תחנת הרכבת הקלה ארליך, 300־350 מטר מהבית. חמש דקות לפני הפיגוע חזרנו הבת ואני מתל־אביב על הקטנוע. בפנייה מיפת שמאלה לארליך שוטר סימן לנו לעצור בצד. הוא תקתק את מספר הקטנוע במסופון שלו ונראה שהוא לוקח את הזמן, לא ממהר. כבר היו התרעות על ירי טילים מסיבי מאיראן והוראה של פיקוד העורף להימצא ליד מרחב מוגן אבל השוטר הזה לקח את הזמן. מוזר שזה מה שאתם עושים בזמן שכולם בחרדה ממתקפת טילים קרבה, אמרתי לו, אבל זה לא הזיז לו. כמה דקות אחר כך נשמעו יריות ביפו ואחריהן יללות סירנה.
זירת הפיגוע ברחוב ירושלים בתל אביב
(צילום: ליאור שרון, ליאור אוחנה )
עשר דקות, אולי רבע שעה אחרי הפיגוע, האזור כולו נחסם על-ידי עשרות שוטרים. בזמן הזה כבר הספיקו לכסות את גופות האזרחים שנהרגו. המחבלים נורו ברחוב המקביל, בלה מרטין. זו סביבה מעורבת, ערבים ויהודים. חנות פרחים של יהודים לצד מכבסה של ערבים. פיצרייה של ערבים לצד מזנון מלבי של יהודים ששמו מוכר בכל הארץ. ביום־יום אף אחד לא שואל מי זה מי, כולם כאן מעורבבים. במספרה של רמי גילוחה ממתינים בסבלנות יהודים וערבים. מי שבחר בפינה הזו כדי לעשות פיגוע ירי צריך לקח את זה בחשבון.
היא סיפרה את שראתה כשהיא רועדת ומנסה להשיב את נשימתה בפיצרייה הסמוכה. בעל המקום, ערבי מיפו, נתן לה מים והושיט לה כיסא
עדת ראייה שנתקפה חרדה סיפרה שראתה את המחבלים יורים בעוברים ושבים, קודם באנשים שהמתינו לרכבת ברציף ואחר כך המשיכו במסע ההרג במעלה השדרה. הם התקרבו למספרה, ראו בחור וצעקו לעברו אם הוא ערבי וכשהשיב שהוא ערבי הם המשיכו הלאה. היא סיפרה את שראתה כשהיא רועדת ומנסה להשיב את נשימתה בפיצרייה הסמוכה. בעל המקום, ערבי מיפו, נתן לה מים והושיט לה כיסא.
עשר דקות אחר כך, כשנשמעה האזעקה על ירי הטילים, כולם החלו לרוץ. יהודים וערבים חיפשו מחסה. היו שנכנסו לפיצוציית ממתקי השדרה, היו שנדחסו לפיצרייה. שמעת בליל של עברית וערבית וכשהסתכלת על פניהם של האנשים ראית שכולם המומים וכולם בטלפונים עוברים על ההתרעות. הגופות עדיין שכבו על הרציף כשהן מכוסות ניילון שחור, שוטרים רעולי פנים עם כובעי מצחייה כחולים רצו לכל עבר וקצין תדרך קבוצת חיילים במדים, האזעקה לא פסקה, קוקטייל של טירוף שלופת אותך בגרון.
אתה מסתכל על הפינה הזו, מקטע של השדרה שאתה עובר בה יום-יום כמה פעמים, והיא נראית כמו שדה קטל
אתה מסתכל על הפינה הזו, מקטע של השדרה שאתה עובר בה יום-יום כמה פעמים, והיא נראית כמו שדה קטל. ציוד רפואי זרוק, חובשים שמקפלים את תרמילי הטיפול שלהם, נפגעי חרדה שמקבלים טיפול בפינה שקטה בצד. והאזעקה פוסקת אבל אז השמיים מתמלאים בהבזקי אור של יירוטים ובחלוף כמה דקות האזעקה נשמעת שוב, כך שוב ושוב, מספר פעמים, והשדרה עדיין מלאה שוטרים ותושבים, יהודים וערבים, וכולם נראים המומים.
