מאז הטבח של חמאס לפני כשלושה שבועות ופרוץ המלחמה, אנשים רבים החלו להנציח את התאריך 7 באוקטובר והאירועים הקשים שהתרחשו באותו יום שבת נורא בכל מיני דרכים וצורות - ולא מעט בחרו לקעקע על עצמם דבר מה שיעזור להם לזכור או להתמודד עם מה שארע.
אחת מהן היא עינבל ז'ורנו, אימה של קארין ז"ל, שנרצחה במסיבה ברעים. בריאיון שהעניקה היום (יום ראשון) באולפן ynet, היא סיפרה על בתה וההחלטה של המשפחה להתקעקע לזכרה.
"11 יום של חוסר ודאות שלא ידענו מה קורה איתה. ואז הגיעה הבשורה הנוראה הזאת", שחזרה ז'ורנו. "מהרגע הראשון שידעתי שהיא לא תחזור והבשורה הזאת היא בשורה סופית, החלטתי שאני אעשה משהו להנציח אותה. אני אעשה כל דבר שאפשר כדי להנציח אותה בכל מקום, ובמיוחד עליי.
"התמונה הזאת שקעקעתי היא תמונה שהיא שלחה לי בדרום אמריקה מהטיול, ואמרה לי, 'יצאה לי תמונה יפה. אם יקרה לי משהו אי פעם, תשימי את התמונה הזאת ותגידי שאני אוהבת אדם ואוהבת חיות', והיא לא אוהבת לא את זה ולא את זה. וגם 'מי שמת, מת' זה משפט שלה. היא אדם שהקליל את החיים, היא כל הזמן רק חיפשה איך לעשות את החיים מצחיקים יותר וקלים יותר. יש סיפור עליה שבכיתה י"א המורה התקשרה ממש להעיר אותה לבוא לטקס רבין, והיא אמרה לה 'מירי, מי שמת, מת. מה יעזור שאני אבוא לטקס?'. אז היא אמרה לה 'גם לפולין לא תצאי', והיא אמרה לה 'גם שם, מי שמת, מת', ואז ככה זה הפך לאירוני כזה, ומשפט שכולנו היינו צוחקים עליו כל הזמן. בסך הכול היא רצתה להקליל את זה. קעקענו כמה נשים במשפחה את המשפט הזה שלה, 'מי שמת, מת'.
"אני חייבת לציין את המקעקע, עדי מסיל, שהוא לא סתם קעקע אותנו, הוא רצה לשמוע את הסיפור", היא המשיכה. "הוא היה רגיש, הוא ראה סרטונים שלה וממש התחבר לכל הסיפור הזה. והוא לא רצה לקחת לנו שקל על כל הקעקועים שעשינו, וכל המשפחה עשתה להנצחה. הוא היה מאוד רגיש. עוד באותו היום אמרתי לו, כשיצאנו מהקעקוע, שהנצחנו רק את תאריך הפטירה שלה ולא את תאריך הלידה. אז היום אני הולכת לקעקע את תאריך הלידה שלה על היד".