כשלושה חודשים לאחר החלטת בית המשפט השלום בחיפה לזכות את קצין המשטרה שירה למוות בסלומון טקה, אחר הצהריים (שלישי) התקיים בבית המשפט המחוזי בעיר הדיון בערעור שהגישה המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) על הזיכוי. בסיום הדיון השופטים הודיעו כי החלטה תינתן במועד מאוחר יותר.
בפתח הדיון, שהתקיים בפני נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה רון שפירא והשופטים ארז פורת ויחיאל ליפשיץ, פנה הנשיא אל באי כוח הצדדים וביקש למקד את הדיון בשאלה האם מדובר בעבירה פלילית, או אולי בעבירה שצריכה להיות מטופלת במישור הפיקודי או המשמעתי - בהנחה שהעובדה כי קצין המשטרה ירה לכיוון הקרקע ולא לאוויר זו הרשלנות שלו - והיכן עובר הגבול?
השופט שפירא הזכיר את האירוע הקשה שהתרחש בדצמבר ברצועת עזה, שבו לוחמי צה״ל ירו למוות בשוגג בחטופים יותם חיים, אלון שמריז וסאמר טלאלקה, ושאל: "זהו אירוע איום ונורא, אבל האם מישהו היה חושב להעמידם לדין? לא בכל אירוע בו נגרם מוות יש אשמה פלילית".
התובע, המשנה לראש מח"ש עו"ד רונן יצחק, טען כי ההשוואה לאירוע בעזה אינה טובה, ושמקרה המוות של סלומון טקה לא התרחש בשדה קרב - "אלא בקריית חיים". לדבריו, "החריגה של הקצין מהנהלים היא כל כך בוטה וכל כך עוצמתית, בלי קשר לתוצאה. כשאתה יורה לאספלט אתה יודע שכל מי שבסביבה בסכנה. אי אפשר לקנות לעצמך סמכות לאן לירות ירי אזעקה. המשיב חרג חריגה בוטה מנהלים של ירי אזהרה כאשר בחר לירות לכיוון האספלט ולא באוויר".
מנגד, עו"ד יאיר נדשי שמייצג את הקצין, אמר פעמיים במהלך דבריו כי הוא "סבור כי המשיב אכן שגה בשיקול הדעת, שכן הוא לא היה צריך לירות ליד המנוח - אלא לירות לעברו בכינון ישיר״. דבריו גרמו לאי נחת בקרב הוריו של טקה. לדברי עו"ד נדשי, "המנוח היה תחת השפעת סמים ואלכוהול ואחז בידו אבן אותה עמד להשליך לעברו. חבורת עבריינים רדפו אחרי קצין משטרה ואיימו עליו. בית המשפט השלום קבע כי המשיב היה בסכנה מיידית לפגיעה בגופו והגן על עצמו".
הסנגור ביקש להדגיש כי מה שעשה הקצין לא היה ירי אזהרה, אלא ירי שנועד לסכל את סכנת החיים בה היה נתון. "הוא שגה, והיה צריך לירות על המנוח במטרה לפגוע בו ולא לצדו כפי שעשה", אמר שוב עו״ד נדשי. "גם כאשר שוטר עומד בפני סכנה כזו, עומדת לו זכותו להגנה עצמית. מה היה קורה אם אחת האבנים הייתה פוגעת בראשו של המשיב? זו סכנת מוות".
הוריו שו של סלומון וובג'יג' וורקה, היו נסערים בסיום הדיון מדבריו של הסנגור נדשי. "הסנגור התחיל היום בנוהל חדש לשוטרים, ולא רק להם", אמר האב וורקה. "מהדברים שלו מבינים כי כל אדם שנושא נשק יכול לירות ולהרוג. זה משהו מאוד מצער. האם כוחות הביטחון שנמצאים ביו"ש ובעזה הורגים אנשים שזורקים עליהם אבנים? השוטר שירה הוא קצין והוא אמור לחשוב היטב לפני שהוא יורה. אמרו שחייו היו בסכנה. אחרי שהוא הרג בנחת יחסית, הוא פרק את האקדח. אדם שפוחד על חייו לא אמור לחכות כי אולי יש לו עוד סכנה?".
