נדב איל על המערכה המתרחבת מול חיזבאללה
וושינגטון מגיבה מאוד בזהירות להתרחשויות במזרח התיכון. אנחנו בהחלט לא רואים גינויים מממשל ביידן - יש אפילו ברכות על החיסול של איברהים עקיל, מספר 3 בחיזבאללה. מצד שני, הנשיא ביידן לא צלצל עדיין לראש הממשלה נתניהו, בין אם לתמיכה או תמיכה לצד אמירה כמו "אל תסלים". הממשל שלו נמצא כבר בתקופה של הברווז הצולע.
בתקופה של מערכת הבחירות, האמריקנים לא רוצים לראות מלחמה כוללת במזרח התיכון. מצד אחד הם אמרו את זה כל כך הרבה פעמים, ומצד שני הם מבינים שהזמן עבור ישראל הולך ואוזל להשבת התושבים לצפון. הם שואלים את עצמם באילו דרכים הפעולות המבריקות שעושה ישראל יחזירו את התושבים לצפון, בהתחשב בזה שנראה שעד הרגע הזה נסראללה משתדל לשמור על משוואה כלשהי - ולא ללכת על מערכה כוללת שמכוונת אל תל אביב ואל המרכז ולהשתמש בכל ארסנל הטילים המדויקים שלו. אולי כי הוא חושש מה יקרה אם אכן ישתמש בהם, לאור הכוחות שישראל הפגינה.
בסך הכול ברחבי המערב יש בפירוש התרשמות רבה מהיכולות שצה"ל מפגין, וזה אולי יותר חשוב מהדיפלומטיה. אחרי ה-7 באוקטובר התחושה הייתה שישראל הוכתה ושהעוצמה שלה מוטלת בספק. התחושה הזאת הרבה פחות עוצמתית כרגע, להיפך - יש התרשמות מחודשת מהכוחות של ישראל וגם מהנכונות שלה להיכנס למערכה.
השאלה הגדולה היא איך בסוף מגיעים לתוצאה, שהיא כמובן היכולת של תושבי הצפון לחזור הביתה. לבירות העולם ובהן וושינגטון - אין תשובה. בשלב הזה גם לירושלים אין תשובה.
