הטרוריסטים מבית שסיכל, ומלחמות הגזע שהם ניסו להצית. העיתונאים שהציל מהתנקשות. בית הכנסת במירטל ביץ' שבדרום קרוליינה, שסומן כמטרה. וגם הפגנת תומכי הנשק על מדרגות בניין הקפיטול בווירג'יניה, שם תכננו לצלוף בשוטרים ובאזרחים. האירועים האלה ורבים אחרים, היו לב עבודתו של סקוט ב', סוכן אף.בי.איי. סמוי שחדר לחוליות חיסול של הימין הקיצוני וריסק את רשת תאי הטרור הארצית שלהם (סקוט ביקש שלא לציין את שם המשפחה שלו למען בטיחות משפחתו). כשפרש בקיץ שעבר בגיל 50, סקוט עזב את הבולשת כאחד הסוכנים הנודעים ביותר מאז ג'ו פיסטון, האיש שעליו התבססה דמותו הקולנועית של דוני ברסקו.
במשך יותר משני עשורים, סקוט פיצח תיקים בולטים וזכה בכל עיטור אפשרי לסוכנים סמויים. כבר כמה חודשים שהוא מחוץ למשחק, אבל הוא לא יכול להפסיק לחשוב על האיום שהשאיר מאחור. סקוט יודע טוב מכולם עד כמה הזמן דוחק, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ועד כמה כל יום שעובר מקרב אותנו לפיגוע התאומים הבא – רק שהפעם הוא יהיה מעשה ידי אזרחים אמריקנים. אבל נתחיל את הסיפור בתקרית העֵז, שמותה הוא עדות לחטאינו במהלך ארבע מאות השנים האחרונות.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
היה זה ערב ליל כל הקדושים של שנת 2019, וסקוט - אז רכז סוכנים סמויים של האף.בי.איי וסוכן מיוחד שסופח לכוח המשימה המשולב למאבק בטרור - מצא עצמו רועד מקור מתחת לשלוש שכבות, כולל ציוד טקטי, ביערות האפלים של צפון ג'ורג'יה. הוא הסתנן לקבוצת טרור מבית בשם "הבייס", כשהוא מתחזה לגלוח ראש לשעבר ומומחה בקרב מגע שמכנה עצמו "פייל הורס" ("סוס חיוור"). סקוט ו-11 מחברי "הבייס" צעדו בשביל לא מסומן לעבר קרחת יער מעל אפיק נחל.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
הוא לא הכיר את רוב הגברים שאיתו. הם הגיעו מרחוק למאהל הזה בחווה, למפגש מרוכז בן ארבעה ימים של אימונים בלוחמת גרילה. חמישה מהם הגיעו ממדינות בצפון מזרח ארה"ב, עם רובי סער ואפודים בתא המטען של המכוניות שלהם. צעיר אחר, פסיכופת שקורא לעצמו "זומגנאט", נסע מטקסס בלי לעצור והיה ער כבר יומיים רצופים כשהוא מתודלק באדרל (תרופה ממריצה) וברד בּוּל. הם לא קוראים אחד לשני בשמם הפרטי, רק בכינויים: פסטילנס, פאניש סנייק, ביג סייג', וכו'. כמה מהם הם יוצאי צבא שעברו אימונים עם תחמושת חיה והיו מצוידים באמצעים להפלת תחנות כוח. אחרים הם פריקים שלמדו לבד לוחמה טקטית, וידעו לירות ולנוע בזריזות של סיירת מיומנת. באינטרנט אפשר ללמוד הכול היום, כולל איך להצית מלחמת גזע בשלושה שלבים.
היום החל במזג אוויר סביר אך התפתח לקור מקפיא עצמות, וכעת, לאחר שעות רבות של גשם, הפך לתערובת מענה של בוץ ורוח. כשהגיעו לקרחת היער, הדליקו חברי הקבוצה לפידים ויצרו מעגל סביב המדורה. אחד הגברים לחש לחשים, כשהוא מצטט מתוך "הציד הפראי" (Wild Hunt) וקריאות שגויות אחרות מהמיתולוגיה הקדם-נוצרית והנורדית. ואז - כיוון שמדובר בטקס שאינו למען אלים אלא לטבח של יהודים, שחורים והומואים - הגיע הזמן להקריב את החיה הרועדת שהם חטפו מהחווה של אחד השכנים.
העז, כשלושים ומשהו קילו של חיה רטובה על לשד עצמותיה, חרבנה ופעתה מאימת הגברים במסכות מוות וצבעי הסוואה. האיש המוביל את הטקס - שם קוד: אייזן - הניף את המצ'טה מעליה. הוא היסס לרגע, ואז הוריד את הלהב, שהכה בחיה וניתז בחזרה. מסתבר שעזים אינן בנויות להרג פולחני: העורף שלהן מחוזק ברצועות של סחוס ופרווה. לאחר עוד כמה ניסיונות עקרים לבצע את הטבח הקדוש, מישהו העלה את הרעיון המבריק לירות בחיה ולגמור עם זה. אבל גם זה הפך מהר מאוד לפארסה. אייזן הפנה את מבטו כשכיוון את האקדח - והחברים, הרי עמדו במעגל. אחד מהם יכול היה בקלות להצטרף לקורבן.
כך נאלץ סקוט, שבחייו האמיתיים הוא צלף מיומן שמדריך את חבריו הסוכנים בירי, ללמד את הניאו-נאצי הצעיר את יסודות הבטיחות בנשק. אלא שהעז האומללה לא מתה אחרי יריית ראש אחת; רגליה המשיכו להתנועע, לועגות לאייזן על כישלונו. אייזן ירה כדור נוסף, והטקס האפל יכול היה סוף סוף להתחיל.
מישהו שיסף את גרונה של החיה ומילא גביע בדם שנזל. הגברים העבירו את הגביע מסביב למדורה, כשכל אחד לוגם מהכוס. כשהוא הגיע לסקוט, הדם כבר התקרש לגושים לא ברורים של פלזמה ו...לעזאזל, הוא לא התכוון לשתות את הבלגן הזה. הוא טבל זרת בגביע ונגע בה בשפתיו כשאחד הגברים החל להקיא. לא קלות, אלא את מלוא הבטן. כל תוכן ארוחת הערב שלו רוסס על העצים.
ישו המתוק, חשב סקוט כשהסתכל מסביב למדורה על החבר'ה האלה, שבאו להתאמן לקראת המהומות. הוא היה הנוצרי היחיד בטקס השטן הזה, והמבוגר האחראי היחיד בסביבה. חלק מהם לקחו אסיד והפחידו את עצמם כשדיברו אל ראש העז הכרות. סקוט עמד כמה שיותר קרוב לאש. "היה כל כך קר, ולא יכולתי ללכת לאוטו שלי להתחמם, הייתי עסוק בלהקליט את הכול".
סקוט מספר את הסיפור הזה מבין כותלי חדר העבודה בבית החווה שלו, אי שם בראש גבעה בהרי האפלצ'ים. הבית מתנשא כמו מבצר עם מרפסת עץ, ארון עם רובי סער ואפוד מגן, וקו ראייה ברור, כמו של צלף, אל שביל הגישה לבית. בזמן שהוא מדבר, הוא מקרין תמונות של אותם גברים, שצילם באמצעות מצלמה נסתרת על גופו. זו הייתה עבודה מסוכנת במיוחד, להקליט טרוריסטים עם רובים ביער, במרחק קילומטרים מצוות המפעילים שלו. לא פחות מסוכן יהיה להציג את הסרט הזה ולחשוף את הפרטים לציבור. סקוט מעולם לא העיד בפומבי, גם לא במשפטים פליליים. הראיות שאסף באופן סמוי היו תמיד כל כך יסודיות, שכל נאשם שאי פעם נעצר על ידו - פשוט הודה.
