שני רכבי שטח שחורים וגדולים, דומים לאלו של השירות החשאי האמריקני, מגיחים מהכפר שבעא שלמרגלותינו. סרן גאנם רזקאללה, מ"פ בגדוד שמשון של חטיבת כפיר, חושד שפעילי חיזבאללה נמצאים בתוכם. ייתכן שהם זיהו אותנו, סיכוי גבוה שחבריהם מתצפתים ומתעדים אותנו עכשיו.
הם חולפים על פני דגל פלסטיני ענק שניצב על תורן במורד בקעה לבנונית יפהפייה, נוף אירופי לכל דבר. הרכבים השחורים נבלעים בתוך שלוחה נסתרת, מעבר למקום שבו נחטפו שלושה חיילי צה"ל באוקטובר 2000. "ברוך הבא לנקודה הכי צפונית של מדינת ישראל", אומר המ"פ.
זאת אחת הנקודות המרתקות במדינה – משולש הגבולות של ישראל עם סוריה ולבנון, שמסומן בסלע גדול במורד השלוחה היורדת מהחרמון הסורי. רגעים ספורים קודם לכן חצינו שער ברזל גדול וחדש יחסית, כאן כבר אין גדר או מכשול.
רק לאחרונה מפקד החטיבה המרחבית נבר במפות הסכם הפסקת האש מ-1974 וגילה שאחת הפסגות שמעל לאבן הגבולות שייכת לישראל. זאת אחרי עשורים שבהם כולם חשבו שמדובר בשטח סורי. בעקבות הגילוי נשלחו לוחמים לפטרל באזור הישראלי "החדש" כדי לקבוע עובדה בשטח ולבסס את הריבונות הישראלית במקום.
כניסת מטיילים לצד הפראי הזה של החרמון אסורה. הלוחמים במוצב אסטרא מחפים עם מקלעי נגב ונשקי קלעים, טנקים וכוחות תצפית ממוצב הר דב משקיפים מהצד השני של הבקעה, וסוללות ארטילריה מכוונות למטרות – למקרה שמשהו ישתבש.
פקחי או"ם וחיילים לבנונים מגלים סימני עצבנות ממוצב שנמצא כ-200 מטרים מאיתנו. 30 צעדים למטה זו כבר אדמה לבנונית, תעלה קטנה ותלתלית מסמנות קטע קטן מהגבול הבלתי נראה. "רק לאחרונה הגיעו לכאן בכירים מחיזבאללה על אזרחי, והתקרבו עד למטר האחרון, בדיוק כמונו", מספר המ"פ.
במקום הזה גם הלוחמים הפשוטים מבינים שצריך לחשוב אסטרטגית. "טעות הכי קטנה של לוחם פה ואנחנו במלחמה. כולם מבינים את זה".
הטנק הנטוש והחומה השקופה
אפשר לספור על כף יד אחת את מספר הבסיסים הקדמיים של צה"ל שיכולים כיום להתהדר בתואר "מוצב". כזה אמיתי, כמו של פעם ברצועת הביטחון או בתעלה. אסטרא הוא אחד מהם.
המוצב הצפוני מבודד מאוד, מרוחק שבעה קילומטרים בקו אווירי מהיישוב הישראלי הכי קרוב, מג'דל שמס. גם יתר הבסיסים בגזרה יחסית מרוחקים. צירים מפותלים בצלעות התלולות וטופוגרפיה קשוחה מפרידים בין אסטרא ליתר הבסיסים בחרמון.
העלייה לבסיס שמוצב בגובה 1,900 מטרים מאתגרת. לאורך הכביש פזורים עמודי ברזל גבוהים בגוונים צהובים מסמלים לחיילים בחורף את גובה השלג. בסוף החורף האחרון המוצב נותק בעקבות השלג למשך מספר ימים, ועמד במבחן.
ככל שמתקרבים למוצב הראות לא יציבה, לפרקים היא ממש אפסית. המ"פ גאנם מבטיח שגם בערפל מוחלט, כזה שיש בעיקר לפנות בוקר, אפשר לזהות כמעט כל מה שזז מהצד הלבנוני בעזרת אמצעים מיוחדים. החיילים שלו קוראים לזה "החומה השקופה מסביב למוצב".
בדרך לכניסת המוצב נמצא טנק ישן ונטוש ולצדו מגדל שמירה שמעלה חלודה. ההר הזה מלא באמצעים גלויים וסמויים למעקב ובלבול האויב. "כשחיזבאללה ירצה להגיע אליי אני אדע להקדים אותו ולהפתיע בטכניקות שפיתחנו כאן", מבטיח הקצין. "אנחנו יודעים להבדיל בין כוחותינו לאנשי רדואן, הכוחות המיוחדים של חיזבאללה".
תזכורת לסכנה שעדיין מרחפת במקום הושארה על ידי המפקדים בשטח. לפני כשלוש שנים פגעה רקטה באחד המבנים במרכז המוצב, פתח הפגיעה נשאר פעור עד היום.
האנטנות הענקיות שנמתחות מעלה ובתצורות הנדסיות שונות נראות למרחוק, ומעידות עד כמה המוצב הזה חיוני לביטחון המדינה. אבל הסוד האמיתי של אסטרא נמצא עמוק מתחתינו.
