הכפר אלגר שבדרום ספרד מתעטף בימים אלה בגאווה מקומית: יש מקומות שמתגאים בקולינריה שלהם, אחרים מעלים על נס איזו אומנות אקסקלוסיבית, אבל תושבי אלגר מבקשים מהעולם כבוד והוקרה על דבר אחר לגמרי – תרבות הפטפוטים הייחודית.
זה מאות שנים שבאלגר מתקיימת מסורת ה-charla al fresco, ובעברית: "שיחות באוויר הפתוח". מדי ערב מוציאים תושבים כיסאות אל חזיתות בתיהם, מתיישבים על המדרכות – ומפטפטים להם על אירועי השעה. הם שואפים מעט אוויר צח, חולקים זה עם זה פרטי רכילות ומתעדכנים בנעשה בכפר.
אלא שבשנים האחרונות נשקפת סכנה למנהג הוותיק הזה: הטלוויזיה, הטלפונים והרשתות החברתיות גוזלים תשומת לב רבה, ותושבים מעטים יותר מבעבר מתמסרים למלאכת הפטפוט. כדי למנוע ממסורת בת מאות שנים להיכחד מבקשת כעת הנהגת הכפר מהאו"ם להעניק ל-charla al fresco המקומי מעמד של "מורשת עולמית" בלתי מוחשית – מעמד שלו זכו מנהגים רבים אחרים ברחבי העולם: משיטת ההכנה של הפיצה הנפוליטנית, דרך תרבות הסאונות של פינלנד ועד תחרות כיסוח דשא בבוסניה.
ראש הכפר אלגר, חוסה קרלוס סנצ'ס בן ה-38, הכריז בסוף החודש שעבר בפייסבוק על ההחלטה לפנות בעניין לאונסק"ו, ארגון התרבות והמורשת של האו"ם, ובשיחה עם העיתון הבריטי "גרדיאן" הסביר כי מדובר במנהג שכדי לשמרו אל מול השפעות המודרניזציה נדרשת השקעה. סנצ'ס הדגיש כי מעבר לעובדה שהמנהג הוא ההפך הגמור מתרבות הרשתות החברתיות והצפייה בטלוויזיה, הוא גם מאפשר לחסוך בחשמל, משום שבעת השהייה בחוץ מכובים המזגנים, והוא מחזק את תחושת הקהילה ומפיג את הבדידות.
לצד ההודעה על הפנייה לאונסק"ו התבקשו תושבי הכפר להתגייס ולצאת בהמוניהם לקיים את המנהג, ונציגי הרשות המקומית הסתובבו בין חזיתות הבתים ותיעדו עבור אנשי האו"ם את ההיענות הנרחבת. הפנייה לאונסק"ו לא נעלמה גם מעיני עיתונאים, ובימים האחרונים זוכה הכפר להתעניינות תקשורתית גדולה.
אחד התושבים, חוסה איבנייז בן ה-81, סיפר לעיתון הספרדי "אל-פאיס" כי כבר לפני עשרות שנים נהגו הוא ושכניו להתאסף על מדרגות רחוב סוֹל בכפר מדי יום אחר הצהריים, ושם לפטפט, לשחק בינגו ולאכול יחד. בשנים האחרונות, העיד, המסורת הזו נמצאת בדעיכה, וצעירים מעטים יותר מקיימים אותה. הוא, אשתו ושכנתו אינם אומרים נואש: "כשהשמש שוקעת אנחנו כבר בחוץ", סיפר לעיתון בעודו ישוב בכיסא הפלסטיק שלו, "אנחנו נשארים עד לארוחת הערב, נכנסים לאכול – ואז יוצאים שוב עד חצות".
מבקרי הפנייה לאונסק"ו טוענים כי המסורת אינה ייחודית לאלגר, אלא מאפיינת אזורי פריפריה נוספים, לא רק בספרד – אלא גם באיטליה וביוון. ראש הכפר מצדו אמר ל"אל-פאיס": "שיחות בחוץ הן המורשת של כולם, לא אכפת לי לחלוק את היוזמה עם מקומות אחרים, רק שהיא לכל הפחות באה מכאן".