אבל הוא מפר את הכלל שלו עכשיו מאותה סיבה שהוא צילם את הצילומים האלה: הוא אכול דאגה ממה שהאנשים המצולמים יעשו אם התנועה שלהם לא תסוכל. מחודשים של ראיונות עם סקוט ועמיתיו לשעבר, שיחות ארוכות עם מומחים לטרור מבית, וצלילה לתוך חור התולעת של פורטלים פשיסטיים באפליקציות כמו Gab ו-Discord, צומחת ועולה תמונה של אומה המצויה תחת איום של אלפי מוקדי שנאה. "אנו עדים לעלייה מסיבית במזימות ובמעשים שבוצעו על ידי טרוריסטים מבית", אומר ברוס הופמן, פרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון ומומחה למאבק בטרור, מחבר הספר "Inside Terrorism" הנחשב לאבן יסוד בתחום.
"זה דילן רוף. הוא הרג תשעה אנשים בכנסייה. וזה פטריק קרוסיוס. הוא מואשם בהריגת 23 אנשים בסניף וולמארט בטקסס. אל תחשוב לרגע שאתה יכול לדעת מי הנערים האלה לפי איך שהם נראים בטוויטר"
"אני והצוות שלי שוכבים ערים בלילות ודופקים את הראש בקיר, כי יש כרגע מיליון וחצי איש באינטרנט שמתכננים רצח", אומרת ריטה כץ, המייסדת והמנהלת של ארגון המודיעין SITE Intelligence Group, ומחברת הספר "Saints and Soldiers" ("קדושים וחיילים"), שעומד לצאת בקרוב ועוקב אחר עליית טרור הימין הקיצוני בעידן טראמפ. "אנחנו בעסק שבו אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לטעות אפילו פעם אחת", אומר סקוט. "והם רבים מאיתנו, הסמויים".
אני שואל אותו איך הוא סבל את השעות שבילה בחברת השוטים הללו. סקוט מתקשח, ושולף תמונות בטלפון שלו. "זה", הוא מציג לי תמונה של נער בגוף דחלילי, עם תספורת קסדה וחזה שקוע, "זה דילן רוף. הוא הרג תשעה אנשים בכנסייה. וזה", הוא מציג תצלום של חנון בתספורת קצוצה ומשקפיים, "פטריק קרוסיוס. הוא מואשם בהריגת 23 אנשים בסניף וולמארט בטקסס. אז אל תחשוב לרגע שאתה יכול לדעת מי הנערים האלה לפי איך שהם נראים בטוויטר".
ואז סקוט מראה לי מם אינטרנטי שהוא שלף מאחת האפליקציות שמחברות בין ילדים זועמים. זהו פוסטר ויראלי של "הקדושים" לכאורה, אלה שנותנים השראה לטרוריסטים לבנים ברחבי העולם. בפסגה נמצא "הקדוש" בריוויק, הלא הוא אנדרס בריוויק, הנורבגי שטבח 69 אנשים במחנה קיץ לילדים ועוד 8 באוסלו עם רכב תופת. ממש מתחתיו נמצא "הקדוש" טרנט – הוא ברנטון טרנט, האוסטרלי שרצח 51 אנשים בשני מסגדים בניו זילנד. שני מקומות מתחתיו נמצא רוברט באוורס, נהג המשאית בפנסילבניה שמואשם ברצח 11 אנשים בבית כנסת בפיטסבורג. המם הזה הוא טוטם של נוער נאצי באימונים, טבלת הדירוג של מרוץ הרוצחים, שאת המסגרת שלה מקיף המשפט: "האם תצליח להיכנס לדירוג המנהיגים במאבק למען הישרדות הלבנים?".
סקוט לא נראה כמו סוכן טיפוסי, אלא אם כן ב"סוכן" הכוונה לאיש הענק במועדוני חשפנות בווגאס, שמרחיק את השיכורים מהבנות במבט שחור בעיניים. הוא מרים משקולות כל חייו ויש לו את הגוף שמוכיח את זה: שרירי ירכיים שבנויים לתלפיות וזרועות שמזמינות חולצות ללא שרוולים. בגובה 1.95 מטר ובמשקל של 120 קילו, הוא ממלא את החדר גם בלי שירצה, אף על פי שהוא לא יבזבז זמן בניסיון להתמזג בסביבה שלו. הוא מצחיק ועממי, ויכול להקסים כל אחד עם ניחוח הוויסקי סאוור והסגנון של חובב אופנועי הארלי. אין פלא שאפילו זרים בסופרמרקט יקראו לו "טקסס" בחיבה, אף שהוא לא יותר טקסני מכם או ממני.
להיות ענק עם קעקועים על כל הזרוע זו ההסוואה: אף אחד לא יראה אותך ויחשוב "שוטר בלבוש אזרחי" שמסתיר מצלמות במעיל עור. זה הסימן המסחרי של סוכן סמים סמוי - להיות גאון בלשחק את עצמך. "מה שאני עושה זה לא לשחק, כי אם זה היה משחק לא הייתי שורד", אומר סקוט. "אני פשוט מוציא החוצה את הצדדים האפלים שלי".
הוא מתאר בקפידה את מטרותיו - אופנוענים רצחניים שהכו את קורבנותיהם למוות בפטיש; גנגסטרים גזעניים שמסרסרים בנשים שלהם תחת הכינוי "המלאכים הארים", כמו "בני הדודים חסרי המזל שלי מהאזורים הכפריים", רד-נקים שגדלו באותו מקום כמוהו, אבל הלכו ימינה כשהוא פנה שמאלה. "אם לא הייתי משחק פוטבול בקולג' ומתחבר עם הרבה חבר'ה שחורים, אולי הייתי חולק כמה מהדעות שלהם", הוא אומר, כשהוא לוגם את הג'ק דניאלס השלישי שלו (הוא שותה את החומר כמו תרופה), ואז צוחק מהמחשבה על הפצת שנאה. "כן, טוב, כנראה שלא. אני לא חובב גדול של טיפשות".
בכל זאת, בדמותו כאיש הקו קלוקס קלאן או כרוצח שכיר, היה לו את האומץ לחדור לקבוצות טרור מבית. במשך 28 שנים בכוחות החוק – החל (שנה אחרי הקולג') כחוקר במשרד השריף המחוזי בקרוליינה, ואחר כך ככוכב עולה באף.בי.איי. – פילס את דרכו לתוך ומחוץ למקומות הצרים והמסוכנים. הארגזים שהביא הביתה אחרי שפרש מלאים בפתקים ותמלילים מהשטח של כל התיקים שעבד עליהם. הם מאששים את הסיפורים שהוא מספר כאן, ומשרטטים את המגפות של שלושת העשורים האחרונים - זרם הסמים מחמשת הקרטלים שחודרים בגבול הדרומי; הרעלת הפרברים על ידי חברות הפארמה הגדולות ומפעלי האופיואידים שהן תדלקו; והפרץ הרדיואקטיבי של עליונות לבנה שהתלקח דרך הרשתות החברתיות. סקוט נראה כמעט נוסטלגי כשהוא נזכר בשנות התשעים, כאשר הלהיט האמריקני היה הקוקאין.
