"התעקשה להיכנס כדי להיפרד מהחיילים שלה": סמ"ר אגם נעים ז"ל נהרגה ביום שלישי בקריסת מבנה ממולכד ברפיח, והייתה לחיילת הראשונה שנפלה במלחמה בעזה. הבוקר (חמישי) סיפרה אימה, דורית, בריאיון לאילנה דיין על ביתה והתחושות מאז נפילתה. "תמיד אמרתי שיש לי מה ללמוד ממנה. שום דבר לא מכין אותך לזה".
הלוויתה של סמ"ר אגם נעים
לפני כחודש וחצי כתבה דורית פוסט על שירות בתה בעזה, שבו תיארה את הקושי והתקפי החרדה שעברה במהלך התקופה: "יומיים אחרי הקורס היא כבר הייתה בעזה עם חיל הנדסה. הפסקנו לנשום, החיים השתנו. פתאום גיליתי את התקפי החרדה שהגיעו ללא הכנה".
הבוקר היא סיפרה שאגם חזרה מהרצועה ביום שישי האחרון, וביום ראשון נשארה לחופשת מחלה בבית, היא הייתה אמורה לצאת לקורס הדרכת פרמדיקים, ולא להיכנס יותר לרצועה. "ביקשנו שלא", שיתפה דורית, "המפקד שלה אמר לה שהיא לא נכנסת שוב, והיא התעקשה איתו, התעקשה להיכנס כדי להיפרד מהחיילים שלה".
דורית אמרה כי אגם לא נהגה לספר על אירועים מטלטלים שנחשפה אליהם בקרבות כדי להרגיע את הקרובים והמשפחה: "היא שמרה עלינו, לא סיפרה. היא אמרה שהכול בסדר והיא נראתה גם בסדר כלפי חוץ". גם ממי שכן סיפרה למשפחתה, אמרה דורית, "אגם ביקשה שלא יספרו".
"הדבר האחרון שהיא סיפרה היה שהיא פורקת עם החיילים והיא נכנסת איתם לאירועים במקום להישאר בחוץ. אחותה כעסה עליה מאוד וביקשה ממנה לא לעשות את זה. וגם בפעם האחרונה זה מה שהיא עשתה, היא ירדה ונכנסה איתם למבנה במקום להישאר בחוץ", שיתפה דורית. "כאן המקום להגיד בצה"ל שמה שלא יתנו להם להחליט, יש החלטות שהיא לא הייתה אמורה לקבל. כמו אם היא יכולה להיכנס איתם. היא הייתה אמורה להישאר ולא נשארה, כי היא בחרה".
דורית סיפרה כי אגם ביצעה את התפקיד מתוך מחויבות ו"ידעה שזה מה שהיא צריכה לעשות, למרות שאני ידעתי שלא". לדבריה, "מבחינתה זו לא הייתה שאלה, אם היא רוצה או לא רוצה". אך אימה לא הייתה שקטה עם ההחלטות האלו, וסיפרה: "אני לא סומכת על אלו ששלחו אותה. ולכן ביקשתי ממנה, ביקשתי ממנה לאורך כל הדרך לא להיכנס". דורית הוסיפה כי לאורך השירות המשפחה הייתה חרדה לאגם, גם על רקע משפחת שכן אביה הוא אח שכול.
3 צפייה בגלריה
"ידעה לעשות הכול, ולא נחה לרגע". משפחתה של אגם נעים ז"ל, מתוך ההלוויה
( צילום: AP Photo/Maya Alleruzzom)
דורית שיתפה כי ראתה את הבשורה מגיעה: "בשבוע-שבועיים האחרונים הרצתי בראש. אחותה נמצאת בבאר שבע, והרצתי איך שהם יגיעו לכאן, מה אני אעשה עד שאני אגיע אליה, ואיך אני אסע ומה יהיה עם אחותה השנייה בתל אביב, מי ילך אליה". היא סיפרה שכשהבשורה הגיעה, "השארתי בבית את אבא שלה, שהיא הכוכב שלו, הוא מעריץ גדול שלה, ונסעתי לאחותה בבאר שבע, ונסעו גם להביא את אחותה השנייה, גיסתי, מהקב"ט".
דורית אמרה שאגם הייתה קשורה לאחותה האמצעית, פלג, ולכן רצתה לנסוע ולהודיע לה. "היא הייתה קשורה אליה. הן אחת, היא והיא. אגם עשתה שנת שירות בפנימייה בבאר שבע ופלג התחילה לעבוד שם גם כמדריכה. היא הייתה במשמרת לילה באותו יום שם אז נסענו לשם.
"הדרך לשם הייתה נוראית", סיפרה, "והדרך חזרה, עם הילדה, גרועה יותר". דורית שיתפה בקושי לתפקד לאחר האובדן, וכשנשאלה אם היא מצליחה לישון ענתה: "ניסיתי, קמתי בסביבות 02:00, וזהו. לא מצליחה לישון. לא מצליחה לנשום".
בפוסט נוסף שכתבה בתקופה באחרונה, שיתפה דורית: "אגמי כרגע נמצאת עם חיילי גבעתי. בפעמים האחרונות שהצליחה לצלצל אמרה לנו שהכול בסדר, ורגע אחרי הודיעה שלרוב הם בהתקפות ולכן אין לה יכולת ליצור קשר. רק השבוע טיפלה בפצועים קשים. איזו ילדה אני אקבל בסוף המלחמה?". לאחר שאגם נהרגה, עדכנה את הפוסט: "כתבתי שהיא לא תחזור. שאני לא אקבל אותה".
כשנשאלה דורית אם יש זיכרון כלשהו שתוכל להיתפס בו, סיפרה: "זו ילדה שטרפה את החיים. כל הזמן אמרתי שאני צריכה ללמוד ממנה. היא ידעה לעשות הכול, כשהיא הייתה בקורס פרמדיקים, שהוא קורס קשה בטירוף, היא הייתה מגיעה בשבתות, לומדת 'על הדרך' ומצליחה גם לבקר את החברים ולשמר אותם. היא לא נפרדה מחברים, היא פשוט אספה עוד ועוד חברים והצליחה איכשהו, בצורה יוצאת דופן לשמר את כולם ולהצליח להיפגש עם כולם".
דורית הוסיפה כי "אפשר ללמוד את זה. תכונות שאני לא יודעת אם ניתן ללמוד אותן אבל כן ניתן לנסות. באמת, רגע היא לא ישבה. איך שהיא הייתה מגיעה היא הייתה יוצאת, לפגוש את כל החברים בכל הארץ. והיה חשוב לה המשמרות במד"א, מאוד. לעשות גם כשהיא לא הייתה חייבת ובאמת היא הגיעה ליומיים של מחלה והיא בכל זאת עשתה את המשמרת מד"א האחרונה שלה. ונסעה למחרת. גם כשביקשנו שלא, וגם כשהמפקד שלה ביקש שלא. שום דבר לא מכין אותך לדבר הזה. נוצר בור כלשהו, אני מקווה שנדע לחיות לצידו. אבל אנחנו נצליח, אני יודעת שנצליח".
