רב-סמל בכיר איברהים חרובה ז"ל ממרר, גשש בחטיבה הצפונית, סגר שבת ב-7 באוקטובר במוצב נחל עוז. הוא חבר לסמג"ד 13 של גולני שתפס את הגזרה. חרובה, גשש מוערך, נלחם בגבורה והגן על חמ"ל המוצב עד הכדור האחרון. רב-סמל מתקדם מוחמד אלאטרש ז"ל מהיישוב סעווה שבנגב, גם הוא גשש בחטיבה הצפונית, נפל בקרב בדרכו לסייע לחבריו וגופתו נחטפה.
יחידת הגששים מורכבת בעיקרה מבדואים מכל הארץ שרוצים להתנדב לצבא ומשובצים בחטיבות השונות. חבריהם לנשק סיפרו בשיחה עם ynet על האובדן ועל תחושת שותפות הגורל.
הקלטות הודעות הגששים ב-7.10
בהקלטות קבוצת הגששים מ-7 באוקטובר נשמע ג', גשש בחטיבה, מזהיר את חבריו: "מי שבלי נשק אין בו צורך פה. חבר'ה לשמור על קור רוח, ניתן לכם בהמשך פקודה. לא סתם לדהור, יש בלגן, הרבה הרוגים". בקטע אחר קורא קצין הגששים בקבוצת הוואטסאפ: "אני מבקש מכולם לחזור מהבית, אירוע אמת. שימו לב, בדרך יש מחבלים". האזינו להקלטות שבפתח הידיעה.
רב-סרן אכרם קרנאווי (32), קצין הגששים של החטיבה הצפונית, הוא תושב רהט. הוא זה שקיבל את חרובה לחטיבה, שלושה חודשים לפני פרוץ המלחמה. "אגף הגששים נמצא במוצב נחל עוז, ויצא לי לעבוד איתו בשטח. התרשמתי ממנו כמפקד, כאדם שאוהב את צה"ל. אבא שלו ואחיו שירתו בצבא, הוא לוחם שמגיע ממשפחה שאוהבת את המדינה", סיפר.
בשבועות שלפני 7 באוקטובר הגששים היו עסוקים בהפרות הסדר של פלסטינים ליד הגדר ברצועה, יחד עם הגדודים שהוצבו באזור. "זה היה גל של הפגנות, כל הזמן. הפס"דים כל יום שישי אחרי התפילה, אנחנו לא מסתירים את זה. הרגשנו שיש משהו לא שגרתי, אבל לא שיערנו שתהיה מתקפה בסדר גודל כזה. היינו עושים בדיקות ציר, בודקים את המכשול. לא היו שום סימנים מקדימים למתקפה כזו", אמר קרנאווי.
ב-5 באוקטובר הוא יצא הביתה. לפני כן, הוא שוחח עם איברהים ועם הגשש החטיבתי וביקש מהם לעדכן אותו בכל דבר. "הם אמרו שהם בסדר, יצאתי משם בלחיצת ידיים. יום למחרת הגעתי לבסיס וישבתי איתם לכוס קפה, בשש בערב הם אמרו אין כלום ויצאתי הביתה. ב-7 באוקטובר התעוררתי לגל אזעקות בבית. ישר הרמתי טלפון לגשש החטיבה אחמד, אמרתי לו 'מה קורה? יש משהו בגזרה?'. הוא ענה 'תקשיב, יש פשיטה רצינית על מוצב נחל עוז, יש מלא מחבלים על הציר'. אמרתי לו 'בסדר, תהיו במחסה. אני מגיע אליך'".
קרנאווי סיפר כי באותו הרגע עלה על מדים, לקח נשק ויצא לגזרה. "נסעתי במהירות 190-180 קמ"ש. כשיצאתי מהבית לא הבנתי את גודל האירוע, לא הבנתי שיש פשיטה רצינית. הגעתי לצומת אורים". הצומת, לא רחוק מאופקים, נמצא סמוך לכמה בסיסי צה"ל.