באחד הלילות, שעות ספורות לפני עסקת סמים ענקית, החבר'ה זימנו את סקוט למועדון שלהם בטאנטון שבמסצ'וסטס. סקוט הגיע מצויד באבזור הרגיל: מצלמה זעירה ושבב הקלטה שמוסתרים על גופו (היכן בדיוק זה סוד מקצועי), ואז הם הורו לו - באיומי אקדח - להתפשט
לפי הספירה שלו, ישנם 600 סוכני אף.בי.איי המוסמכים כסוכנים סמויים. אבל חלקם עוסקים בעבודה מסוג "גיבוי טכני": יצירת פרופילים מזויפים וממוסמכים ברשתות החברתיות עבור הסוכנים הסמויים הפועלים בשטח. מבין מאות הסוכנים המעורבים במבצעים בשטח, הרוב פועלים כסמויים עיקריים בתיקים ספורים בלבד. "בכל ארה"ב יש אולי 50 איש שעשו יותר מחמישה מבצעים, ועוד מספר קטן יותר של סוכנים שהגיעו למספר מבצעים דו-ספרתי", אומר שון מקאלפין, סוכן סמוי עתיר ניסיון שפרש כדי לנהל מרפאת קנאביס. סקוט עשה עשרות מבצעים, אם כי חלקם היו במקביל; אחרי הכול, יש לו מראה טיפוסי. "אף אחד לא ישלח אותי לפשעים תאגידיים; היו זורקים את התחת הכפרי שלי החוצה מחדר הישיבות בצחוק רועם", הוא אומר.
כך הוא בנה לו שם של מי שעוסק בעבודות המלוכלכות, ומלהטט לא פעם בין כמה פעולות בבת אחת. הוא הסתנן לשורות Outlaws – כנופיה ארצית של אופנוענים המתחרה בגודלה ב-Hell's Angels - ושלח 16 מחבריה או מקורביהם לכלא בעבירות של נשק, סמים, סחיטה ופשעים אלימים. באחד הלילות, שעות ספורות לפני עסקת סמים ענקית, החבר'ה זימנו את סקוט למועדון שלהם בטאנטון שבמסצ'וסטס. סקוט הגיע מצויד באבזור הרגיל: מצלמה זעירה ושבב הקלטה שמוסתרים על גופו (היכן בדיוק זה סוד מקצועי), ואז הם הורו לו - באיומי אקדח – להתפשט.
סקוט היה המום. הוא היה סמוי במשך 18 חודשים וכבר ביצע איתם שישה פשעים (או לפחות כך הם חשבו). "לא אשקר לך. מרוב מתח התחת שלי התכווץ ושיקשק כמו מסרגות נוקשות צ'ק-צ'ק-צ'ק בזמן שהתפשטתי", הוא אומר. הם ביצעו חיפוש בגופו ובבגדיו, אבל החמיצו את המיקרו-מצלמה - נס שהוא מייחס לאלוהיו. מאוחר יותר, באחד ממועדוני החשפנות ששימש אותם כבית שני, האדרנלין שאגר הפך לזעם. "לכו להזדיין, מזדיינים", סינן לעצמו כשפניו מאדימים. "מחר, לפני המסירה, אני גורם לכולכם להתפשט, ביצ'ז!".
הבא בתור היה "מבצע צדק פואטי": משרד שריף באזור הדרום העמוק, שסחר בסמים וסיגריות ללא מס ולקח שוחד. "הייתה שם כל כך הרבה שחיתות שזה חלחל לממשל, כי כולם היו קרובי משפחה שם למעלה", אומר מייק מקלין, הסוכן הפדרלי האחראי על סקוט בנוקסוויל. באחד הלילות, לפני שסקוט והצוות שלו הפילו 50 איש (כולל שוטרים ובני משפחתם), בזמן שסקוט ישב עם קרוב משפחה של סגן השריף, שלף הבחור שמולו רובה ציד טעון.
"אם אני מגלה שאתה שוטר אתה מת", נהם אליו קרוב המשפחה, חושף חניכיים חסרות שיניים. חודשים לאחר מכן, לאחר שכבר נלכדו, סקוט ישב שוב עם האיש, והפעם הציג את עצמו כסוכן אף.בי.איי. "יאללה, ידעתי שאתה שוטר כל הזמן", אמר קרוב המשפחה. "כן?", אמר סקוט, ששומע את זה לעיתים קרובות אחרי המעצרים. "אז למה מכרת לי קוק במשך שנה?". "אה, זה בגלל שאני מחבב אותך", אמר האיש.
בעודו יושב ושותה בורבון עם צעיר שחבר בקו קלוקס קלאן, נאלץ לשמוע אותו מסביר את תיאוריית הזרע הכפול. הנחש, שהוא השטן, הוליד את קין ואת אנשי הבוץ, שהם היהודים, ואחריהם הגיעו השחורים, ההומואים, הקומוניסטים והאסיאתיים: כולם גם מזרע השטן. לנוצרים מותר להרוג אותם וזה לא חטא לעשות זאת, כי הם שרצים של הגיהנום שאין להם נשמות
עכשיו חברו את לקות השכל הפלילית הזאת עם קנאות, ותקבלו את ההיגיון הפתלתל של חסידי הכוח הלבן. בקבוצות השנאה אליהן הצליח לחדור, נתקל סקוט באמונות שרק סאטיריקנים על קראק היו יכולים להגות. לילה אחד, בעודו יושב ושותה בורבון עם צעיר שחבר בקו קלוקס קלאן, נאלץ לשמוע אותו מסביר את תיאוריית הזרע הכפול. בגן העדן היה את אדם, חווה והבל, והבל, שנולד מאדם, הוליד את הגזע הלבן. ואז הגיע הנחש עם הפרי האסור - רק שה"פרי" הוא חווה ששכבה עם הנחש. הנחש, שהוא השטן, הוליד את קין ואת אנשי הבוץ, שהם היהודים, ואחריהם הגיעו השחורים, ההומואים, הקומוניסטים והאסיאתיים: כולם גם מזרע השטן. לנוצרים מותר להרוג אותם וזה לא חטא לעשות זאת, כי הם שרצים של הגיהנום שאין להם נשמות.
שמות השדים השתנו ככל שסקוט הסתובב במעגלי הגזענות: אנשי לטאה, חיות השדה, דובים קצרי פנים. גם החוקים השתנו, אפילו בתוך אותו ארגון. חסידי ארגון בשם "האומה הארית" במדינת טנסי, סחרו בסמים וברובים וסרסרו בנשים באתר Backpage, לרוב מול שחורי עור וחומי עור. הדבר העלה את חמתו של הכומר הימני ריצ'רד באטלר, שייסד את הארגון "האומות הארְיות" (Aryan Nations) בשנות השבעים.
מהמתחם שלו באיידהו, הוא שלח מכתבי התראה לאותם כופרים בדרום, מציק להם במשך חודשים כדי שישנו את שמם; הם מצדם ענו לו שיילך להזדיין. לבסוף באטלר נכנע: הם יוכלו לקרוא לעצמם "האומה הארית" אם ילמדו איתו את כתבי הקודש, וכך קרה. הכופרים בטנסי קיבלו שיעורי דת, והמשיכו למכור ספיד לכל הבאים בשעריהם. את החבר'ה האלה סקוט עצר ב-2018, ושלח 44 חברים לכלא. "למרות כל השטויות הנוצריות שלהם, הם העבירו טונות של סמים", הוא אומר, והשתמשו בהכנסות כדי להגדיל את הארגון.
