שני ראשי ממשלה לשעבר נכנסים לבית המשפט במטרה אחת: לנצח בקרב הכפשות. ראש הממשלה והאסיר לשעבר, אהוד אולמרט, קרא למשפחת נתניהו "חולי נפש" וסירב לחזור בו. מופת של התנהגות גועלית שפתחה פתח למופע אימים. בני משפחת נתניהו, בתמורה, תבעו דיבה בלי לחשוב על תיבת הפנדורה של ההכפשות שהם בעצמם יצרו.
אתמול (ראשון), באולם בית המשפט, יכלו אזרחי ישראל להציץ לקרקס המביך של ראשי הממשלה. נציגיו של אולמרט לא בחלו בפרטים, חדרו לפרטיות של משפחת נתניהו, ושל אשת ראש הממשלה לשעבר שרה נתניהו בפרט. כל שמועת רשת, כל הקלטה מביכה, כל בדל רכילות - הפך לשאלה בעדות.
משפחת נתניהו מצידה נאלצה להתמודד עם שורת ציוצים של הבן יאיר, שהקפיד לכנות בשמות גנאי את מי שסימן כאויבי המשפחה, והוקראו בקול רם. הם האזינו לעדויות קשות שקושרות בקשר ישיר בעיות התנהגות עם קבלת החלטות בעייתית שהשפיעה על מדינה שלמה. על הדרך מתברר ש"משוגע", "חולה נפש" ו"פסיכי" הם שמות גנאי לא רק בכיתה ד', אלא גם בפיהם של מנהיגי מדינה.
על אובססיית "רק לא ביבי" אפשר לכתוב ספרים שלמים, ויש מי שיעשו את זה טוב ממני, אבל עדיין מרשים לגלות שראש ממשלה שהורשע בפלילים וישב בכלא חושב שהקרב על חשיפת ענייני הנפש של אויבו הפוליטי זה משהו שיקנה לו נקודות באיזשהו יקום. הבעיה המרכזית היא לא הפרטים שנחשבו לרכילות וכעת הופכים לעדות, וגם לא קרב הבוץ בין ראשי המדינה לשעבר, אלא המסר: מחלת נפש עודנה עלבון, קללה, דרך להקטין ולבייש אנשים.
היחס למתמודדים עם קשיים נפשיים השתנה משמעותית בשנים האחרונות בעיקר בזכות העלאת המודעות והשיח הפתוח והכן. אחרי שנים שהיו מוקצים והקושי הנפשי הגדיר את כל ישותם בפני הציבור, היום בעלי מוגבלויות וקשיים נפשיים מספרים סיפור חדש. הם מספרים על החיים לצד הקושי, על התפקוד האפשרי והטוב, על עולם מלא ומשמעותי. כבר לא מדובר באירוע נדיר שנלחש מפה לאוזן, אלא בחוויית חיים נפוצה ומדוברת.
האופן שבו בחר אולמרט לעלוב במשפחת נתניהו והבחירה של בני משפחת נתניהו לתבוע ולייצר עדויות מביכות מעל במת בית המשפט, הם קודם כל פגיעה בדרך המשמעותית שעשו מתמודדי הנפש עצמם. הסטיגמות, מתברר, לא הלכו לשום מקום למרות כל המאמץ. מי יבחין בין "מחלת נפש" לסתם גסות רוח, התנהלות פוגענית או אלימה? איפה ישורטט הקו? כל רפש שיוצף, כל עדות על התנהגות בזויה, נצבעו תחת הכותרת "חולי נפש".
תחום בריאות הנפש הוא אחד המוזנחים בחברה הישראלית. בשנה האחרונה נאספו נציגים מכלל מפלגות הקואליציה והאופוזיציה בשביל לאפשר טיפול הגון, נגיש ואנושי למי שזקוקים לו. אזרחים ואזרחיות טובים פתחו את ליבם ואת ביתם וחלקו את הקושי, ההתמודדות והאפשרות לנהל חיים לצד האתגר הנפשי מתוך הבנה שזו דרך מרכזית להיאבק בסטיגמה.
הפעולה הסיזיפית והחשובה נותרת בצל אל מול מופע הלעג וההשפלה בבית המשפט. את אולמרט או נתניהו זה לא מעניין, הם בטוחים שהם מנהלים קרב הרואי. הציבור הוא זה שצריך להכריז שזה פשוט לא מעניין אותו.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com