דיירי הבניין שקרס בחולון מוחים: אנחנו הומלסים
(צילום: משי בן עמי)
חודש עבר מאז קריסתו הפתאומית של בניין המגורים ברחוב סרלין בחולון, ונדמה שהזמן עצר מלכת. דיירי הבניין, שנדרשו להתפנות בזריזות מחשש לחייהם, לא מצליחים לתקשר עם נציגי הרשויות בעוד אין להם מקום מגורים קבוע. בראיון לאולפן ynet סיפרו היום (שני) שתי דיירות מהבניין על תחושותיהן הקשות, ברקע הפגנת שכניהם על המצוקה בה הם נמצאים.
אחת מהן היא נועה יחזקאל, שנאלצה לעבור עם משפחתה לבית הוריה. לדבריה, הם מתייחסים לעצמם כחסרי בית בעוד הם לא מצליחים להבין את תמונת המצב באשר לעתידם. בעבור סיגלית בן שלמה, דיירת נוספת בבניין בשנות ה-50 לחייה, מדובר בתקופה קשה. היא נאלצה לעבור לגור עם אביה בן ה-87. "אין לכם גב מהמדינה", הזהירה יחזקאל את דיירי הבניינים הישנים ברחבי הארץ. "אף אחד לא ידאג לכם".
הבניין קרס והזוג איבד את השמלה והטבעות שבועיים לפני החתונה
(צילום: אבי חי, משי בן עמי)
עדיין אף אחד לא מציג לכם תשובות? מענה? מה אתם עושים שם חודש אחריי?
"המצב גרוע יותר כי נתנו לנו תשובות, נתנו לנו הבטחות, ולא עומדים בהן ולא מקיימים אותן. להפך, רק הם חוזרים בהם, כמו ההבטחה של משרד השיכון לשלם לנו את השכירות, להעביר כסף לעירייה. כרגע אנחנו רואים את זה מתמסמס".
זאת אומרת שהבטיחו לכם דברים, כי אחנו זוכרים שאפילו להבטיח היה להם קשה, אבל בשורה התחתונה הבטיחו רק באולפנים כדי לקבל כותרת ולא קיבלתם כלום.
"נכון, הם הבטיחו דברים שעכשיו הם טוענים שהם בעייתיים ושאין היתכנות. הם כבר קיבלו את הרווח הפוליטי שלהם. וזה יותר גרוע, כי אנשים שרצו אולי לעזור - הבינו שאנחנו מקבלים תמיכה ואולי משכו את האפשרות. אנחנו נשארים בעצם עם הבטחות ריקות".
נועה, את דיירת אחת מתוך עשרות דיירים. איפה את גרה בזמן האחרון בחודש הזה? כמה את משלמת אם אפשר לשאול?
"בחודש הזה אני גרה אצל ההורים שלי עם בעלי. אחי הקטן פינה לנו את החדר שלו והוא ישן בסלון. זו לא אופציה. אנחנו לא יודעים אם נקבל שכירות, אנחנו לא יודעים מה קורה איתנו, עם הבניין, עם החפצים - אז לא יכולנו להתקדם בחודש האחרון. רק בימים האחרונים התחלנו להבין את תמונת המצב, ותמונת המצב רעה מאוד. היא מאוד לא לטובתנו".
התחושה היא שלמרות שיש לכם בית חם בגלל המשפחה, אתם חסרי בית בעצם.
"ממש ככה. ככה אנחנו גם מתייחסים לעצמנו. אנחנו הומלסים, חסרי בית. המשפחה עוזרת כמה שהיא יכולה, אבל זה לא פתרון ארוך טווח. אנחנו לא יכולים לגור אצל ההורים".
סיגלית בן שלמה: "אני חייבת להגיד משהו. אני פה כי אף אחד לא הכניס יד לכיס ונתן עזרה לתושבים במיידי. לא אכפת לי מי עושה מה - לי אכפת שמישהו עכשיו ידאג לנו לקורת גג במיידי, כי יש פה אנשים עם משכנתאות, אנשים מבוגרים, נכים עם כיסא גלגלים - עם מה שאתם רוצים. כל אוכלוסייה אפשרית. אני בעצמי עברתי את גיל 50. אני מבקשת, אני לא אתחיל לעבוד פי שמונה כדי להכניס עוד 5-4 אלף שקל"
סיגלית, איך את מסתדרת בחודש הזה? איפה את גרה?
"אני ישנה היום עם המשפחה הקרובה שלי. יש לי אבא בן 87 שנתן לי פינה. הדבר המיידי שקניתי הוא מזרון ספוג שאני ישנה עליו עד עכשיו. תגידי לי למה? אין לי מושג, אני יכולה הרבה יותר טוב - אבל אני לא עושה את זה. אני מושבתת נפשית, רגשית, שכלית, גופנית. אני הולכת לעבודה באוטומט, כי זה הדבר היחידי הוודאי שיש לנו היום. אני לא יודעת מה עוד להגיד, אני בחיים לא התראיינתי ואני לא מתכוונת לעשות את זה יותר - אבל אני מוצפת".
יחזקאל: "גם עבודות. אנחנו למשל לא היינו בעבודה כמעט בכלל כבר חודש בגלל כל הסיפור הזה. אנחנו לא יכולים. כל הזמן נותנים לנו משהו חדש, כן מפנים, לא מפנים, אנחנו לא יודעים".
לא רק שלא נותנים לכם ולא ממלאים אחר ההבטחות, גם מושכים אתכם. זה כמעט כמו אובדן כושר עבודה, כי את לא מסוגלת לעבוד.
"נכון, אנחנו גם איבדנו את הבית וגם איבדנו הכנסה. יש לנו מזל שיש לנו בוסים מבינים, אבל זה לא לנצח. אנחנו כבר חודש בזה".
אתם בעצם חסרי כל, כי זה לא רק שאין לכם איפה לישון ואיפה לגור - איבדתם הכל בקריסה הזאת.
"נכון. גם מי שלא איבד הכל, איבד את הרוב. גם מי שהצליח לחלץ כמה דברים לא הצליח לחלץ הכל. זה להתחיל מחדש - על כל המשמעויות הפיזיות, הכלכליות וגם הנפשיות. אנחנו לא התחלנו לעכל את מה שקרה. אני בטוחה שיש אנשים שהמשיכו הלאה, אנחנו לא. אנחנו עוד בתוך זה. ולא קיבלנו מענה גם לזה. לא קיבלנו מענה פסיכולוגי. יש פה ילדים, מבוגרים".
ראינו הרבה מאוד דיירים בבניינים ישנים שפתאום שמים לב לסדקים ומתחילים להתקשר לעירייה, לכבאות. המסר שלך לאנשים האלה ולאנשים שגרים בבניינים ישנים הוא "אתם לבד, אין מי שבעצם ישלם לכם על זה".
"זה לא אם קורה משהו, זה כשיקרה משהו. אנחנו רואים שזו מכת מדינה, זה קורה וזה חוזר על עצמו. זה קשור לבנייה שהייתה פה בשנות ה-60 וה-70. בנו מהר מחומרים זולים, ללא תקנים, ואנחנו רואים את זה קורה בכל הארץ וזה ימשיך לקרות. תבדקו את הבניינים שלכם, ובעיקר תדעו שאין לכם גב. אף אחד לא ידאג לכם".