"שם הבחנתי בשני אופנועים של חמאס. מה הוא עושה פה? איך יכול להיות שאופנוע של חמאס הגיע עד צומת אורים? התקשרתי שוב לאחמד". אז, סיפר קרנאווי, אחמד דיווח לו על הפשיטה בבסיס נחל עוז. "הוא אמר לי 'אל תגיע. יש מלא מחבלים שהקיפו את המוצב'. ניתקתי את הטלפון, אמרתי אני חייב להגיע לחטיבה, למחנה רעים ואז אמשיך לצומת מגן".
בצומת, הוא הוסיף, "ראיתי אזרחים רצים, נוסעים במהירות. לא הבנתי. התקדמתי לכיוון מחנה רעים, נתקל במארב של 14 מחבלים שיורים לכיוון שלי מכל מיני כיוונים. ברוך השם יצאתי מזה בנס. הצלחתי להיכנס לחטיבה, להצטרף לחבר'ה בלחימה והגעתי לחמ"ל. התקשרתי לחרובה ושאלתי אותו מה מצבו. הוא ענה 'אני נמצא תחת אש מחבלים בחמ"ל, הסמג"ד נפצע בראש, כרגע אנחנו מטפלים בו ומנהלים לחימה בחמ"ל'. הוא אמר שהיה עם 4-3 קצינים, אז אמרתי 'תנהל אש כמו שצריך. נבוא ונעזור לך, נדאג לך'. כל 30-20 דקות, הרמתי טלפון. הכוונו מסוק קרב וזי"ק (כטב"ם טקטי, א"ק) לעבר החמ"ל".
חרובה וקרנאווי הצליחו לשמור על קשר עד השעה 11:40, ואז הוא נותק. "הוא סיפר שהוא ועוד קצינים מנהלים אש כל הזמן מול המחבלים, מנסים לשמור על התחמושת ולא לתת למחבלים להיכנס לחמ"ל. הוא כל הזמן אמר 'חיסלתי שתיים, שלוש, שמונה, המספר האחרון שאמר היה 14 שהצליח לחסל באופן אישי. הייתה שם כמות מחבלים גדולה מאוד. כל הזמן שדיברתי איתו הוא אמר לי: 'אנחנו חייבים כוח, חייבים עזרה, חייבים חילוץ'.
"ניסינו דרך מסוק הקרב והזיק לחלץ אותם", סיפר קרנאווי. "הוא אמר לנו אני עם הסמב"ציות של החטיבה והתצפיתניות של החמ"ל. הוא אמר שהוא שומר עליהן בפנים, והוא שמר עליהן בגוף שלו. המחבלים קראו לו בערבית שייכנע, שיוריד את הנשק ושלא יפגעו בהם. הוא אמר להם אני לא יוצא. חרובה הוא באמת אחד הלוחמים, הגששים, הגיבושים, עם אומץ לב". לבסוף כאמור, נותק הקשר בין השניים. "אחרי 24 שעות הבנתי שאיבדנו אותו. שלושה ימים לא דיברתי מרוב מחשבות על מה שקרה שם".
רב-סמל מתקדם סולימאן גנאמי (39), תושב אשדוד ששירת בחטיבה הצפונית, היה מחליף את חרובה במשמרות, שבוע-שבוע, עד לאותה שבת. ב-7 באוקטובר, בשעה 9:30, הבין שהוא לא יכול לקפוץ לגזרה כי יש שם מחבלים. חרובה היה זה שענה ואמר לו ש'אין לו מה להגיע', זו הייתה השיחה האחרונה ביניהם. "התחברנו אחד לשני. היינו מתראים פעם בשבוע, עושים חפיפה, והוא היה חייב לדעת כל דבר. הוא היה כל כך מרוצה בצבא, אהב שם כל דבר", שיתף גנאמי.
"באותה שבת אכרם הקפיץ אותנו: 'זה אירוע אמת. תגיעו כולם לבסיס'. התלבשתי ויצאתי לכיוון נחל עוז. ואז שלחו הודעות: 'מחבלים. אל תגיעו. תמתינו שנייה ונראה מה תמונת המצב'. התקשרתי לחרובה והוא אמר לי 'אל תגיע לפה. אם אתה מגיע את מת. יש לי פה מחבלים'. הגששים הגיעו מהבית, מהצפון והדרום, לג'וליס, מחכים לציוד. ואכרם דיבר איתנו כל הזמן כדי לתת לנו תמונת מצב".
