השבוע הפיצה הממונה על המשמעת וטוהר המידות במשרד החינוך עו"ד ענת אורנשטיין מכתב ריענון הנחיות לאלפי מנהלים ומנהלות במשרד החינוך בעקבות מה שכונה לדבריה: "התבטאויות פוליטיות של עובדי הוראה", ו"אירועים בהם עובדי הוראה ארגנו הפגנות והשמיעו התבטאויות פוליטיות קיצוניות שחורגות מגבולות חופש הביטוי".
נוסח המכתב המתריע נתפס כאיום והוביל במהרה לסערה ברשתות החברתיות ולתרעומת גדולה בפורומים ובקבוצות של מנהלי בתי ספר ומורים במערכת החינוך, שפרשו אותו כפעולה שמיועדת להשתקה שמטרתה להליך עליהם אימים ולכפות משמעת וצייתנות עיוורת. רוח הדברים במכתב יכולה להיתפס כמקעקעת את היסודות הדמוקרטיים שעליהם מושתתת מערכת החינוך הממלכתית שבמהותה עוסקת בבניה של סט ערכים בקרב התלמידים, בהתחשב בתפישת עולמם והרקע ממנו באו.
העובדה שקיים פער רחב בין מערכת החינוך הממלכתית ומערכות החינוך הסקטוריאליות במגזרים הערבי, הדתי לאומי והחרדי בנוגע למטרות החינוך שכוללות בחובן תפישות עולם חינוכיות ותרבותיות שונות בתכלית, מעידה כי מלכתחילה מדובר בדרישת אחידות שהיא מנותקת מהמציאות.
אני מתקשה להבין מה עבר בראשה של עו"ד אורנשטיין שדווקא בימים שבהם שיח הפילוג והמחלוקת הגיע לנקודת רתיחה, בחרה לשגר מכתב עם פוטנציאל נפיצות גבוה כפי שקרה. במקום זאת, מן הראוי היה לחשוב על תוכנית חינוכית שתחזק את מערכת החינוך כשמורה חינוכית ירוקה שתאפשר לאנשי חינוך להביע את דעתם האישית ללא חשש, תוך שהם משמשים דוגמא אישית לחשיבה ביקורתית עצמית על העמדות והתפיסות שלהם כדי להרהר עליהן מחדש. ביחד עם זאת, טוב היה לו הם היו מעודדים על ידי המערכת לקדם דיבייטים כיתתיים לשם בחינתם והערכתם של טיעונים שמייצגים מגוון דעות שונות ומנוגדות. זאת, כדי לפתח ולחדד את היכולת לחשיבה ביקורתית מעמיקה, להקשבה פתוחה ולרגשות השונים למגוון רחב של דעות.
משרד החינוך הפיץ את המכתב בתקופה שבה מחצית מתושבי המדינה, מביעים חשש ודאגה עמוקה שהרפורמה המשפטית תפגע קשות בחוקי יסוד המושתתים על רוח מגילת העצמאות. מן הראוי לתמוך באנשי החינוך החוששים כדי לאפשר להם להביע את דאגתם וחששם דווקא מתוקף היותם אנשי חינוך.
לצערי, יותר משמערכת החינוך משפיעה על החברה למען קידומה והתפתחותה כחברה דמוקרטית מתוקנת, מערכת החינוך משקפת את החברה על חולשותיה וחולייה. מדינת ישראל משוסעת וסקטורים שונים מחזיקים בתפיסות והנחות יסוד שונות וסותרות ביחס לערכים הנוגעים להתנהלות החברה והאדם ולסדרי העדיפות ביניהם, ומכאן התפתחו להן מערכות חינוך שונות שמבטאות תפיסות פוליטיות שונות. לדוגמה, ההחלטה של משרד החינוך להרחיק בימים אלה את הנער הטרנסג'נדרי הדתי מבית הספר הממלכתי דתי בגבעת שמואל, נובעת בעיקרה מהלחץ שהפעילו גורמים חיצוניים, במקרה הזה הורי התלמידים, וזאת בניגוד לעמדת בית הספר. בכלל, הגיע הזמן לשבור את מעגל חוסר האמון במורים ובמנהלים ולהעניק להם את החופש לשמש דוגמא אישית לבני אדם מעורבים בחברה, אכפתיים כלפי המתרחש בתוכה והנאבקים על דמותה.
פרופ' אמנון גלסנרצילום עצמיבמקום להעמיק את הפיקוח והבקרה שגורמים לתחושת דיכוי ולהקטנה של מנהלים ומורים והפיכתם לפקידים בירוקרטיים ממלאי הנחיות והוראות אין סופיות, יש לעודד את תחושות המסוגלות העצמית שלהם, האוטונומיה והשייכות שלהם למערכת החינוך ולחברה. כשמורים יקבלו את האמון הם יוכלו גם להעביר את זה הלאה לתלמידיהם, ובמקרים של הפרת אמון קיצונית תמיד ניתן לטפל באופן נקודתי.
פרופ' אמנון גלסנר הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית לחינך ע"ש קיי בבאר שבע
