בבית העלמין העירוני החדש בהרצליה הובא היום (חמישי) למנוחות העיתונאי אמיר אלון, לשעבר כתב הרווחה של ynet ו"ידיעות אחרונות" ועורך בדסק החדשות, שהלך אתמול לעולמו בגיל 39.
שרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה ספדה לו: "הכרתי אותו במהלך המחאות של יוצאי אתיופיה, במאבקים נגד אלימות כלפי נשים. הוא היה שקט, מופנם, אבל אי אפשר היה לפספס את העיתונאי הנמרץ שמגיע ראשון ולא עוזב עד אחרון המפגינים. הוא ידע להתחבר לאנשים שרחוקים מכור מחצבתו, להביא את הסיפור מתוך מקום אמיתי של שליחות והאמין שיש ביכולתו לשנות לפחות בגזרתו".
דיווח של אמיר אלון ביוני 2020
(צילום: שחר גולדשטיין)
הכתבת ענבר טויזר, שעבדה לצד אלון ב-ynet ובהמשך בחדשות 12, אמרה בדמעות: "אני לא מאמינה שאני הולכת לדבר אליך עכשיו ואתה לא הולך לענות. אמנם תמיד היית מחונן בהקשבה, לא היה מי שלא היה מוצא אצלך אוזן קשבת, בין אם היה אדם קרוב או אדם שהכרת היום לראשונה. אבל בסוף ההקשבה, הייתה מגיעה שתיקה של עיבוד ומחשבה, ומיד אחר כך היית נותן עצה כל כך מדויקת. היו לך פרשנויות וזוויות כל כך יוצאות דופן שמעולם לא הייתי מעלה על דעתי".
ענבר הוסיפה כי תזכור "את חוש ההומור שלך, החריפות, השנינות שאין שניה לה, את טוב הלב שלך. לא היית מסוגל לפגוע בזבוב. היתה לך רגישות, גרמת לכל אדם שבא איתך במגע להרגיש כאילו הוא מרכז העולם".
חברים כותבים על אמיר אלון
אמיר,
נפגשנו לראשונה כשרק הגעתי ל-ynet, בהפגנה של מבקשי מקלט שנערכה בהרצליה. זה היה יומי השני במערכת והעורך ביקש שאצטרף אליך ואפילו זרק לעברי משפט רגע לפני שיצאתי לכיוונך: "תלמד מה שאתה יכול ממנו בשטח, הוא תותח".
כמה למדתי ממך אמיר מאז, לא רק בקשר לעיתונות, אלא על החיים, על חברות. מי ידע שבגיל 38, אפשר עוד למצוא מישהו שייחשב בינך לבין עצמך חבר אמת. כזה שאתה מתייעץ עמו על הנושאים הכי חשובים והכי שוליים. כזה שיידע לשים מולך מראת אמת ובו זמנית לפרגן במקומות הנכונים.
היית האדם הכי עסוק ובו זמנית הכי זמין שהכרתי, תמיד עובד על הכתבה הבאה, על עזרה נוספת לזולת, אבל תמיד שם עבור חבריו. בריטואל הכמעט קבוע שלנו בעשר השניות הראשונות של כל שיחת טלפון היינו צוחקים על ה״כן״ החד והמהיר שבו תמיד היית עונה. הייתי נותן הרבה לשמוע את אותו ״כן״ ולו לעוד פעם אחת.
היית אדם רודף אמת וצדק, ידעת להשתמש בכוח שלך ככתב רווחה לעזור לחלשים ולהאיר אור על המקומות החשוכים בחברה הישראלית. את הכול עשית בנועם, עם חצי החיוך ההוא שלך. כשלפעמים היה לי קשה, תמיד אמרת לי, ״אז מה האופציות״? וניתחת איתי שעות מה יוביל למה.
בשבועות האחרונים דיברנו הרבה, במקום פעמיים ביום אז שלוש פעמים. בשבת נפגשנו ולא התלוננת על כלום, רק ישבת שם עם החיוך הזה שלך, רגע לפני שזרקת עוד בדיחה לאוויר. בשני רצית להיפגש ולא יכולתי, אני מתנצל בפניך אחי וכואב עבורי שלא הצלחנו, כי מי יודע איזו עוד פנינת חוכמה היית זורק לעברי.
