גם לפי סקר של "אולפן שישי" בסוף השבוע, אחד הכישלונות הבולטים ביותר בעבודת הממשלה הנוכחית הוא המלחמה בפשיעה. 84% מהנשאלים בקרב כלל הציבור סבורים שהטיפול בנושא גרוע. גם כשבדקו את מצביעי הימין בנפרד התמונה לא השנתה בהרבה: 72% מהם טענו שהוא רע. לכאורה יש בהצגת דברים זו משום גרימת עוול לשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. הוא הרי דרש לקבל את האחריות על המשטרה, שהיא מן התפקידים כפויי הטובה ביותר בשירות הציבורי. קשה למצוא פוליטיקאי שהתנדב מרצונו לעשות זאת, משום שהזיכרון ההיסטורי מלמד שכמעט אף שר לא המריא משם לצמרת הפוליטית. להיפך, בדרך כלל דבקה בו תווית הכישלון.
והנה בן גביר דווקא הכריז עוד במערכת הבחירות האחרונה כי משאת נפשו היא להילחם בפשע. "אחרי דיונים, סיורים בבתי הכלא ובמחוזות השונים, בממשלה הבאה אבקש לכהן כשר לביטחון הפנים", אמר. "הפעם אנחנו הופכים להיות בעלי הבית על מדינת ישראל. הגיע הזמן להחזיר את הביטחון האישי לאזרחי ישראל". בשביל מה הוא היה צריך את זה? הרי הוא מייצג לכאורה בעיקר מתנחלים ביהודה ושומרון, שזקוקים להטבות כלכליות בתחומי יישוביהם. מה להם ולהורדת הפשיעה בישראל?
צריך להוסיף לזכותו של בן גביר שהתמקד בבעיה העיקרית של המשטרה והיא המחסור בכוח אדם. אי אפשר להילחם בפשיעה הגואה – בחברה הערבית ובאוכלוסייה הכללית - בלי להזרים עשרות אלפי שוטרים נוספים לרחובות. הוא דרש תשעה מיליארד שקל כתוספת למשטרה ובנימין נתניהו אישר לו שישה מיליארד, שהפכו ככל הנראה ל-600 עד 800 מיליון בתקציב המדינה שצריך להיות מאושר בקרוב. זהו נושא לדיון נפרד מדוע הסכמים עם נתניהו נכתבים על הקרח ונעלמים מיד לאחר מכן. מה שבן גביר לא הבין הוא שגם אם יגייס סכומים נוספים לטובת המשטרה, הוא לא יוכל להיחשב כמי שהצליח בתפקיד. יש לכך פרמטרים נוספים שאינם תלויים רק בעבודת השוטרים, אלא בעיקר בדימוי המשטרה והעומדים בראשה.
בעבר הרחוק שימשתי יועץ לשר לביטחון פנים ולאחר מכן כדובר המשטרה. התייעצתי אז עם קצינים בכירים כדי לנסות להגדיר מודלים שיכולים להצביע על הצלחה בלחימה בפשע. שאלתי: "איזה גידול באחוזי הגילויים יכול להצדיק מסיבת עיתונאים שבה נבשר לאומה כי חוללנו מהפך?". ראש אגף החקירות הסתכל עליי בסלחנות. הוא הציג את שיעור הגילויים של עבירות שהיה אז כ-12%, ואמר כי גם אם נגיע ל-15% של גילויים, שזה הישג גדול, לא נוכל להסביר כי 85% מן הציבור מופקר. כך המצב גם כיום. לפי הדו"ח המשטרתי השנתי האחרון שפורסם, ב-2021 נפתחו 305 אלף תיקי חקירה והוגשו 44 אלף כתבי אישום, כלומר 14.4% גילויים, שנשמעים ככישלון חרוץ.
אם כן, מה קובע את דימוי המשטרה למרות הסטטיסטיקה העגומה? הגעתי למסקנה שמה שישפיע בעיקר הוא הדימוי של המפכ"ל והשר שמעליו. מאות אלפי עבירות ימשיכו להתבצע כל שנה ומרביתן לא יפוענחו, אלא אם כן מאות אלפי שוטרים יוצבו ברחובות. שר ומפכ"ל לא יכולים לפתור את כל העבירות, אלא ליצור אמון שאפשר לסמוך עליהם כי הם עושים הכול כדי להצליח.
ד"ר ברוך לשםהמפכ"ל הנוכחי קובי שבתאי איבד את אמון הציבור כליל כאשר נתן יד להדחתו של מפקד מחוז תל אביב באמצע פעילות מבצעית. בן גביר לא רכש עדיין את אמון הציבור, משום שהוא טרם הבחין בסתירה בין פוליטיקאי שחותר תמיד להתנגשות עם המערכת הממסדית, לבין שר שצריך לייצג אותה.
התוצאה היא שגם אם יוזרמו למשטרה מיליארדים נוספים, היא לא תצליח לגייס שוטרים רבים. אחת הסיבות להצטרפות למערכת, שפועלת לפי עקרונות צבאיים, היא גאוות יחידה, וכזו נותרה במנהיגות הנוכחית רק במשורה. בן גביר הבטיח להגביר את המשילות במדינה והוא כיום הגורם המרכזי שיוצר את הרושם שאין לנו ממשלה שמושלת.
- ד"ר ברוך לשם היה בעבר יועץ השר לביטחון פנים ודובר המשטרה וכיום מרצה בחוג לפוליטיקה ותקשורת במכללת הדסה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
