ב-7 לאוקטובר היו 47 משפחות בקיבוץ כרם שלום. סך הכול 230 נפשות. חברי כיתת הכוננות נלחמו על הקיבוץ יחד עם כוחות הצבא. שניים מחברי כיתת הכוננות נפלו, ידידיה רזיאל ועמיחי ויצן. כעת יעברו ליישוב אשלים שבמועצה האזורית רמת נגב 35 משפחות. בימים האחרונים הם מסדרים את כפר הסטודנטים עדיאל שביישוב, לאחר שראשוני המשפחות עברו למקום. לאחר אותה שבת, הקיבוץ כולו פונה למלון ים סוף באילת.
יאיר ויזנר מתקין מזוזה בבית החדש
(צילום: דקלה גביש)
הכותרת
לזכור ולא לשכוח: איך מנציחים את 7 באוקטובר?
24:52
יאיר ויזנר (37), אב לארבעה ילדים בני 3 עד 10, נפצע ב-7 לאוקטובר. ויזנר, חבר כיתת כוננות וחבלן משטרה, עבר לפני יומיים לכפר הסטודנטים לאחר הליך שיקומי ממושך. "נפצעתי אחרי חמש שעות לחימה, כשאנחנו בקרב מול מחבלים שמנסים לחדור לקיבוץ מהפרצה בחומה", שיחזר. "ואז פוצצו פרצה נוספת ומשם כנראה ירו עליי RPG. נפצעתי באורח קשה בשתי הידיים, החבר'ה משכו אותי מאחורי הבית שבו היו והחלו לטפל בי. נפצעתי ב-11 וחצי והגעתי בערב לתל השומר. רוב הזמן הייתי בהכרה מלאה עם כאבי תופת".
ויזנר התרגש להגיע לבית הזמני החדש, והתקין מזוזה: "אני תמיד מזכיר לעצמי שזה עוד צעד בדרך חזרה הביתה. ביום חמישי האחרון השתחררתי משיקום והגעתי למלון וכעת ישר לפה. והכי מרגש לחזור להיות יחד עם המשפחה. להם זה מעבר מהמלון ולי זה מעבר מהשיקום. אנחנו מאז ומתמיד היינו הכי קרובים לגדר. והקרבה מגדירה את המורכבות הביטחונית. זה לא הולך להשתנות. קיבלנו אמירות מהחברים במועצה של 'למה אתם גרים שם? אתם לא נורמליים'. לשמחתנו, למרות הקרבה שלנו, הצלחנו בניסים גדולים ובגבורה להציל את הקיבוץ. אם נחזור לכרם שלום כעת, זה כמעט לחזור לאותו מצב שבו היינו לפני. ואז מה עשינו? אנחנו רוצים לחזור וחוזרים בכל הכוח. אבל צריך לשנות את המצב. ואם ירחיקו את הגדר - אז מה עשיתם? הפכתם אותנו לבארי".
גאולה רבי (39), אם ל-7 ילדים בני חצי שנה עד 16, תושבת כרם שלום, סיפרה כי "הייתה הצעה לעבור למגדלי דירות בדימונה והצעה לבוא לפה. אלה לא דירות חדשות, אבל רצינו מקום באווירה כפרית כדי לשמר את החיים שלנו, שיהיו כמה שיותר מוכרים למה שהיה בקיבוץ. כמו שאנחנו חיים בקיבוץ - כל אחד יכול לחיות את אורח חייו כפי שהוא רוצה. מאוד מרגש להגיע ולחיות חיי משפחה נורמליים. סוף סוף ישנו כולנו באותו מקום. הילדים ישנו שלושה במיטה אחת בספה נפתחת במשך שלושה חודשים במלון, שהיה מדהים. יחד עם זאת, מלון זה לחופשה ולא לחיים. כדי לשקם את החיים צריך לשקם קודם את המשפחה ואז את הקהילה. וכדי לעשות זאת צריך מקום כפרי. אנחנו רגילים לירוק ולא למדבר. אבל המרחבים זה מה שטוב".
ברוריה קרני-הדס (52) עברה יחד עם שני ילדיה בני ה-17 וה-15. "סוף סוף ישנתי לילה שלם", סיפרה בסיפוק. "שלושה חודשים ישנתי והתעוררתי, ישבתי במרפסת והסתכלתי על הלילה, מקשיבה מה קורה בחדר ליד, של הבן שלי. זה משהו יותר משפחתי. אפשר לנשום. באילת נשמתי מתחת למים. אנחנו גם פיזית יותר קרובים לבית. השארתי 10 חתולים בכרם שלום. ולנסוע לאילת כל שבועיים כדי לשים להם שק של אוכל ומים שרף יום שלם. פה אנחנו ממש בדרך הביתה".
תושבי הקיבוץ המפונה, שעבר כעת לנגב, ביקשו להזכיר גם את הנופלים שלהם, ויצן ורזיאל: "אלה אנשים טובים שפגשו ברוע. והם ניצחו. אבא של עמיחי ויצן אמר בשבעה שארץ ישראל לא יכולה להכיל בתוכה אנשים רעים. חשבנו שאם עזה מאחורי חומה אין לנו אחריות עליהם, אבל הם רעים לעם שלהם. חמאס הכריח אותנו להילחם ברוע שלהם ולהביא את הטוב. זה מסמל מאוד את עמיחי וידידיה, שהיו אנשים עם לב זהב. הם היו עובדים סוציאליים וידעו לשים את העדינות בצד ונלחמו כמו אריות".
"אנחנו חולמים לחזור הביתה כשיהיה אפשר, כשצה"ל יסיים את העבודה ולהחזיר את הביטחון. להיות יותר קרובים לבית מקרב אותנו להגשמת החלום לבית", אמרה רבי.