כשנשאל אם ניסה פעם לעמת אותם עם הסתירה שבמעשיהם, סקוט פולט נחירה. "יצא לי לדבר עם ניאו-נאצי אחד, ואני אומר לו 'למה כולכם שונאים שחורים כל כך?', והוא אומר, 'הם עצלנים, והם מתעלקים על המשפחות שלהם ועל כל האזור'. אמרתי, 'אוקיי, ואיפה אתה גר בימים אלה?'. 'אממ, טוב, כרגע, אני גר אצל אמא של חברה שלי'. 'יופי, ומה אתה עושה?', 'טוב, אני די בין עבודות כרגע'. פשוט התחלתי לצחוק ואמרתי, 'רק נדמה לי, או שאתה זה בדיוק כל מה שאתה שונא?'".
גם אם סקוט לא היה עושה דבר מלבד "פשעים מאורגנים" - כנופיות סמים, שוטרים מושחתים, סחר בבני אדם - זה היה מספיק כדי לבנות לו שם בבולשת. אבל הוא שבע מפשיטות סמים ורצה מאוד לצאת מהקופסה. לכן בשנת 2015 סידר לעצמו העברה לכוח המשימה המשולב למאבק בטרור (JTTF) בטנסי. כוחות משימה כאלה הוקמו על ידי הבולשת ב-1980, וכללו צוותי פשיטה אזוריים המשלבים סוכנים פדרליים, שוטרים, חיילים ומומחי שפות שעוקבים אחר איומי טרור מקומיים. באותם ימים אף אחד בוושינגטון לא ראה בקבוצות הימין הקיצוני יעד בעדיפות גבוהה. "במשך כמה שנים היחידה שלנו הייתה צוות אפור ונטול כוכבים", אומר סקוט. כל זה השתנה מהר מאוד כשהוא הגיע. הוא בנה את התיק נגד "האומות האריות" שנמשך 18 חודשים. התמורה במעצרים ובתפיסות הוכיחה לפיקוד "טרור מבית" (DTOS) בוושינגטון, "שאפשר לבנות תיקים גדולים נגד תומכי העליונות הלבנה, ושאנחנו צריכים עוד אנשים כדי לעשות זאת", הוא מוסיף.
"יצא לי לדבר עם ניאו-נאצי אחד, ואני אומר לו 'למה כולכם שונאים שחורים כל כך?', והוא אומר, 'הם עצלנים, והם מתעלקים על המשפחות שלהם ועל כל האזור'. אמרתי, 'אוקיי, ואיפה אתה גר בימים אלה?'. 'אממ, טוב, כרגע, אני גר אצל אמא של חברה שלי'. 'יופי, ומה אתה עושה?', 'טוב, אני די בין עבודות כרגע'. פשוט התחלתי לצחוק ואמרתי, 'רק נדמה לי, או שאתה זה בדיוק כל מה שאתה שונא?'"
עד מהרה הכפילה הבולשת את גודל הצוות שלו וסקוט החל לפעול גם במדינות אחרות. תחת כיסוי של אופנוען הבורח מהחוק, הסתנן לתא של הקו קלוקס קלאן, החשוד בייצור "רובי רפאים" (כלי נשק המיוצרים באופן ביתי) למכירה. לילה אחד בשדה נידח בסקוטסבורו שבאלבמה, הם כיסו את עיניו והורו לו לרדת על ברכיו: הוא "התאזרח", כלומר התקבל רשמית לארגון, על ידי מכשף בגלימה ירוקה. במשך חודשים השתתף בשיעורי הקלאן שלהם וניגן את לנרד סקינרד בעצרות שלהם. סקוט, שמנגן גיטרה כמו גרסה גרועה של דייב מאסטיין (מלהקת מגהדת'), היה נתקע בלי אופציות אחרי ארבעה שירים. "אי אפשר להופיע עם הנדריקס עבור הקלאן", הוא אומר. אז הוא נהג ללכת על צלילים דרומיים, בעוד הם טובלים את הלפיד הענק שלהם בדלק.
באותם מפגשי קלאן שמע סקוט שמועות לגבי מישהו שחורש מזימה. "הוא היה מפרסם תמונות של בתי כנסת בעמוד הפייסבוק שלו ואומר, 'אני הולך לעשות משהו גדול'". סקוט קבע לפגוש את האיש כשהוא מתחזה ל"סוגר עסקה" (זה האיש שמספק את ה"ברזל" - אקדח או פצצה). ב-12 בינואר 2017 הוא אסף את בנג'י מקדואל מביתו בקונווי שבדרום קרוליינה, וביחד נסעו למירטל ביץ' כדי לדבר על מטרות. "זה היה בדיוק בזמן שדילן רוף עמד למשפט", אומר סקוט. "בנג'י אמר שהוא רוצה לעשות משהו בסגנון של רוף, רק בקנה מידה גדול יותר".
סקוט לא היה בטוח איך להתייחס למקדואל, בחור בן 30, מלא בסמים ובעצמו, עם התנהגות של בן טיפש-עשרה. יש אין סוף מטומטמים שמשמיעים איומים מתועבים אבל אין להם לא את הרצון ולא את האמצעים לממש אותם באמת. סקוט חשב שמקדואל הוא סוג כזה של לוזר, תחושה שרק התגברה כשמקדואל הצית ג'וינט במושב האחורי של הסדאן של סקוט. "כבה את זה מיד!", סקוט נבח עליו, מתרתח. "אתה לא יודע מה יש לי בתא המטען, או מה ההרשעות שלי!". מקדואל כל כך פחד שהוא בלע את הג'וינט, ואחר כך הקיא במגרש החניה.
באותו לילה, סקוט קיבל טלפון מבנג'י: "אני רוצה קליבר 40 וכדורי הולופוינט". סקוט חזר בפברואר עם הנשק, אם כי ללא הנוקר כמובן. "הוא תכנן את הביצוע לשבוע-שבועיים הקרובים", אומר סקוט. "היה לו מידע על אירוע בבית הכנסת במירטל ביץ', שבו יהיו נוכחים הרבה ילדים ומשפחות". המסירה התבצעה במלון הדרכים של סקוט. שוטרים קפצו על מקדואל בחניון. מאוחר יותר, בתחנה, הוא הודה בכל והביע חרטה. "אני שמח שעצרתם אותי מלעשות את זה" אמר. "תכננתי לעשות משהו רע". סקוט מציין שמקדואל קיבל סטירה קטנה בלבד - 33 חודשי מאסר על נשק לא חוקי. "הפרצה בחוק היא היעדר חוק למקרי טרור מבית: אתה לא יכול לעצור בחור שאומר 'צריך להרוג את כל היהודים'. מה שנשאר זה למצוא כל עבירה אחרת שרק אפשר, כדי להרחיק אנשים כאלה מהרחובות".
לסקוט לא היה הרבה זמן להרהר על בעיות משפטיות: חיכתה לו מזימה נוספת, שהתרקמה במפעל תעשייתי. גבר לבן התמלא בזעם כלפי הממונים עליו, שהיו שחורים, ורצה להשיג פצצה כדי לפוצץ את המקום. סקוט יצר איתו קשר דרך מקור, כשהוא מתחזה גם הפעם ל"סוגר עסקה". מחשש שיזהו את קולו, האיש סירב לדבר בטלפון. במקום זאת, הוא שלח הודעת טקסט לסקוט עם מה שסקוט רצה לראות: אימוג'י של פצצה מתפוצצת. לאחר חודשים של התכתבויות מהטלפון האישי שלו, העבריין שינה את היעד לפיגוע, שכוון כעת לבית של הבוסים שלו שהיו למעשה זוג נשוי. טראוויס דייל בריידי נלכד בזמן שקיבל לידיו פצצת דמה שהסוכנים הפדרלים מסרו לו. "הוא לא היה בדיוק אשף בביטחון מבצעי", אומר סקוט, "אבל אנשים טיפשים הורגים כל הזמן. כמו הבחור הקודם (מקדואל), גם כאן היו לו את המוכנות והדחף לעשות את זה. ובפעם האחרונה שבדקתי, מוות זה מוות".