המפלצת שבתוך ההר
מתחת למוצב המבוצר נמצא עולם אחר לגמרי. סיור בין המנהרות השקטות מביא עמו תחושות של אובדן זמן והתמצאות. כתובות גרפיטי עם סמלי קבוצות כדורגל מעטרות את המסדרונות הצרים, שמובילים בין החלקים השונים של המוצב. בתוך זמן קצר כבר קשה לדעת באיזה מפלס של ההר נמצאים, כל כך הרבה צמתים ופניות שאפשר לטעות בהם.
"לכאן אל תיכנס ואל תצלם, אלה חדרים מסווגים", נעצר המ"פ ומבקש שנוריד את המצלמות כשעוברים ליד חדרים צדדיים לאורך המנהרות. "רק מומחים מסוימים מורשים להיכנס לחדרים האלה. הפעם האחרונה שפתחנו אותם הייתה במאי, בחודש המלחמה".
הרשת האינסופית של המנהרות מובילה גם אל חדרי המגורים של המוצב, הממוגנים היטב, שנמצאים מעל לפני הקרקע. אחרי שנים של תשתיות מוזנחות, רק בשבועות האחרונים החל צה"ל לשפץ את החדרים.
"המנהרות האלה הוקמו ב-1978 ועד היום הן מתפתחות, משתנות ומשתדרגות", סיפר גאנם. "המקום הזה בנוי באופן שייתן לנו יתרון לזהות ולהשמיד את כוחות רדואן של חיזבאללה שינסו להגיע הנה".
מנהרות אחרות מובילות למחסנים סודיים עם תחמושת מכל הסוגים – מטילים ופגזים ועד לארגזים מלאים בשרשירים למקלעים ואלפי כדורים ללוחמים. באגף אחר מוסתרים מאות מנות קרב, ציוד רפואי, לבוש מיוחד לחורף, מכלי מים לחירום, מכשירי אוורור וגנרטורים.
"זה מוצב נתק לכל דבר, ואנחנו יכולים לתפקד ולהילחם פה באופן מלא במשך שבועות ארוכים ללא אספקה או חילוץ", הבהיר המ"פ. למרות שהמנהרות הן אחד היתרונות המבצעיים המשמעותיים במוצב, הלוחמים לא מסתובבים בהן באופן חופשי. "אף אחד לא נכנס למנהרות לבד, כדי לא ללכת לאיבוד", סיפר סמ"ר רון ביטון. "בהתחלה הרגשתי בתוכן בלבול, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שהן היתרון המבצעי העיקרי פה".
"אין בפנים קליטה, אין איך לתקשר, ולכן אנחנו המפקדים נכנסים למנהרות כמעט בכל יום בזמן הפנוי שלנו רק כדי ללמוד אותן", הוסיף מפקד המחלקה סגן אורי בן הרוש. "תוסיף לכך גזרה מתעתעת בלי גדר ובלי מכשול מעל לפני הקרקע, ותראה שיש הרבה עבודה. אנחנו מרבים לבצע פה פטרולים קדמיים ופעילויות התקפיות".
אחת המחילות מובילה לחדר מנוחה ללוחמים, צמוד לעמדת לחימה ותצפית על שטח האויב. דרך חרך צר, נסתר מעיני הצד שכנגד, אפשר לראות את אורות הכפרים שממול. רגעי דמדומים אחרונים לפני העלטה המוחלטת. "רואה פה ליד השיחים, 20 מטר מאיתנו?", סימן גאנם לעבר נקודה סמוכה. "זה כבר שטח לבנוני".
תרחיש יום הדין
עוד לפני שדגלי חיזבאללה יינעצו במוצב על ידי לוחמי רדואן, אם משימת "תמונת הניצחון" של נסראללה אכן תצלח בפתח מלחמת לבנון השלישית, המוצב מלא בדגלים אחרים שמעולם לא התנופפו פה. הדגלים המנומרים של חטיבת כפיר, זו שמזוהה יותר מכל יחידה אחרת בצה"ל עם יהודה ושומרון, לטוב ולרע.
רק בשנתיים האחרונות החלו בצמרת צה"ל לבנות את החטיבה מחדש, ולהכין אותה למלחמה. זה התחיל בהקמת סיירת חרוב, תמיכה של אוגדת אם חדשה, והעיקר – שילוב אמיתי בתוכניות מבצעיות לתמרון קרקעי בעזה ובלבנון. בינתיים, הוציאו את הלוחמים מהמחסומים ומהמעצרים בחברון וברמאללה לגזרה משעממת יותר, אך מסוכנת בהרבה, מול האויב מספר אחד של ישראל.
בינתיים במרכז המוצב חונים טנקי מרכבה סימן 4 של גדוד 77 מחטיבת השריון 7. התנעתם בשאון מנועים מחריש אוזניים מבשרת על גילוי אחד מפתחי רשת המנהרות הענקית שמתחת למוצב. בתוך הטנק המשוכלל נמצא סגן עידו אייל, מפקד מחלקת הטנקים, שיודע לתאר הכי טוב מה יקרה פה ביום הדין.
"אנחנו נהיה בחדרים ויהיה קר מאוד, כמו תמיד. ניכנס לכוננות ספיגה שמהר תהפוך לגשם סגול (מטחי רקטות ופצמ"רים ממוקדים על המוצב – י"ז). הקשר ייפול, התצפיות ייפגעו, צירי הגישה הנה ייהרסו, הרוב יבער. פעילי חיזבאללה כבר יהיו בעמדות בתוך המוצב, ינסו לתפור אותנו בטילי נ"ט מקרוב על הטנק שלי או על ג'יפ הסיור", תיאר אייל ומיד הרגיע. "לזה אנחנו מתכוננים. זה לא מפחיד, רק שומר אותנו במתח"