שני החיסולים אתמול בערב והלילה, האחד בביירות והאחר בטהרן, הם קריאת תיגר ישירה על איראן ועל אסטרטגיית השלוחים שאיראן מפעילה. למעשה, ישראל מכריחה את ההנהגה האיראנית, את המנהיג העליון עלי חמינאי ואת משמרות המהפכה להחליט אם פניהם למלחמה ישירה בהיקף מלא עם ישראל - או שהם מחליטים להרגיע בהדרגה את המצב.
זירת החיסול בדאחייה בביירות
(צילום: רויטרס)
4 צפייה בגלריה
המדרגה הכמעט אחרונה בהידרדרות למלחמה אזורית. הנייה ושוכר
(צילום: REUTERS/Mohamed Azakir/File Photo)
הממסד הביטחוני בישראל וקהיליית המודיעין, המוסד, אמ"ן וחיל האוויר, רשאים, אם ישראל אכן עומדת מאחורי חיסול הנייה, לרשום לעצמם הישג צבאי ומודיעיני מזהיר בשני המקרים - אבל זה לא העיקר. העיקר הוא שמדינת ישראל אומרת לאיראן ושלוחיה שאם לא יפסיקו, ישראל לא תהסס ללכת למלחמה כוללת לא רק עם חיזבאללה, חמאס והחות'ים - אלא גם עם ראש הנחש שיושב בטהרן.
המשמעות היא שגם אנחנו בישראל צריכים להתכונן למלחמה רבתי. בתרחיש כזה העורף יהיה החזית העיקרית, והוא יהיה נתון למתקפות טילים מכל הסוגים, לצד כטב"מי נפץ, שישוגרו לא רק מלבנון ומתימן - אלא בעיקר מאיראן. אנחנו צפויים גם לניסיון איראני לשגר למערכה מיליציות שיעיות חמושות מאיראן, מעיראק ומסוריה, ואולי אפילו חות'ים מתימן שיועברו לסוריה או יצטרפו לחיזבאללה בלבנון בניסיונות לבצע פשיטות בגבול הצפון.
לפני שהחליטו לפעול בביירות ואולי גם בטהרן, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי, ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר ידעו היטב שזו המדרגה הכמעט אחרונה בהידרדרות למלחמה אזורית. הם הבינו שלמעשה מדובר בהימור, כי בכלל לא בטוח - וזו עובדה שצריך להכיר בה - שאיראן לא רוצה כרגע מלחמה אזורית שתסבך אותה עם ארה"ב.
האיראנים מניחים, בצדק, שלפני החיסול של פואד שוכר (סייד מוחסן) - הדמות הבכירה בדרג הצבאי של חיזבאללה - ישראל התייעצה עם ארה"ב. הם מניחים שוושינגטון אישרה את החיסול הזה, של מי שהיה אחראי במידה מסוימת לטבח בחיילי המארינס בביירות והיה ברשימת המבוקשים של ארה"ב. אבל, אפשר גם להניח שחיסול איסמעיל הנייה בטהרן לא תואם מראש עם ארה"ב. האיראנים גם מניחים, כנראה שבצדק, שאם הם יתקפו את ישראל כמו שעשו ב-14 באפריל השנה - ואולי באופן חמור יותר - הם עלולים לפגוש קואליציה אמריקנית.
לכן, גם האיראנים נמצאים בחוסר ודאות ועומדים בפני דילמה לא פשוטה כרגע. לעומת זאת, נראה כי באמצעות שני החיסולים ישראל הבהירה להנהגת "ציר ההתנגדות" שיושבת בטהרן כי היא מוכנה למלחמה רבתי, לוגיסטית ומורלית, למרות שאינה רוצה בה. עכשיו האיראנים צריכים להחליט.
האיראנים לא רוצים כעת מלחמה אזורית, ואפילו לא מלחמה מוגבלת גאוגרפית אבל עצימה צבאית עם ישראל. הם מעדיפים שמלחמה כזאת תתרחש כאשר לאיראן יש כבר נשק גרעיני מבצעי ביד, ואז היא ושלוחיה ייהנו מחסינות כמו צפון קוריאה, שמתגרה בארה"ב ובשכנתה דרום-קוריאה. איראן יודעת שכאשר יהיה לה נשק גרעיני, ארה"ב לא תמהר לחוש לעזרת ישראל. אמנם, כרגע איראן היא מדינה סף-גרעינית, מכיוון שביכולתה לייצר חומר בקיע לפצצה אחת לפחות בתוך שבוע עד עשרה ימים מאורניום מועשר; אבל מנגנון הפצצה, כלומר מתקן הנפץ הגרעיני ועוד כזה שאפשר להרכיבו על טיל, לא יהיה לה בתוך שנה-שנה וחצי לפחות. לכן, העיתוי כעת למלחמה רבתי - שבה איראן תיחלץ לעזרת שלוחיה ותתעמת עם ישראל ישירות - אינו נוח לטהרן. היא מעדיפה שהחות'ים, ובעיקר חיזבאללה, ימשיכו לחבוט בישראל ולהתיש אותה.
המצב כמו שהיה עד אתמול הוא אידיאלי מבחינת איראן, מכיוון שבו היא התישה את ישראל ונתנה לה להתבוסס בקרע הפוליטי שלה, בזמן שעשרות אלפים מתושביה הם פליטים בארצם ויישובי הגבול נהרסים. יתרה מזאת, במצב הזה הלגיטימציה של ישראל להילחם, כלומר מה שנשאר ממנה, מתאדה. בעיני האיראנים היא לאט-לאט גולשת למצב של קריסה לתוך עצמה, כפי שרצו תמיד לראות אותה. לכן, האתגר בשעה זו לאיראן מעמיד את חמינאי בפני דילמה קשה אם להרים את הכפפה שישראל זרקה ולצאת למלחמה נגדה - כשהיא בשיא יכולותיה המודיעיניות והצבאיות - או להחליט לקחת צעד אחורה ולהסתפק בתגובה מדודה ומוגבלת על ההשפלה שבחיסול הנייה.