סקוט כמובן לא ידע זאת באותה עת, אבל בדיעבד הוא החל כבר אז לחוש את הרעידות הראשונות של גל הטרור הלבן שהחל לצבור תאוצה ב-2017, ומאז שטף את חופי ארה"ב. באותו אביב אירעו פשעי שנאה של רציחות מחרידות בניו יורק ובפורטלנד שבאורגון, וכשהגיע הקיץ הוא הביא עמו את המבול: שרלוטסוויל שבווירג'יניה.
במשך יומיים צעדו גברים מצוידים ברובים ודגלי נאצים ברחובות העיר הציורית. שוטרים וחיילים עמדו צופים מהצד, בזמן שעשרות נפצעו בפסטיבל של שנאה ואימה. אבל אפילו הסרטון שמראה את ג'יימס פילדס ג'וניור נוהג בדודג' שלו לתוך הקהל, ואז נוסע לאחור ושוב פוגע בהולכי רגל לאחר שכבר הרג את הת'ר הייר, לא שם את הטרור מבית על המפה כאיום מרכזי. "במשך כל הזמן הזה הייתי צריך להילחם בשיניים כדי לשמור על מבצע 'האומה הארית' שלי בחיים", אומר סקוט. "מדור הטרור הבינלאומי היה הדבר האמיתי. אנחנו ב-DTOS לא היינו חשובים".
הוא ועמיתיו הסוכנים היו המומים. באותה צעדה נכחו ארגונים שתכננו השמדה המונית, הגרוע שבהם נקרא "דיוויזיית האטומוואפן", כנופיה עולמית של נערים לבנים בשנות העשרה ותחילת שנות העשרים לחייהם, שהוטבלו לאש וגופרית על פי תורתו של ג'יימס מייסון, מי שחיבורו האסור Siege ("מצור") הוא טקסט חובה לגזענים. מייסון, ניאו-נאצי מאפיר שחי בשקט בצפון קולורדו, מטפח סוציופתים מאז שנות השמונים המוקדמות. הוא אחד מהאבות המייסדים של "תנועת ההאצה" (accelerationist), המאגדת אספסוף זועם מהימין הקיצוני שמאמין כי החברה האנושית על סף קריסה מלאה.
המשימה של אנשי ההאצה היא לזרז את הקץ, ולהמטיר מתקפות על אנשים ומוסדות כדרך להכשיר את הזירה למלחמת גזע ברחובות. במשתה הדם הזה ינצחו ה"בוגאלו" - אלה עם הרובים הגדולים ביותר, וסוף סוף יוכלו הטרוריסטים לתבוע את הקמת הח'ליפות שלהם: אתנוקרטיה לבנה עד העצם וחמושה עד צוואר, שהיא מטעם, עבור, ולמען הגזע השליט.
החיילים של מייסון ב"דיוויזיית האטומוואפן" לא היו ממוקדים מספיק לגבי המטרות שלהם. אחד מהם, ניקולס ג'יאמפה, רצח את הוריה של חברתו כי הם לא רצו שהיא תצא עם תומך עליונות לבנה. אחר, דבון ארתורס, רצח את שני שותפיו לדירה, שניהם חברי האטומוואפן. חבר שלישי, סמואל וודוורד, דקר את הדייט הצעיר שלו למוות לאחר מפגש מיני בקליפורניה.
מעשי ההרג האלה היו רק מעידות של חבורה קטלנית הרבה יותר. שלושה חברים - כולם אנשי מארינס מהבסיס הצבאי קאמפ לז'ון שבג'קסונוויל - תכננו לפוצץ תחנות כוח עם פצצות תרמיט תוצרת בית. הם כבר הקימו "חוליית חיסול" ומכרו רובים לא רשומים לחובבי קונספירציות ברחבי המדינה. אחד מאנשי החבורה בלאס וגאס שם על הכוונת בית כנסת מקומי; הוא התכוון לפוצץ מטען חבלה, ואז לירות במתפללים המבוהלים בזמן שהם נמלטים.
הילדים האלה העלו מסרים כל כך צמאי דם ברשת החברתית Gab, עד שבשלהי 2018 הסוכנים הפדרליים סוף סוף פעלו. הם שלחו את סקוט מערבה, כחלק מחוליה סמויה, לפסטיבל "הורסים את טקסס" שנפתח באותו קיץ. להקות בלאק-מטאל עם שמות כמו Satanic Goat Ritual ניגנו במועדון ביוסטון; כמה מחברי האטומוואפן היו עתידים להיות שם. אחת התוכניות הייתה שסקוט ושותפיו יביימו "הסלמה קרה": אחד מהם יחרחר ריב עם המנהיג, ג'ון קמרון דנטון, ואז סקוט יתערב כדי "להציל" אותו. בפועל, הם לא היו צריכים לביים את הקטטה. סוכנים אחרים חדרו לתא של דנטון ועצרו אותו ביחד עם חמישה נוספים באשמת קשירת קשר נגד עיתונאים, שחורים ויהודים. סקוט היה פנוי עכשיו לתיק הכי גדול שלו: מבצע של שבעה חודשים לריסוק "הבייס".
אם אתם עובדים עבור האף.בי.איי, הקריירה שלכם יכולה להתקדם באחד משני מסלולים. מתישהו בשנות השלושים לחייכם, יעודדו אתכם לטפס בסולם על ידי הגשת מועמדות לתפקיד SSA (סוכן מיוחד לפיקוח). תקבלו קפיצה נאה בשכר, תגיעו הביתה בזמן לארוחת הערב, והתפקיד יהיה מקפצה ישירה לניהול. למרבה הצער, הסמויים הטובים נמנעים מהמסלול הזה, מתוך זלזול מובנה בקרייריסטים. "חבר'ה כמונו לא חושבים על טיפוס בסולם; אנחנו משתוקקים לחרא הזה יותר מדי מכדי לרצות להפסיק", אומר מקאלפין, סוכן סמוי בדימוס.
כוכבים כמו סקוט נשארים במסלול שלהם, ומבססים את המותג שלהם כשהם הופכים למאסטרים של אחרים. כאשר סקוט עבר לעסוק בטרור מבית ב-2015, הוא כבר היה המדריך הטקטי של החטיבה שלו וניהל את קורסי ההסמכה שלהם בנשק חם. הוא גם היה מנטור קשוח של בית הספר לסוכנים סמויים - כור היתוך בן שבועיים של מתח ואובדן שינה, השובר חלק מהמועמדים. "זו חוויה נוראית כי כך היא חייבת להיות. אנחנו מכינים אותך לגרוע מכל", אומר טרי רנקהורן, רכז סוכנים סמויים ומדריך מומחה שפרש ב-2019. "יכוונו לך רובה לראש ויכרכו לך חבל סביב הצוואר. אף פעם לא הרגנו אף אחד, אבל קרה שהטסנו חניכים לבתי חולים".
