לפני כשנתיים החלה רשות האוכלוסין וההגירה להתעסק ברצינות בהסדרת היתרי העבודה לפלסטינים בתחומי תעשייה, שירותים, בניין, חקלאות, מלונאות ומסעדנות. המטרה שלה מוצדקת: להכחיד את הספסור בעובדים הפלסטינים. אולם הפתרון שמצאה רווי כשלים המקשים לא רק על הפועלים, אלא גם על המעסיקים הישראלים. אסביר כאן כיצד פועלת השיטה כיום ומה מהות הרפורמה שעומדת להיכנס לתוקף בתחילת שנת 2023.
למעשה, התוכנית של רשות האוכלוסין כוללת שני צעדים עיקריים ומדורגים. הראשון הוא פתיחת השוק: אם עד שנת 2022 קיבל מעסיק בתחום התעשייה והשירותים היתר עם מכסה (כלומר: זכות להעסיק מספר מסוים של פלסטינים), הרי שמשנת 2022 ניתן לו היתר פתוח, ללא מכסה. הוא יכול להעסיק כמה עובדים שהוא רוצה, בתנאי שיש להם רישיון לעבודה בתחום. בעקבות זאת יכולים העובדים הפלסטינים להתנייד ממעסיק למעסיק ללא חשש, ובמקביל רשאי מעסיק הזקוק לידיים עובדות להציע להם משכורת גבוהה יותר מזו שקיבלו עד כה.
אבל ניוד העובדים אינו הבעיה היחידה בתחום. מעסיקים רבים, בעיקר בתחום הבניין, יכולים לדרוש ולקבל מספר עובדים רב, לעיתים יותר מ-100 רישיונות בהקצאת אד-הוק לפרויקט מסוים. אותם קבלנים לא זקוקים לעובדים כה רבים, אולם כשרשות האוכלוסין מאפשרת - הם לוקחים. לעובדים "העודפים" הם מאפשרים לצאת עם הרישיון ולמצוא מעסיק אחר, שזקוק להם אך אין לו אישורים לכך. בתמורה, העובד הפלסטיני מתבקש לשלם בכל חודש 3,000-2,300 שקל למעסיק שהנפיק לו את הרישיון, והאחרון זכאי להחזר מס בגובה המשכורת (שאותה כאמור כלל לא שילם).
המעסיק שקלט את העובד הפלסטיני נמצא במצב ביש: הוא נאלץ להעסיק אותו בניגוד לחוק, תחת רישיון שאינו שלו. מאחר שהעובד מועסק שלא כדין, גם הביטוח לא חל עליו. לכן, אם הוא נפגע חלילה, חשוף המעסיק לתביעה באופן אישי. בינתיים, אף שהוא משלם משכורת במזומן ובשחור, הוא לא יכול אפילו להזדכות על כך במס, ומאבד סכומי כסף ניכרים.
לפיכך החליטה רשות האוכלוסין על החלת הצעד השני ברפורמה: מ-1 בינואר 2023 יעברו כלל משכורות העובדים הפלסטינים באופן ישיר לחשבונות הבנק שלהם ברשות הפלסטינית (בהעברה בנקאית). בכך מבקשת רשות האוכלוסין להפחית באופן דרסטי את הרישום הכוזב, את התשלומים במזומן ללא דיווח ואת מספר ההיתרים הפיקטיביים במשק.
אלא שכרגיל, היא לא השכילה לבחון את המכשולים הלוגיסטיים הנובעים מהחלטה זו. העברה בנקאית מישראל לרשות הפלסטינית כרוכה לא פעם בתשלום עמלות גבוהות ואישורים מיוחדים. היא נחשבת לביצוע העברה לחו"ל, שעליה נגבית עמלת מינימום של 20 דולר, והיא עלולה להגיע, בסופו של הליך, גם ל-60 דולר מדי חודש.
עו"ד חיים זובידהרשות האוכלוסין מסרבת להתייחס לשאלה מי צריך לשאת בתשלום העמלה. מחד טוענים המעסיקים: אנחנו משלמים את המשכורת המלאה, כולל המסים, וברוב המקרים גם את חלקו של העובד בפנסיה, ולכן אין סיבה שיוטל עלינו תשלום נוסף. מאידך, האם רשות האוכלוסין מבקשת להעמיס את תשלום העמלות על העובדים הפלסטינים, שנמצאים בתחתית סולם האוכלוסיות המוחלשות? ברשות הפלסטינית, 60 דולר יכולים להאכיל משפחה בת ארבע נפשות למשך יותר משלושה ימים. בנוסף, לא ניתן להתעלם מכך שרשות האוכלוסין למעשה מעשירה את קופות הבנקים ברשות הפלסטינית במיליונים, בכל חודש, ללא פיקוח בנק ישראל.
מטרתה המקורית של הרפורמה בהעסקת עובדים פלסטינים נכונה וראויה, אולם טוב הייתה עושה רשות האוכלוסין לו בדקה קודם את כל המכשולים הלוגיסטיים. מוטב היה לו אפשרה לעובדים פלסטינים לפתוח חשבונות בבנקים ישראליים, ככל תייר או עובד זר אחר, ולהקל על המעסיקים לשלם את משכורותיהם ישירות לבנק ישראלי בעמלות זעומות. אחרי הכל, אמון הפלסטינים במערכת הבנקאות הישראלית גדולה פי כמה מבבנקים ברשות. העמלות היו נשארות תחת ביקורת והמדינה הייתה מאפשרת לכסף להישאר בארץ ולא לצאת ולהגיע למקורות מעורפלים.
- עו"ד חיים זובידה עוסק בדיני הגירה, משרד הפנים, רשות האוכלוסין וההגירה, עובדים זרים ועובדים פלסטינים
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