אתה כבר חסר לי. תמיד תהיה.
(רועי רובינשטיין)
אמיר החבר הכי טוב שלי איננו.
אמיר, כמה חכמה יש בך, כמה עומק, כמה טוּב וצניעות, ופרגון והומור וידע. כל זה נעלם ברגע.
היית חבר של שיחות עמוקות שתמיד ידע למהול אותן בהומור שופע, חבר שתמיד זמין בשבילי כדי להתייעץ על כל נושא בעולם, חבר שהיה מורה דרך בתחום התקשורת ובכלל. הייתה בך תשוקה בלתי מוסברת לעזור לחלשים ולהיות שם בשבילם, ומעולם לא התפארת בהישגיך למרות שהיה לך הרבה על מה.
רק בשבת האחרונה נפגשנו. דיברת הרבה על האהבה החדשה שלך בחיים, דיה, אחיינית שלך שמסבה לך אושר רב. קשקשנו, צחקנו ואכלנו ולא העליתי בדעתי אפילו לא לרגע קט שאתה נמצא במצוקה.
כמה אירוני שדווקא מי שסיקר ושימש כקול למצוקתם של אנשים בבמה הכי גדולה בישראל, הסתיר את מצוקתו ממני, מכולם.
אמיר חברי האהוב, השארת אותי המומה, כואבת ומדממת. אני מכבדת את החלטתך ומקווה שעכשיו טוב לך. לנצח תהיה בליבי. נוח על משכבך בשלום חבר יקר.
(נינה פוקס)
כתבתו של אמיר מ-2018: עדויות לוחמי קרקל על מבקשי המקלט
(ירון שרון, עידו ארז)
הכרתי את אמיר אלון ככתב בדרום וככתב רווחה מוערך, משקיען ואמין. בחלק מהזמן היה עורך בדסק החדשות ב-ynet לפני שעבר למתחרים. זוכר ששוחחנו ארוכות, גלגלנו רעיונות ותמיד חשבנו איך להטיל אלומת אור על פינות נידחות, על מוקדי הזנחה ואפליה שיטתית. הסנכרון היה מושלם, והוא נהג לומר "איך ידעתי שתרצה שאטפל בזה". עברנו דרך, ובפעם האחרונה שבה דיברנו לפני כחצי שנה אפילו ניסה לשכנע אותי לחצות את הקווים ולעבור לעבוד במחיצתו. אדם איכותי, מוכשר, צנוע, קולגיאלי ובראש ובראשונה - אנושי. יהי זכרו ברוך.
(אורן רייס)
עם אמיר אלון עבדתי לראשונה כשהיה כתב דרום. הוא לא היה ילד בן 20, אבל הוא היה הכי חרוץ שיש, תמיד מגיע ראשון לזירה מרוחקת.
כמבזקן ועורך אמיר ישב לידי בדסק, במשמרות לחוצות, בלילות בחירות. הוא דאג שכל נקודה ופסיק במקום, וידא כל טענה. אחרי משמרות לילה ארוכות במיוחד הוא תמיד נשאר עוד 10 דקות, עוד חצי שעה, עוד שעה, כדי לדייק את הטקסטים, כדי להקל כמה שיותר על מי שהגיע אחריו.
שם אמיר גם סיפר לי שוב ושוב על החלום העיתונאי שלו – להיות כתב רווחה, לעזור לאנשים.
ובתפקיד הזה זה בדיוק מה שהוא עשה: עזר לפליטים, סייע לעולים, דאג לקשישים, ולמעשה לכל מי שהמדינה - ולא רק היא - שכחה ממנו. גם ב-N12 אמיר המשיך בכתבות מוקפדות, מקיפות, מרתקות – גם על מי שנשאר בצל. ועכשיו כל זה נגמר. כל כך עצוב.