אף שהתאמצו מאוד, מתברר שלא פשוט להיזרק מפייסבוק, או מה-"Jewbook", כפי שגזענים צעירים אוהבים לקרוא לרשת החברתית. צילום מסך של חסימה כזו הוא תעודת כבוד שימושית מאוד למי שרוצה לבסס אמינות מיידית בקרב קבוצות טרור
סקוט שהה בפיניקס באימון סמויים ברשת, כאשר נתקל בחבר מאוהיו. הוא ו"ג'ים", שוטר לשעבר שהוקצה למטה המשולב למאבק בטרור, היו ה"סטאלון ושוורצנגר" של הסוכנים הסמויים: שני גברים נפוחי שרירים, עם הארלי מאובזר ומספיק קעקועים כדי לייסד כנופיית אופנוענים. שניהם שמעו את הבאזז סביב "הבייס", ורצו לקדם את התיק. לכן לילה אחד הם התיישבו כדי לבנות לסקוט סיפור כיסוי. באמצעות כינויים פשיסטיים, הם הפכו את חשבון המדיה החברתית שלו למקור בלתי נדלה של השמצות שואה. אבל אף שהתאמצו מאוד, מתברר שלא פשוט להיזרק מפייסבוק, או מה-"Jewbook", כפי שגזענים צעירים אוהבים לקרוא לרשת. צילום מסך של חסימה כזו הוא תעודת כבוד שימושית מאוד למי שרוצה לבסס אמינות מיידית בקרב קבוצות טרור.
בסוף סקוט החליט שהוא פשוט יתייג ישירות את "הבייס". הוא כתב לכתובת האינטרנט שהם פרסמו ב-Gab, תחת השם "לוחם לבן" - WhiteWarrior88. כבר באותו לילה הם שלחו לו שאלון במייל. עוד כמה ימים של התכתבויות הובילו לשיחה קולית עם כמה מהחברים, כולל אדם שקרא לעצמו רומן וולף. סקוט נשאל על כישורי הלחימה שלו ומה הוא מוכן לסכן למען אמונתו. אנשי תנועת ההאצה אוהבים להתפאר בכך שהם מעין תאים ללא הנהגה, ושכישורי ההצפנה שלהם מגינים עליהם מפני הסתננות לשורותיהם, אבל לקח לסקוט יום אחד בלבד להגיע אל "הבייס" ברשת, ובתוך שבוע כבר דיבר ישירות עם המנהיג שלהם.
המנהיג האמור, רומן וולף (שם אמיתי: רנלדו נזארו), לא היה בדיוק איש למוד מלחמות אשר תפיסת עולמו השונאת נבעה מזוועות הקרב. וולף סיים את לימודי המכינה בניו ג'רזי ונשר מאוניברסיטית ווילאנובה, לאחר שהציג את עצמו כאנרכיסט המתנגד להתערבות ממשלתית. לא היה לו דבר במשותף עם נערי "הבייס", אותם נערים שבהם דחק "לסיים" את מה שהיטלר התחיל. נערים אלה היו מתבודדים עניים מהדרום הכפרי, בזמן שוולף ואשתו חיו בנוחות ברוסיה לאחר שעזבו את אמריקה ב-2018.
כל מה שוולף הקרין זעק אוויר חם ונפוח מעצמו, החל מהתעודות שלו כשכיר חרב במזרח התיכון, ועד לזיוף תפקידי מאבק בטרור בחברת מודיעין. יש עדויות לכך שעבד במשרד האמריקני לביטחון המולדת מ-2004 עד 2006, אבל כנראה שלא למד הרבה במסגרת העבודה. חומת האש שבנה סביב מבצעי הטרור הלבן שלו נפרצה שוב ושוב על ידי עיתונאים. למשל, הוא קנה קרקע במדינת וושינגטון כדי להקים עליה מחנות שנאה עבור "הבייס", אבל האתר נחשף על ידי כתב של המגזין VICE והתמלא באנשי "אנטיפה" (ארגונים אנטי פשיסטים). הצעירים חברי התא שהקים בחוף המערבי נטשו עד מהרה את הארגון, והוא נאלץ להתחיל הכול מחדש בחוף המזרחי.
יום לאחר הריאיון שלו התבקש סקוט להצטרף אל "הבייס". וולף קישר בינו לבין מנהיג התא הקרוב אליו ביותר - בחור בשם לוק ליין, בעיר רומא שבג'ורג'יה. "לא ידעתי את זה אז, אבל מדובר היה בממזר בשם TMB (ראשי תיבות באנגלית של 'הבודהיסט המיליטנטי') שכבר רדפנו אחריו", אומר סקוט. "מבין כל חברי התא, ליין היה הכי קיצוני. הוא היה ער עד אור הבוקר ומעלה לרשת חרא מטורף ברמות". כשבוע-שבועיים לאחר מכן נסע סקוט לפגוש את ליין ליד פסל של - לא פחות ולא יותר - זאב רומי ("רומן וולף", בעברית). ליין (20), ופסטילנס (19), ניגשו לסקוט כשהם לבושים במראה הסטנדרטי של פשיסטים צעירים: מדי הסוואה שחורים תחובים בתוך מגפיים צבאיות. ליין הורה לסקוט להעביר את הסלולרי שלו למצב טיסה, ואז עבר על הגוף שלו עם מכשיר שסקוט מעולם לא ראה עד כה. "זה היה גלאי שקולט גלים מכל מכשיר הקלטה – ואני הייתי עם מכשיר מעקב ברכב שלי, שהצוות שלי התקין", אומר סקוט.
שתי מחשבות עברו במוחו במעורפל: זאת הולכת להיות הפעילות הסמויה הקצרה ביותר בהיסטוריה (זה לא קרה - הוא חנה מתחת לקו מתח, שטשטש את הקליטה של המכשיר), ואיך הילדים האלה קונים ציוד שאין אפילו לאף.בי.איי? השאלה הזו שבה ועלתה בראשו במשך כל אותו סוף שבוע, בזמן שנחשף לנשק שהם צברו. לכל אחד מחברי "הבייס" שהתאספו אצל ליין, הייתה ערכה שיכולה הייתה לשמש לפלישה קרקעית לעיראק. וזה מבלי להתייחס לרובים ארוכי הקנה ששימשו אותם כדי לירות במטרות בצורת מגן דוד. מה שהדהים את סקוט היה כל הציוד הנלווה: אפודים חסיני כדורים עם לוחות קֵרָמיים שיכלו לעצור תחמושת של רובה סער, ואפודי קרב מצוידים במלואם כולל מסכות גז ותפסי מחסנית וכל מה שצריך בקרב. "החבר'ה האלה ידעו מה הם עושים", אומר סקוט בהערכה. "כישורי הירי תוך כדי תנועה שלהם, השימוש במחסניות, בהתחשב בזה שהם לימדו את עצמם, הם היו די מאורגנים".
איך הילדים האלה קונים ציוד שאין אפילו לאף.בי.איי? השאלה הזו שבה ועלתה בראשו במשך כל אותו סוף שבוע, בזמן שנחשף לנשק שהם צברו. לכל אחד מחברי "הבייס" שהתאספו אצל ליין, הייתה ערכה שיכולה הייתה לשמש לפלישה קרקעית לעיראק
סקוט אומר שליין גר בחווה לא ראויה למגורים. היה שם בית, מוקף באשפה, אבל משום מה הוא היה מושכר לדייר. ליין ואביו גרו ברפת שהוסבה ללופט, שם חלקו מטבח וחדר רחצה עם אחותו של ליין. האב עבד בבנייה והיה נעדר כל היום, אבל גם לליין וגם לחבר הכי טוב שלו לא הייתה עבודה. פסטילנס (שם אמיתי: ג'ייקוב קאדרלי) היה נער מובטל, שאיכשהו גירד את המזומנים כדי לשלם עבור ציוד לחימה. הלטר-סקלטר (שם אמיתי: מייקל הלטרברנד) היה החבר היחיד בתא של ג'ורג'יה עם הכנסה קבועה. הוא עבד כאיש טכנולוגיית מידע (IT). ליין היה המוזר מבין השלושה, אומר סקוט. הוא נשר מבית הספר בכיתה ח' כדי לקרוא את "מיין קאמפף" ולסחור בנשק חם באינטרנט כל הלילה. סקוט מעולם לא ראה את חדר השינה שלו, אבל שמע מהחברים האחרים שיש שם ארסנל. "ככה היה לו כסף לקנות ציוד חדש", מסביר סקוט. "מקנייה ומכירה באתר armslist.com".
