המלחמה בדרום נמשכת כבר יותר משמונים ימים, ונראה שעברנו את שיא התמיכה הבינלאומית שישראל קיבלה ב-7 באוקטובר. האשראי הבינלאומי לפעילות בתוך הרצועה עדיין קיים, אבל עם כל יום שעובר מתקבלים עוד סימנים שהוא אוזל.
כדי לנסות להבין איפה אנחנו עומדים, ערכנו השבוע אודיו-צ'אט מיוחד עם פרשננו נדב איל, שבו ניתנה הזדמנות לשאול אותו הכל על המלחמה מנקודת המבט העולמית. האזינו לשיחה המלאה.
שרון כידון
מה האמריקנים באמת חושבים על המלחמה? אתם שאלתם – נדב איל ענה
01:01:26
"אנחנו נמצאים בנקודה שבה האמריקנים היו רוצים לראות שישראל עוברת לאיזשהו סוג של דרך פעולה של מודוס אופרנדי אחר ממה שהיא מקיימת כרגע ברצועת עזה. הם לא לוחצים עלינו עם תאריך מסוים, הם לא עומדים לחלוטין עם סטופר ביד, והסיבה היא משום שהם יודעים שגם בתוכנית המקורית של צה"ל זה בערך חודשיים-שלושה של שלב שמכונה 'השלב העצים של המלחמה' ואז מעבר לשלב שהוא שלב אחר, מה שמכונה שלב ג'.
"האמריקנים מבינים שאנחנו בדרך לשם בכל מקרה, שום דבר לא השתנה בתוכנית המקורית, אבל הם רוצים מאוד לראות את זה קורה. הם בעצם רוצים להגיד, גם מבחינת הציבור בארה"ב ובעולם, שהאירוע הזה מתכנס לאנשהו ושזאת לא מלחמה בעצימות מאוד מאוד גבוהה לפרק זמן בלתי ידוע".
המאזין ברק: האם ראש הממשלה בנימין נתניהו הוא מסוג האנשים האלה שיכולים לעמוד בפני הלחץ האמריקני? סטייל גולדה שידעה לדפוק על השולחן ולהגיד "לא", אם וכאשר זה יגיע?
"לשאלה אם נתניהו עומד בלחצים התשובות הן תמיד פוליטיות. נתניהו, יש לו דרך להתמודד עם לחצים והדרך שלו זה לא להגיד משהו ברור, אלא לעשות בדרך כלל מה שנקרא באנגלית דפלקשיין – כל הזמן להגיד עוד רגע, למשוך זמן, לתת עוד תנאים. ככה בעצם נתניהו הצליח לחסל, וזה באמת קרדיט לזכותו, את המתאר של הסכמי אוסלו. באמצעות סוג של מדיניות של עיכוב".
"הבעיה היחידה עם השיטה הזאת היא שאם הצד השני תופס אותך ודורש קבלת תשובה מיידית אז אתה נתקע, כי בעצם לא הצגת עמדה חד משמעית מיד בהתחלה, ואז טשטשת וטשטשת, אבל עכשיו האמריקנים תובעים ממך לחתום. זה מה שקרה לנתניהו בהסכמי וואי".
המאזין ברק: האם יש לו איזו כוונה להאריך את המלחמה אולי? כי מבחינה פוליטית זה משרת אותו ביום שאחרי, כביכול.
"אני לא חושב שנתניהו יכול לעשות את זה. בוא לא ניכנס לתוך העניין של מוטיבציות – אם הוא רוצה, אם הוא צריך – אני חושב שמי שמוביל את הטקטיקה של הלחימה זה מערכת הביטחון... אם פתאום מחר בבוקר צה"ל מתחיל לנצח בצורה דרמטית, חמאס מרימים ידיים, יחיא סינוואר מת והמלחמה נגמרת, אז מה זה להאריך את המלחמה? אז יש שיגידו הוא לא יאשר תוכנית מבצעית. אני לא רואה מצב שבו צה"ל בא ואומר יש לנו פה תוכנית שתאיץ את המלחמה ותביס את חמאס ונתניהו יגיד 'לא, אני לא מוכן לעשות את התוכנית הזאת'. בכל זאת, הוא יושב בקבינט עם עוד אנשים, יש גם קבינט מלחמה. ואם לא היה קבינט מלחמה היה קבינט כללי, ולכן אני לא חושב שזה משהו שאנחנו צריכים להמר עליו".