כן, מבחינת המשטר האיראני חיסול מנהיג חמאס בעיצומן של חגיגות ההשבעה של נשיא איראן החדש הוא השפלה למשטר והוכחה שהוא חדיר וחלש. זה כמעט הדבר שמפחיד ביותר את ההנהגה האיראנית, שההמונים הבלתי מרוצים - ויש כאלה באיראן - יזהו את החולשה ואולי ימרדו. מאידך, אם איראן תחליט לתקוף את ישראל והפעולה לא תשיג את מטרותיה, זאת תהיה הוכחת חולשה נוספת של המשטר האיראני. לכן חמינאי, אנשי משמרות המהפכה והאייתוללות השמרנים יצטרכו לחשוב טוב-טוב.
באשר לביירות, שם הדילמה אפילו קשה יותר. חסן נסראללה פחות מופתע מההנהגה האיראנית מהפעולה הישראלית. הוא יודע שארגונו נחדר מודיעינית והוא אישית אף נקט באמצעים כדי למנוע חיסול בכירים ונכשל. גם עצם הפעולה בלב ביירות מעמידה את אסטרטגיית המשוואות של נסראללה בפני מצב חדש. על-פי תורת המשוואות שחיזבאללה ניהל מאז 8 באוקטובר, פגיעה בביירות מחייבת את חיזבאללה אסטרטגית לפגוע בתל אביב או לפחות בעיר גדולה אחרת בישראל בצורה אנושה. אבל מעשה כזה משמעותו מלחמה כוללת ועצימה עם ישראל, שלא נסראללה ולא רוב אזרחי מדינת לבנון, כולל השיעים, רוצים בה. יתרה מזאת, גם האיראנים אינם רוצים במלחמה בלבנון שתכלה את הארסנל האדיר של טילים וכטב"מים שיש לחיזבאללה, שנועדו לשימוש - על-פי טהרן - רק ביום שבו יותקפו מתקני הגרעין באיראן.
כך, ישראל החליטה גם לקחת הימור מחושב בזירה הלבנונית, בידיעה שאם אנחנו נכנסים למלחמה כוללת בצפון - עדיף שחיזבאללה בתגובתו יעניק לנו את הלגיטימציה הבינלאומית לעשות כן. אם חיזבאללה יתקוף בצורה עצימה בתגובה על החיסול, גם האמריקנים לא יוכלו לעמוד מן הצד ויעזרו לנו. ארגון הטרור הלבנוני יודע את זה, ולכן גם נסראללה יושב כעת על קרני הדילמה.
החיסולים בטהרן ובביירות לא ישפיעו לטובה על הסיכוי להשיג עסקה לשחרור החטופים שמוחזקים בידי חמאס בעזה, אבל נראה שראש הממשלה וגם הצמרת הביטחונית הגיעו למסקנה - אחרי שובו של ראש המוסד מרומא - שחמאס לא מוכן יותר להתגמש, וכך גם ראש הממשלה נתניהו. לכן, הסיכויים להשגת עסקה הם כרגע קלושים ביותר, ונדמה כי הוחלט לבצע את שני החיסולים בטהרן ובביירות משיקול אסטרטגי כללי של מדינת ישראל - למרות שהם עלולים לגרום לדחייה בשחרור החטופים.
חיסול איסמעיל הנייה בטהרן כשלעצמו לא צפוי להשפיע בצורה ניכרת על חמאס בכלל ועל סינוואר בפרט. הנייה היה יריב פוליטי של סינוואר והשניים לא ראו עין בעין את הסוגיות שעלו על הפרק מאז 7 באוקטובר, אבל חיסולו נותן מכה מורלית קשה לתושבי עזה ולפלסטינים בכלל. החיסול גם מוכיח להם שטהרן היא במידה רבה משענת קנה רצוץ בהשוואה לעוצמה המודיעינית, הטכנולוגית והאווירית של ישראל.
כזה הוא גם הדין בחיסולו של שוכר בביירות: חיסולו של האיש הוא מכה מורלית להנהגת חיזבאללה ואולי אפילו לנסראללה עצמו, אבל הנזק העיקרי שנגרם לארגון הוא ההוכחה שישראל יכולה לפגוע בדיוק של מטרים בתוך ביירות - בזמן שהוא נוקט את מקסימום אמצעי ההגנה שברשותו. הדבר אמור לגרום לנסראללה לחשוב פעם נוספת לפני כל צעד, מאחר שהוא עצמו מתחבא בבונקר. החיסול בביירות אומר לנסראללה: אדוני, אם תפתח במלחמה - או יותר נכון אם לא תפסיק אותה - אתה הבא בתור.
לבסוף, צריך להביט על הסיטואציה הבינלאומית. רוסיה מיהרה לגנות את החיסולים וסין כנראה תבוא בעקבותיה, אבל מבחינת ישראל מה שקריטי הוא איך תנהג עכשיו ארה"ב גם מבחינה זו. שני החיסולים היו הימור מחושב, וכעת צריך לקוות ולהתפלל שיסתיימו בתוצאה שישראל מקווה לה. בינתיים, אנחנו האזרחים צריכים להתכונן היטב למטחי הטילים שיבואו, ולקוות שאויבינו יירתעו וידידינו יעמדו לצידנו. בהצלחה לכולנו.
