שר המשפטים, גדעון סער, צפוי להשיק בקרוב את חוק היסוד החדש שיחוקק ביוזמתו - "חוק יסוד: זכויות במשפט". במקביל הוא יקדם את "חוק פירות העץ המורעל" שיסדיר פסילת ראיות שהושגו בחקירות תוך קיפוח זכויות חשודים. כשהחוקים יעברו בוודאי ייאמר שישראל מבצרת את מקומה בעולם המערבי כמדינה המקדמת זכויות חוקתיות ושחשוב להבטיח שגופי האכיפה השונים ינהגו כיאות בחקירותיהם.
אבל בינתיים, כששומעים במהלך כל השבוע על המאמץ ועל הדרכים שבהם נקט צוות החוקרים כדי לאלץ את ניר חפץ למסור גרסה ולחתום על הסכם עד מדינה, אפשר להתפלץ. אולי בעיקר להתבייש. איך אדם החשוד בעבירות צווארון לבן, לא חלילה ברצח או בפשע הדורש חקירה דחופה, נחקר בצורה כל כל מבזה ומתואמת.
בגלל הפרופיל הגבוה של התיק, הציבור נחשף למה שקרה בחקירה שלו, אבל יש נחקרים רבים שעוברים את אותה מסכת קשה שנועדה לשבור את רוחם ואת כבודם - ואיש לא שומע על זה
אסור לשכוח שכבר היום קיימים מספיק חוקים שלו היו מקוימים כראוי, החקירה לא הייתה מתנהלת כך. למשל חוק יסוד: כבוד האדם, אשר בהשראתו נחקק חוק המעצרים החדש. החוק, שנחקק בראשית שנות האלפיים כדי להתאים את דיני המאסר לזכויות הנחקרים החשודים ל"מהפכה החוקתית", אמור להתוות דרך אנושית יותר ובעיקר מידתית בחקר נאשמים. אבל החלק שמיושם מהחוק הזה הוא משך המאסרים ומשך הארכתם. בנוסף ישנן מספר פסיקות של בג"ץ המטיפות לדרכי חקירה אנושיים, אבל כנראה שרשויות החקירה משתמשות בהם בעיקר כחומר אקדמי.
מעבר לכך, כשחקירה מלווה כל כך מקרוב על ידי הפרקליטות, צריכה להישאל השאלה היכן היו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, פרקליט המדינה דאז שי ניצן והפרקליטה המלווה ליאת בן ארי. הרי התלונות על החקירה היו ידועות להם זה זמן רב, ומי כמוהם מכירים כל תג ותו בחקיקה ובתכליתה.
והכי חשוב: הסיפור אינו ניר חפץ. בגלל הפרופיל הגבוה של התיק, הציבור נחשף למה שקרה בחקירה שלו, אבל יש נחקרים רבים שעוברים את אותה מסכת קשה שנועדה לשבור את רוחם ואת כבודם - ואיש לא שומע על זה. לכן, ללא קשר למקרה של חפץ, לפני שסער מציג את "המהפכה" שלו, כדאי שיחזק את כוחה השבור והמרוט של נציבות התלונות על פרקליטים. את המחלקה לחקירות שוטרים. ואחר כך יכנס ישיבת חירום עם השר לביטחון פנים כדי שיורידו הנחיות אמיתיות על האופן שבו צריך לנהל כאן חקירות. בשעות הפנאי שייוותרו לו עדיין יוכל השר סער לחבר חוקי יסוד.