עוד הוא אמר: "הקצין שהרג את הבן שלי עשה את זה רק בגלל שידע שכלום לא יקרה לו. הזיכוי הראה לו שכלום לא יקרה לו. האם כשזורקים עליך אבן אתה לא אמור לירות באוויר? איפה קיים החוק הזה שהתיר לו לירות לכיוון האספלט? השיפוט שניתן מקלקל את רעיון המשפט ומבוסס על גזענות. אדם שיורה עם נשק הולך חופשי, מה זה אומר? הדיבור של הסנגור שלו, זאת אמת? לפעמים הייתי מצפה ממנו שכאשר הוא אומר מה שהוא אומר - שיחשוב גם קצת עלינו, ההורים של סלומון".
האם וובג'יג' אמרה: "היה לי מאוד קשה לשאת את הדיבור של הסנגור בדיון, ולחץ הדם שלי עלה. בעלי היה תשע שנים בכוחות הביטחון באתיופיה, אז הוא יודע מה זה לנהוג בנשק. הם מדברים כאילו אנחנו לא יודעים ולא מבינים. הבעל שלי יודע איך מתנהגים עם נשק ואיך נזהרים מנשק. מה שנעשה כאן זה לא משפט צדק".
עו"ד אסי פיסו, מייצג את משפחת טקה מטעם פרויקט סל"ה של משרד המשפטים, מסר: "אני סבור שההגנה כנראה מתקשה להבין מה קרה בתיק הזה. יש שתי אופציות - אם הקצין חש סכנה היה עליו לירות בכינון ישיר אל הגוף, אם לא אזי שהוא היה צריך לירות יריית אזהרה. וזה בדיוק מה שהוא עשה, הוא ירה יריית אזהרה. כולי תקווה שבית המשפט המחוזי יתערב בפסק הדין ויביא מעט מזור למשפחה שפקדה אותה טרגדיה קשה".
עו"ד רינה איילין גורליק, מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה בישראל, אמרה: "יוצאי אתיופיה סופגים במשך שנים על גופם, וחלקם לצערנו על גופתם, את קלות האצבע על ההדק. תוצאות הדיון הזה חייבות להבהיר - הוראות הפתיחה באש של שוטרים צריכות להיות ברורות כמו שמש בצהרי היום. מי שסטה מהן - חייב לשאת בדין, אחרת רחובות ישראל יהפכו לשדה קטל פוטנציאלי ברשות המערכת".
הירי, המחאות, המשפט - והזיכוי
סלומון טקה (18) נהרג ב- 30 ביוני 2019 בשכונת קריית חיים בחיפה. קצין המשטרה, שלא היה בתפקיד, הותקף באבנים על ידי מספר צעירים - וטענה כי חשש לחייו ירה אל הכביש במטרה להרחיק את התוקפים. הקליע שנורה התפצל, וחלק ממנו ניתז אל סלומון טקה וגרם למותו. האירוע הוביל להפרות סדר, מחאות והפגנות אלימות במקומות רבים בישראל, בטענה לשיטור יתר על בסיס צבע עור.
משפחת טקה דרשה כי נגד הקצין יוגש כתב אישום בעבירת הריגה, ומח"ש החליטה להאשים אותו בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. כחמש שנים לאחר האירוע, ב-2 באפריל, פרסם השופט ד"ר זאיד פלאח את הכרעת הדין שבה זיכה את הנאשם, שנמצא מאז תחילת הפרשה תחת אבטחה בשל החשש לפגיעה בו.
"בהכרעת הדין כתב השופט פלאח כי "עדויות הנערים, שהיו עדי ראיה לאירוע, עשו עליי רושם בלתי אמין. הם סתרו אחד את האחר וסתרו חומר ראיות. חלקם אף הכחישו לגמרי שזרקו אבנים על הנאשם. בנוזלי גופו של המנוח נמצא ריכוזים שונים של אלכוהול, חומצת חשיש ו-THC. לפי מומחים החומר יכול היה לפגוע בשיקול הדעת ויכולת מוטורית".