גנאמי סיפר: "רק אחרי כמה ימים נודע לנו שהוא נהרג. הוא היה בלחימה, רצה עזרה וניסה לשמור על הבנות בחמ"ל. אנחנו היינו עם הגדודים. קיבלתי את המוות שלו קשה, אבל אין מה לעשות. אני חייב להרים את הראש ולהיות חזק. הוא נלחם עד הדקה האחרונה וגם אנחנו נעשה ככה. אם אשבר כולם יישברו. אז הרמנו את הראש כמו גדולים ונלחמנו". מוחמד אלאטרש, שנחטף ונרצח, היה חייל שלו. "הוא היה חייל טוב, כל הזמן יצאנו לשטח יחד, שמרנו על קשר עם המשפחה שלו ושל חרובה, זה חשוב לנו. כשאנחנו מדברים איתם הם אומרים לנו תמיד: 'תשמרו על עצמכם'".
תשעה חודשים אחרי אותה שבת הגששים מספרים כי נכתב פרק חדש במערכת היחסים בין החברה הערבית לצבא. גנאמי שיתף בתחושות מאז 7 באוקטובר: "אני לא ידעתי שאתגייס. אבל ב-2012 בן דוד שלי התגייס ואמר: 'בוא לצבא'. אז הלכתי. התגייסתי מאוחר, באמצע שנות ה-20, והצטערתי שלא התגייסתי בגיל 18. אחרי 7 באוקטובר ראו מה קורה, שחמאס לא הבדיל בין יהודי לערבי. היום מלא אנשים רוצים להתגייס, גם אלה שלא עשו צבא. וצריך לחזק את המגמה הזו, שהמפקדים ילכו למשפחות וישכנעו את הצעירים להתגייס".
רס"ן קרנאווי הוסיף בכאב: "איבדתי 3 גששים במשמרת שלי, זה עצוב, זה שובר אותנו. אבל אנחנו מרימים את כולם בשיחות, מנסים להגיע לכל גשש וגשש במוצב שלו, לשבת ולדבר איתו בשטח, שלא ירגיש שהוא לבד. אנחנו מאמינים באלוהים ובגורל. הכול כתוב מלמעלה, אנחנו יודעים שצריך להרים את הראש. למרות שהכאב נשאר בלב צריך לדעת להמשיך ולתפקד, ולמנוע עוד אירועים כאלה".
קרנאווי אמר: "אני לא נכנס לעניינים פוליטיים. בתפקיד האחרון שעשיתי הייתי אחראי על גיוס בדואים בדרום. חשוב לציין שהבדואים מתגייסים כמתנדבים באופן ספונטני, מי שרוצה להתגייס השערים פתוחים בפניו. אנחנו חיים במדינת ישראל. ואחרי 7 באוקטובר אני חושב שכולם צריכים לתת ולתרום ולהגן על המדינה, על אזרחיה. צריך שוויון בנטל, שכולם יתגייסו. הצבא הוא מערכת בלי הפליות, זה צבא העם, צבא ערכי. ואנחנו בצבא מקבלים את הזכויות שלנו. מי שרוצה להתגייס לא מפסיד, הוא עושה דבר טוב לעתיד שלו ולעתיד המשפחה".
לצד עמדותיו לגבי צה"ל, קרנאווי הוסיף כי ההריסות בנגב, גם כשמדובר במבנים לא חוקיים, פוגעות במוטיבציה לגיוס. "זה מה שמרחיק אותנו, וזה קורה כל הזמן. אנחנו לא רוצים להרגיש הזנחה, המדינה צריכה לחזק את החברה הבדואית בנגב ולא להרחיק אותה. הגענו לבקר את המשפחה של מוחמד אלאטרש, הוא גר בפזורה, איפה שכל ההריסות".
בינתיים, הגששים ממשיכים להילחם בעזה. "המטרה היא להחזיר את כל החטופים הביתה, מי שבחיים להחזיר למשפחה שלו ואלה שלא להחזיר לקבורה בצורה מכובדת. החיילים רוצים להילחם עד הסוף ולהשמיד את האויב הרצחני. אני כבר לא סופר כמה פעמים נכנסנו לעזה לפעילות מבצעית. ואנחנו ממשיכים", סיכם.