בלילה, אחרי שעות של תרגילי אימון ושיפור תנועת ה"זיג הייל" שלהם, נערי ה"בייס" נהגו לשבת מתחת לגגון האסם, לשתות יגרמייסטר, ולהשמיע זה באוזני זה תיאוריות של נייר אלומיניום (אמונה שכובעים מנייר אלומיניום מונעים שליטה מנטלית על ידי ממשלות ותאגידים). "פסטילנס היה מדבר על כך שכדור הארץ קעור, שהיטלר הוכיח זאת בירי רקטות שחזרו", אומר סקוט. "ואז מישהו היה אומר, 'לא, זה בולשיט. היטלר חי בארץ התיכונה, ביחד עם גזע של ענקים', וליין היה אומר משהו נגד ה-ZOG - שם קוד לממשלה האמריקנית שנשלטת על ידי הציונים". לאור כל ההתלהמות הפגאנית והחלומות שלהם על אתנוקרטיה, סקוט לא יכול היה שלא לשאול את הנערים המורעבים למין איך הם מתכננים להוליד את הגזע השליט. "אה, זה קל," אמר אחד מהם. "פשוט נחטוף כלבות ונאנוס אותן עד שיילדו לנו ילדים".
היו הרבה דברים מהסוג הזה בשלושת החודשים הבאים. סקוט (תחת הכינוי "פייל הורס") נסע לג'ורג'יה פעמיים בחודש להיפגש עם המפעילים שלו באתר מסתור. הסוכנים הפדרליים התמקמו במבנה בית ספר נטוש, שם חיברו אותו למכשיר הקלטה שיקליט במשך יומיים ברציפות. (הם גם הטיסו מעל מטוס שצילם את תנועות הקבוצה מגובה של 10 ק"מ). במשך 48 שעות, האזינו בצוות הגיבוי שלו לנערי ה"בייס" כשהם שורפים ספרי תנ"ך ודגלי ארה"ב, חותכים את עצמם כדי לדמם על אבנים שעליהן כתובות אותיות בכתב נורדי, ופורקים את זעמם על ישו ו"שאר היהודים המזוינים שלו". מה שהסוכנים לא שמעו, היו שמות ותאריכים של מטרות; התא בג'ורג'יה התאמץ מאוד לשמור על ערפול. סקוט חש שהם זוממים משהו, אבל לא הצליח לגרום להם להגיד מה. בינתיים, התיק שלו הלך וגדל.
מתישהו באוגוסט הופיעו שלושה גברים נוספים ואחד מהם הפך להיות דייר קבוע בחווה. היה לו פרצוף מזוקן ונטייה להתחמק משאלות לגבי הרקע שלו, אבל המבטא של מניטובה הסגיר אותו. פטריק מתיוס היה רב"ט במשמר הקנדי, עם הכשרה בחומרי נפץ, שנמלט מקנדה לאחר שעיתונאי חשף אותו כניאו-נאצי. חצי מהאף.בי.איי. חיפש את מתיוס, שכמה שבועות לפני כן התגנב לתוך ארה"ב. חברי תא ג'ורג'יה השתאו מהתעוזה שלו וממחויבותו למטרה. אביו של ליין נתן לו להישאר בחווה, שם, לפי סקוט, מתיוס ישן באורווה במשך חודשיים.
"פסטילנס היה מדבר על כך שכדור הארץ קעור, שהיטלר הוכיח זאת בירי רקטות שחזרו. ואז מישהו היה אומר, 'לא, זה בולשיט. היטלר חי בארץ התיכונה, ביחד עם גזע של ענקים', וליין היה אומר משהו נגד ה-ZOG - שם קוד לממשלה האמריקנית שנשלטת על ידי הציונים"
היו שניים נוספים שהגיעו איתו. קאנט-גו-באק (שם אמיתי: בריאן למלי) היה יוצא צבא ונהג משאית שאסף את מתיוס ליד הגבול ואכסן אותו לזמן מה בווירג'יניה. אייזן (שם אמיתי: וויליאם בילבורו) היה עוד חסיד תיאוריית הארץ התיכונה, ונינג'ה בלימוד עצמי שכישורי הלחימה שלו לא היו שווים הרבה. השלושה רצו להצית מלחמת גזע כאן ועכשיו. למתיוס, שקרא לעצמו "פאניש סנייק", היה ביטחון עצמי השמור לפסיכופתים. לדבריו, הוא היה "בלתי נראה", מכונת ההרג המושלמת, בזכות העובדה שנחשב למת. בין אם היה שיכור או פיכח, קצף יצא מפיו כאשר דיבר על הפלת קווי חשמל והרעלת מקורות מים. בסתיו ההוא, כשהקימו תא משלהם בדלאוור, מתיוס ולמלי בנו אקדח רפאים מחלקים, רקמו מזימות לרצוח שוטרים כדי לקחת מהם נשק, וזממו פיגוע בעצרת הנשק על מדרגות הקפיטול בווירג'יניה.
בינתיים, סקוט היה תחת לחץ מהבוסים להפיל את התא של ג'ורג'יה. לבנות מבצע חובק מדינות סביב קבוצת טרור שממשיכה לגדול זה עסק יקר להחריד. נכון לאוקטובר, לאף.בי.איי כבר היו עשרות חברי ארגון על הכוונת, ומשרדים מניו יורק ועד לוס אנג'לס פתחו תיקים נגד חשודים באזורם. סקוט היה מתקשר פעם בשבוע בעשר בבוקר, מתדרך את הצוותים האחרים על ההתקדמות שלו. לפעמים, הוא מספר, "היו מאה אנשים על הקו, והמון סגירת חשבונות ואווירת סכינאות". נוצרו בריתות ומחנות בין האזורים: "חלק מאיתנו היו באותו ראש, ואמרו 'איפה האיום? פשוט תן לו להתפתח', ומולם היו צוותים שאמרו, 'החבר'ה האלה לא יציבים! אנשים ימותו אם לא נעשה משהו עכשיו'". כמובן שהם לא יציבים, חשב סקוט לעצמו, על זה אני סומך.
כפרפראזה על טולסטוי, האמת הברורה מאליה היא שכל המשפחות האומללות דומות זו לזו. ה"בייס" הוא ארגון פרנואידי, נטול היסטוריה או מיומנויות אנושיות, שנידון להתפרק עוד לפני שירה את הירייה הראשונה או הניח את הפצצה הראשונה. סקוט מספר כיצד ליין, שבחודש אוגוסט עוד העריץ את מתיוס, כבר תכנן לפוצץ לו את המוח בסתיו. נמאס לו סופית מ"דיבורי האף.בי.איי" של מתיוס, עם כל האזכורים המעורפלים לרצח ומהומות שמשכו את העיניים והאוזניים של הפדרלים. בנוסף - וזו הייתה בעיה - מתיוס "ידע יותר מדי", בעיקר כי ליין שפך בפניו את כל התוכניות שלו.
בסוף שבוע של ליל כל הקדושים, ליין ופסטילנס חלקו את התוכניות האלה עם סקוט. בזמן שישבו מסביב למדורה, ואחרי שכולם עזבו, הם הורו לו לכבות את הטלפון שלו. "בחרנו מטרות לפגוע בהן", אמר פסטילנס. ליין לא חשף שמות, אבל רצה לדעת אם סקוט מוכן לכל דבר. "אחי, אתה יודע כבר", אמר סקוט. "פשוט תגיד לי מתי ואיפה - ותן לי כמה ימים לסגור עניינים".