(סער הס)
הוא היה עיתונאי בחסד עליון. אין כאלה הרבה. אין ספק בכלל שהתקשורת הישראלית איבדה את אחד העיתונאים המבריקים שהיו לה. נחוש, חרוץ, איכפתי, ישר. אינטילגנציה פי מיליון מכל מי שאני מכירה. רגיש וחכם ושנון וידען. כתב רווחה בכל רמ"ח אבריו. איש של מילים. זכיתי לעשות איתו עשרות כתבות מדהימות, כאלה ששנינו היינו גאים בהן מאוד. איזו זכות זו היתה. והעבודה המשותפת הזו התפתחה לחברות קרובה.
ובערב מישהו שלח את התמונה של הפרופיל שלו בטוויטר באחת מהקבוצות. ישר עשיתי פרינט סקרין כדי לשלוח לו ולהגיד שנורא מרשים איך שהפרופיל שלו נראה. אבל עצרתי שניה להבין מי שלח ולמה. והמילים שהיו כתובות שם מעל לתמונה לא קשורות אליו. ולוקח לי שניה להבין שזו בכלל לא קבוצה להעברת טלפונים זו קבוצה של דיווחי חדשות. קוראת שוב. הלב שלי מחסיר פעימה. היד רועדת. אני מרגישה שאני לא מצליחה לקחת אוויר. ואני מתפללת שזה פייק אבל מפחדת להתקשר אליו כי אם הוא לא יהיה זמין זה יהיה נכון. וענבר לא עונה לי בממתינות. אני שולחת לה הודעה "איפה אמיר?" ואני משכנעת את עצמי שהיא בטח עסוקה ואם היא עסוקה אז הכל בסדר. מנסה במקורות אחרים. וענבר חוזרת. והבכי. וזה נכון. והלב שלי מסרב להאמין ונשבר למיליון חתיכות. איבדתי חבר קרוב ואהוב, הראשון להתייעץ איתו, הראשון שיהיה שם, לא משנה מה ולמה. אחד האנשים הכי טובים והכי מצחיקים ביקום. והלב שלי מרוסק והכאב הוא בלתי נסבל. והדבר היחיד שבא לי לעשות עכשיו זה לכתוב לו: "אמייייררררררררר מה קורההה???"
ושהוא יענה לי: "מיליון אותיות... מה קרה?"
ואני אגיד לו שיתעורר על החיים שלו כי כולם כותבים שהוא מת. והוא קצת ילחץ בהתחלה ויתקשר להרגיע את ההורים ואנחנו נפתח איזה חמ"ל קטן ונגיד לכולם שהכל בסדר. ונצחק ונשב לדרג את הכתבות וההספדים ונחליט ביחד מי ומה הכי הרים לו.
אמיר אלון! לא אמיר. ככה הייתי קוראת לך בויכוחים בנינו. או כשהיית צוחק עלי או כשהייתי רוצה להוכיח אותך. אז אמיר אלון! תקשיב, אתה כל כך אהוב, וכל כך טוב. וכל כך שנון ומצחיק ונגעת בכל כך הרבה א.נשים בדרך שלך. תמיד מפרגן, תמיד פה. חבר אמת שאני כל כך אוהבת. חור ענק נפער לי בלב. נוח על משכבך בשלום חבר שלי💔
(נעמה קציר שמואלי, חברה ויועצת תקשורת)
אמיר, חבר יקר, קשה להאמין שאני כותב עליך עכשיו בלשון עבר. התחלת לעבוד ב-ynet חודש אחריי. אתה כתב, אני מבזקן, והחיבור בינינו היה מיידי. חיבור של חדשים.
תמיד צחקנו על איך שאת המבזק הראשון שלך שהעברת לאתר - אני העלתי לאוויר. דיווח על נחש מסוכן שנעלם מהחווה של כושי רימון. סיפור מצוין לשישי בבוקר.
אחרי כמה חודשים התחלת גם חפיפה לתפקיד מבזקן, ואני חפפתי אותך. פגשתי אדם שרוצה ללמוד, רוצה להשקיע. וכמובן שהצטיינת בתפקיד.
