון האישי עד כדי שכמעט שכחנו מהקורונה, יוקר המחייה ואפילו מהמלחמה באוקראינה. מה שייחד את הגל הנוכחי עד כה הייתה העובדה שמבין ארבעת מבצעי הפיגועים הקשים בבאר שבע, חדרה ובני ברק, שלושה היו ערבים אזרחי ישראל. הם אמנם זיהו עצמם כאנשי דעאש, אבל אי-אפשר להתעלם מכך שבעלי תעודת זהות ישראלית יצאו לרצוח אזרחים אחרים במדינה על רקע שנאה לאומנית.
אלא שמנגד, היה דבר נוסף שייחד את גל הטרור הזה בהשוואה לקודמים: ההתנגדות העזה שהוא עורר בתוך החברה הערבית בישראל. אני בן 36, ואני לא זוכר תקדים לכך שרבים כל כך בחברה שלנו גינו מעשי טרור נגד יהודים - בפומבי, בקול וברשת. זה בולט במיוחד כשמסתכלים שנה אחורה אל אירועי "שומר החומות" ולדממה ששררה בחברה הערבית בכל הנוגע לגינוי אלימות נגד יהודים.
גולשים ערבים רבים ברשתות החברתיות פרסמו פוסטים ותגובות שגינו בחריפות לא רק את המחבלים, אלא יצאו נגד הטרור והאלימות באופן כללי. לכך נוספו המפלגות הערביות, שבעבר הקפידו להתעלם מפיגועים, והפעם הוציאו בעצמן הודעות גינוי. גינויים שמענו גם מראשי הרשויות המקומיות הערביות שמהן יצאו המחבלים, משכנים ואפילו מקרובי משפחה.
ולא רק גינויים נכתבו והושמעו. גם חשבון נפש פנימי נערך. רבים דיברו על הצורך בחינוך נגד אלימות ושנאה, וח"כ מנסור עבאס אמר: "לא נסתפק בגינויים והודעות תנחומים, כי הטרור לא מפסיק ולא מרכין ראש". לצדם היו אלה שייחלו לכך שמתוך ההרג והאבל אולי לפחות יגבר הטיפול בנשק הלא-חוקי והפשיעה בחברה הערבית. הקורא היהודי יגיד בוודאי שהוא מעדיף לראות מעשים בשטח ולא הצהרות, אבל במשמעות השינוי הזה – של גינוי פומבי כמעט גורף – קשה להפריז.
אני לא עיוור, לא תמים ולא מיתמם, יש בחברה שלנו מיעוט רדיקלי שאכן תומך בטרור, מהלל מחבלים ומשתף הסתה לטרור. מול אלה צריך לפעול בכל הכוח בשני צירים
כל גל טרור מוביל לפגיעה משמעותית ביחסי יהודים-ערבים. האמון בחיים משותפים צונח ולכן ראינו בשבוע האחרון תופעות של ביטול עבודה לפועלים ערבים או קריאות גזעניות ומכלילות. שני מיליון אזרחים ערבים הוכללו כתומכי טרור בגלל אותם שלושה מחבלים מתועבים. אני לא עיוור, לא תמים ולא מיתמם, יש בחברה שלנו מיעוט רדיקלי שאכן תומך בטרור, מהלל מחבלים ומשתף הסתה לטרור. מול אלה צריך לפעול בכל הכוח בשני צירים: החברה הערבית צריכה להתנגד להם ולהוקיע אותם, ובמקביל המדינה צריכה להגיע אליהם ובמידת הצורך גם לעצור ולאסור. הם אולי לא בודדים, אך ביחס לאוכלוסייה הערבית כולה הם מיעוט בלתי מייצג, ולראייה ההתנגדות העזה אליהם שהפכה השבוע גלויה וחריפה.
הלווייתו של רס"ב אמיר חורי
(צילום: שמיר אלבז )
הסמל הטרגי של האירועים האחרונים הוא רס"ב אמיר חורי, שוטר ערבי נוצרי מנוף הגליל, שטס על האופנוע לזירת הפיגוע בבני ברק ושילם שם בחייו. הוא אכן סמל להקרבה וגבורה, אבל לא פחות מזה לשותפות ישראלית. ראיתם את זה בין החרדים שהגיע ללוויה שלו וברעיון לקרוא על שמו רחוב בעיר.
יוסף חדאדצילום: אלעד ברמיהערבים אזרחי ישראל - הגדרה הכוללת את המוסלמים, הנוצרים והדרוזים - מהווים 21% מכלל האוכלוסייה. כן, שלושה מחבלים יצאו תוך שבוע מהחברה שלנו, ואני מתבייש בכך כמו רוב מוחלט אצלנו. אבל גם רס"ב חורי יצא מהחברה שלנו, וכמוהו גם יזן פלאח שנרצח בפיגוע בחדרה וכמוהם עוד רבים בכוחות הביטחון, במשטרה, במג"ב ובצה"ל, שמנסים ממש ברגעים אלה למנוע את הפיגוע הבא.
אז כן, המציאות בישראל מורכבת. יש ניסיונות רבים של טרור ורצח אזרחים חפים מפשע, שמטרתם לפגוע במרקם החיים המשותף בין יהודים וערבים ולהבעיר את הרחובות. אסור לנו לאפשר להם להצליח בכך.
- יוסף חדאד הוא פעיל חברתי ערבי, מנכ"ל "ביחד ערבים זה לזה"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