המאזין א.ש.: מה האמריקנים חושבים שיקרה בפוליטיקה הישראלית אם השלב העצים ייגמר בגלל לחץ אמריקני? לדעתי אנחנו נצביע בהמונים למועמד הקיצוני ביותר שנצליח למצוא.
"זה מאוד יכול להיות, תרחיש מאוד סביר שהמנדטים 'חונים' אצל גנץ והם לא שלו ובהקדם האפשרי יהיה איזשהו סוג של מעבר. אני לא רוצה להגיד הכי קיצוני, אלא ימין. הציבור הישראלי נע ימינה בעקבות 7 באוקטובר, אבל אין לו איפה לשים את הקולות כי בסוף הליכוד והממשלה הנוכחית הם היו השלטון ב-7 באוקטובר, ואף אחד לא חושד בזה שהם לא אחראים לזה. לכן רואים הצבעת מחאה עבור גנץ. זאת לא רק הצבעת מחאה, אנשים אוהבים, גם בימין הישראלי אגב, שגנץ הוא ממלכתי.
"מאוד יכול להיות שאנחנו נראה הקמה של גוף ימין חדש לקראת הבחירות הבאות, שכרגע, אני מזכיר, הן בעוד יותר משלוש שנים, ואז לאותו גוף ימין יישפכו הרבה מאוד מהקלות שכרגע בסקרים הם גנץ, אבל זה עוד לא קורה, וממילא אין בחירות והאמריקנים גם לא מהמרים שיהיו פה בחירות כל כך בקרוב".
המאזין אסף: אני רוצה לדבר על הקולות האנטי-ישראליים בארה"ב. אתה חושב שאובמה בזמנו השתמש בדמוגרפיה המשתנה כדי לפגוע בישראל? והחלק השני של השאלה, איך ישראל יכולה להתמודד לאורך זמן?
"אני חושב שאובמה לאו דווקא גרם בכוחות עצמו לפנייה נגד מדינת ישראל או נגד הישראלים בכוח אישיותו, אם זאת השאלה. היה סכסוך שהתפתח בין אובמה לנתניהו, ששיאו היה בהופעתו של נתניהו בפני הקונגרס האמריקני, בניסיון לדבר נגד הסכם הגרעין. הדבר הזה גרם לגלי הדף שנמשכים עד היום במפלגה האמריקנית. אני שמעתי בעצמי, בייחוד מאמריקנים לא לבנים, שראש הממשלה נתניהו לא נתן כבוד לנשיא. אבל האמת היא שזה לא היה רק אירוע אחד, היו ביניהם עימותים שנמשכו שנים. ומול העימותים האלה הייתה גם חבירה של טראמפ ונתניהו ביחד בשנים שטראמפ הוא אחת מהדמויות הכי שנויות במחלוקת בארה"ב. נזכיר את השלטים שלו עם טראמפ על מצודת זאב.
"הדברים הללו השתרשו לתוך ארה"ב, והדמוקרטים החלו מזהים את ישראל, ולא רק את נתניהו בתור מעוז רפובליקני. הנס הגדול הוא שזה באמת ג'ו ביידן, שמגדיר את עצמו כציוני, והוא עוד מסור לרעיונות הוותיקים. זה המזל שלנו, כי הנשיא הדמוקרטי הבא כבר לא ייראה כמו ג'ו ביידן כמובן".
המאזין אסף: אז מה עושים?
"לישראל יש בעיות אמיתיות עם הצד הפרוגרסיבי, שקשוקות במדיניות האזורית, ספציפית ביו"ש. צריכה להיעשות עבודה של חריש עמוק באוניברסיטאות ואצל הצעירים. עבודה כזאת צריכה להיות גם מלמעלה למטה. זאת אומרת, גם מזה שהאקדמיה תשתנה, יהיו בה יותר קולות ריאליסטיים והנרטיב הישראלי יהיה קיים שם ולא רק נרטיבים שרואים בישראל איזה סוג של משגה קולוניאליסטי. וגם מלמטה למעלה, דהיינו מהרשתות החברתיות. אם ישראל לא תטפל בזה אסטרטגית, והמשמעות היא לשבת ולחשוב ולהוציא הרבה כסף, אז אנחנו בצרות צרורות".