בסוף כל משמרת עשית את מה שכולנו כינינו "לעשות אמיר אלון" - להישאר אחרי המשמרת עוד חצי שעה, שעה, אפילו שעתיים - ולסגור את מה שלא הספקת, לעבור על מה שהעלית, לתקן, לחדד, לוודא שכל פסיק נמצא במקום הנכון. עד שלא סיימת לא הסכמת לעצמך ללכת הביתה.
ככתב רווחה, גם נתת את כל כולך. זוכר במיוחד את מחאת הנכים - כשהעברנו לך מייל אדום על נכים שמפגינים באיזשהו כביש צדדי, ובגדול לא מעניינים אף אחד. אתה הגעת לשם, דיברת עם האנשים, ואפילו תיעדת שוטרים מפנים בכוח את אחד המפגינים. אחרי שהתיעוד יצא בפוש, השוטרים הבינו שעכשיו יש בהפגנות האלו עיתונאי שעוקב ומשגיח.
אני יודע איך ישבת בלילות לכתוב כתבות מגזין, אחרי משמרות אינטנסיביות בדסק או ימים ארוכים בשטח. תמיד אמרתי לך שאתה אף פעם לא ישן, וזה כנראה היה נכון.
אבל מעל הכל היית חבר אמת ואיש סוד, האדם הנכון להתייעצויות על כל דבר, וזה שתמיד ייתן לך את העצה הבאמת טובה - בלי שום אינטרסים חבויים. באמת מתוך אכפתיות ורצון לעזור.
תחסר לי מאוד. כבר מתגעגע. גלעד
(גלעד כרמלי)
מאז הידיעה על לכתו של אמיר אמש, אני מחפש את המלים. מחפש ולא תמיד מוצא למרות שזה המקצוע שלנו – לתרגם מציאות למלים. אבל קשה להשלים שזו המציאות. ועוד יותר קשה לתאר אותה ולהעביר תחושות.
אמיר, 39, כתב רווחה שראה במשימתו אצלנו שליחות, איש חדשות שראה רק את המוצר השלם והמוגמר עד הפסיק האחרון, נפרד מאיתנו ברגע.
אמיר היה עושה משמרות לילה שאמורות לארוך 7 שעות, 9 שעות, לא כי הוא נהנה אלא כי הוא רצה לדעת שהכול מושלם. הוא היה שולח הודעה ב-11, כשהיה אמור כבר מזמן לישון, בשביל לבדוק אם הידיעה מהלילה הייתה מהודקת, נכונה, ומה דעתי עליה. הוא היה קורא כל פסיק בכל מילה ומחפש איך לעזור.
עברתי על ההתכתבויות בינינו. הכל היה ממקום של רצון טוב וניסיון להבין סיפורים לעומקם. התכתבנו על מרכז לנפגעות תקיפה מינית שאמיר קידם הדסטארט עבורן ועל התוצאות שלהן והרצון לקדם את המקום עוד, למען המטרה.
התכתבנו על #למהלאאמרתי שהגיע לארץ ואמיר מאוד רצה לקדם ולעזור לנפגעות והנפגעים, הוא דחף את הבנת דמי אבטלה לאימהות שילדו ויצאו לחלת בגלל הקורונה.
ובאופן הזה הוא עזר לי לברר ולראות שהורים גרושים לא נשארים מאחור בזיכוי מענקי הקורונה ושלא ייפגעו התנאים בראיית הילדים בסגרים השונים.
ויותר מהכול, מהמקצועיות שכותבים עליה בלי סוף ביממה האחרונה, הרצון לעזור, הנתינה האינסופית לעבודה, אני מכה על חטא שלא הכרתי אותו יותר. שלא הכרנו אותו יותר.
(רן רימון)
במקרה שאדם בסביבתכם נמצא במשבר ועלול להיות אובדני, אל תהססו - דברו איתו, עודדו אותו לפנות לעזרה מקצועית והדגישו את חשיבות פנייה זו. נסו לסייע לו לפנות לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים:
ער"ן בטלפון - 1201 או באתר האינטרנט של סה"ר http://www.sahar.org.il, או headspace.org.il