עוד קבע השופט: "הנאשם תיאר את ההתנהלות שלו ואת ההאיום שחש לחייו, שהוביל אותו לבצע ירי, והסביר מדוע נמנע מלירות לכיוון האוויר. כל אימוני הירי שעבר הנאשם ושוטרים אחרים לא כללו ירי הרתעתי לרצפה. גרסת הנאשם נמצאה על ידי אמינה ונתמכת בראיות פורנזיות. שוכנעתי שעל אף שהיה נתון בסכנת חיים כלפיו ומשפחתו, ולמרות שקמה לו הסמכות לירות לגוף הסכנה, דהיינו לגופו של סלומון טקה, החליט לירות לצידו של המנוח בתקווה שיגרום לסכנה לחלוף עם מינימום נזק". השופט ציין כי הקצין פעל מתוך הגנה עצמית: "שוכנעתי שהייתה הצדקה לירי. הסיכון אותו נטל הנאשם עת ביצע ירי לצידו של המנוח לא היה בלתי סביר והירי היה מתבקש בנסיבות העניין".
בחודש מאי הגישה מח"ש ערעור לבית המשפט המחוזי, בו טענה כי "יש בהכרעת הדין המזכה משום קביעת נורמה חדשה, הנוגדת את הדין הקיים, שעלולה להעביר לשוטרים, אנשי כוחות הביטחון והציבור הרחב האוחז בנשק מסר שגוי ומבלבל - וטמון בה פוטנציאלי ממשי עתידי של סיכון חיי אדם, חלילה, על ידי נושאי נשק".
הערעור העקרוני נובע משתי טענות עיקריות - במחלקה לחקירות שוטרים מתעקשים כי השוטר לא היה בסכנת חיים ממשית ומיידית, כפי שטען בית המשפט. לטענת מח"ש, למרות שהיה מצוי ב"סכנה מסוימת", היה עליו לפעול על פי הקבוע בפקודות באמצעות ירי לאוויר - ולא למשטח האספלט, סמוך לרגליו של טקה והנערים שהיו במקום עימו.
עוד נטען בערעור מח"ש כי בעוד בית המשפט סבר כי ישנו חסר בפקודות הירי בנוגע לאופן ביצוע "ירי אזהרה", הפרקליטות סבורה כי ההסדר הקבוע בפקודות ובנהלים הוא הסדר מלא ומקיף. לטענת מח"ש השופט יצר, למעשה, "הסדר חדש" - והעניק בכך שיקול דעת רחב לאוחזי הנשק בכלל, לרבות שיקול דעת באשר לאופן ביצוע "ירי אזהרה" במקרה של סכנת חיים, וזאת בניגוד מוחלט לתכליתו של הנוהל והפקודה שנועדו ליצור ודאות ואחידות, ומעל לכל - נועדו למזער למינימום את הסיכון הטמון בכל ירי, לרבות "ירי אזהרה".
"המערערת אינה חולקת כי המשיב היה נתון בסיטואציה מורכבת ובסכנה מסוימת", הדגישו במח"ש בערעור - עליו חתומים בכירי המחלקה, בהם עו"ד קרן בר מנחם, מנהלת המחלקה לחקירות שוטרים, והמשנה שלה עו"ד רונן יצחק. "הרי יודו לעברו אבנים על ידי הנערים, והוא אף נפצע מפגיעתן, אך לא הייתה סכנת חיים ממשית ומיידית לו ובוודאי שלא לבני משפחתו. לגרסת המשיב, הוא חשש שירצחו את כל בני המשפחה, לרבות בנו התינוק בעגלה, ולכן יכול היה, לכל היותר, לירות ירי אזהרה באוויר, כקבוע בפקודה ובנוהל".
עו"ד נדשי, שמייצג את הקצין, השיב בתגובה לערעור שהוגש כי מדובר בהחלטה שגויה. הוא ציין כי "תקרית איומים בתקיפת שוטר באמצעות אבנים, ומימוש האיום באופן המעמיד את חיי השוטר בסכנה מיידית ומוחשית, הנה כל כולה בגדר סיכון מיידי וממשי לחיי אדם, ובמקרה זה אין מקום לטענות בראייה לאחור נגד קצין המשטרה על פעילותו המתבקשת על מנת לנטרל את הסיכון המובהק בפניו ניצב. אין צורך בדמיון מופלג כדי לתאר תרחיש בו הקצין היה נפגע פעם נוספת מאבנים אשר היו גורמת לו ליפול, בעוד המנוח וחבריו, שפעלו תחת השפעת אלכוהול וסמים, היו ממשיכים לתקוף אותו ואף לוקחים את נשקו".