רגע לפני חג ההודיה, סקוט קיבל ידיעת זהב דרך ערוץ המשמש רק את התא. חזור לכאן באמצע דצמבר, אמר ליין, ותביא איתך את כל הערכה "לטיול קמפינג ידידותי למשפחות". סקוט התייצב ביום המיועד, כשהוא מקפיד להגיע לפני האחרים. "מה קורה?", הוא שאל את ליין, כשרק שניהם עמדו ליד האסם. "אנחנו הולכים לחסל כמה אנשים", לחש ליין: זוג פעילי אנטיפה שגרים במרחק שעה מכאן. "טוב, לעזאזל", אמר סקוט, מנסה להרוויח זמן. "זה לא משהו שאני רוצה לנהוג אליו באוטו שלי". הוא המטיר שאלות על ליין: מי גר איתם בבית? האם יש שם ילדים או חיות מחמד? עד כמה חדר השינה שלהם קרוב לשכנים?
ליין הודה שהוא לא יודע כלום והוא הסכים לעכב את המבצע כדי לעשות סיור הכנה. "תשכח מזה", אמר סקוט. "אני אשיג את המודיעין בעצמי". עבודת הכיסוי שלו - סוקר אתרים - נתנה לו סמכות להשיג שרטוטים ותוכניות קומה של בתים. הוא עשה את ה"מחקר" הזה לאט, ונסע בחשאי צפונה, להתאמן עם מתיוס ולמלי בדלאוור. שני התאים הגיעו למצב שהם תיעבו זה את זה, וסקוט ניצל את הקרע משני הכיוונים. "אני לא אוהב את הדרך שבה ליין מתייחס אליכם", אמר להם. "אנחנו אמורים להיות באותו צד". מתיוס הפציר בו להצטרף לתא שלהם, ואז שיתף אותו בתוכנית.
סקוט מצא עצמו יושב בדירה שלהם בניוארק שבדלאוור, לוגם וויסקי ומהנהן בעודם פורסים בפניו את התוכנית. תיערך עצרת של תומכי הזכות לנשק בווירג'יניה, הם אמרו, שהולכת להיות כמו חבית חומר נפץ. הדמוקרטים תפסו לא מזמן את השלטון במדינה ומתכננים צעדים נוקשים להגבלת נשק. בזמן שעשרות אלפי אנשים יתגודדו על מדרגות הקפיטול, החבר'ה יתמקמו כמאה מטרים משם ויתחילו לצלוף בשוטרים וחיילים, ואז יתחיל טירוף ירי: השוטרים יירו במשוגעים עם הרובים, המשוגעים עם הרובים יירו באנשי אנטיפה, ועוברי אורח יילכדו באמצע. בזמן שסקוט קרץ למצלמת הקיר שהאף.בי.איי. התקינו בשעה ששני הצעירים היו בעבודה, מתיוס המשיך לפטפט על התוכנית. אחרי העצרת, הם ייעלמו ויהפכו לחוליית חיסול נודדת, שתתחזה לחסרי בית כדי לעקוב אחר המטרות. בלילה, עטויים כפפות וברדסים, הם יעקבו אחרי עיתונאי למכונית שלו, יירו בו בעורף כמה פעמים, ואז יעברו לעיר הבאה ולמטרת השמאל הבאה.
סקוט אגר מספיק כדי להפיל את התא של דלאוור. אבל הוא היה צריך קצת מזל עכשיו כדי להפיל את התא של ג'ורג'יה. לא מספיק להקליט אנשים שמדברים על רצח - כדי שאפשר יהיה להאשים אותם, הם צריכים לעשות משהו ממשי לקידום התוכניות. זה היה בינואר 2020, והחלון נסגר במהירות. אם סקוט לא יפעל לפני העצרת בתוך תשעה ימים, התא של ג'ורג'יה יתפזר ברגע שמתיוס ייעצר.
ב-12 בינואר סקוט נסע בחזרה לרומא, ליין הודיע שהפיגוע יוצא לדרך. הדופק של סקוט עלה כששמע מה הם רכשו. הם קנו שקיות תפיסה לתחמושת - שקיות שנצמדות לפתחי הפליטה של רובים כדי לאגור את התרמילים שנפלטים החוצה. הם חרטו משתיק קול לאקדח, ותכננו לקנות נייר-דבק שיעטוף את פתחי המכנסיים סביב הקרסוליים כדי לא להשאיר דנ"א בזירה. (הם גם אמרו שיצטיידו בחבילה של חיתולים למבוגרים, לאחר ששמעו שאנשים מחרבנים על עצמם כשהם מבצעים את הרצח הראשון שלהם). סקוט מצדו השיג כמה תמונות של הבית, אבל לא הצליח לקבל את רשימת הדיירים הנוכחיים. "טוב, לא משנה", אמר הלטר-סקלטר. "אם יש שם ילדים, נחסל גם אותם. אין לי בעיה להרוג ילדים קומוניסטים".
התוכנית המקורית הייתה שהלטר ינהג ושלושת האחרים יעברו את טבילת האש. אבל הלטר שינה את דעתו: הוא גם רצה "לבתק את בתוליו" במקום לחכות ברכב. למעט השינוי הזה, התוכנית נשארה זהה. הם ישכרו חדר יחיד במלון דרכים של רשת "דייב"; שם הם יתקלחו, יקרצפו תאים מתים מהעור, ויחליפו לציוד רצח חד-פעמי. סקוט יגנוב מכונית עם לוחיות רישוי ששייכות למדינה אחרת, ומישהו יביא חומרי בערה כדי להצית את הבית. הם ייכנסו וייצאו בתוך דקות, יירו בכל מה שזז, וישאירו מאחוריהם כדור אש לשוטרים.
ב-15 בינואר הציע סקוט לאסוף את ליין לארוחת צהריים. ביציאה מהחווה הוא ירד מדרך העפר בגלל ששמע רעש מוזר מהטנדר שלו. "זין!", אמר לליין כשעצר. "אם הטנדר הזה רק יעז לעשות לי שוב צרות...". סקוט יצא מהרכב והלך לכיוון חלקו האחורי, כאשר טנדר אחר חלף על פניו. הנהג עצר ושאל אותו אם הוא צריך עזרה. בזמן שדיברו, הגיח רכב שטח משוריין מעל הגבעה, עם רובה M-4 בצריח. סקוט והנהג השני נכנסו לטנדר, שנתן גז. צוות ימ"מ הקיף את ליין ברובים שלופים.
כמה שעות לאחר מכן פשטו שוטרים על ביתו של פסטילנס ליד אטלנטה, מרחק שעתיים נסיעה דרומה. הוריו העמידו פנים שאין להם מושג לגבי כוונותיו של בנם, אבל סקוט טוען אחרת. "פסט אמר שהוא יראה לאביו סרטונים של האימונים שלנו; לעזאזל, הוא אמר שאבא שלו נהג לקחת אותו למטווח".
בחמש אחר הצהריים, עצרו שוטרים את הלטר-סקלטר בזמן שיצא ממקום העבודה שלו בג'ורג'יה. שלושת חברי החוליה נעצרו ללא אפשרות לערבות והואשמו בשורה של עבירות: קשירת קשר לביצוע רצח, הצתה, פלישה לבית, וגם - בעקבות טקס העז - התאכזרות לבעלי חיים. למחרת, 16 בינואר, לכדו צוותי ימ"מ בשתי ערים שונות את מתיוס, למלי ובילברו. ביגסייג' (שם אמיתי: יוסף ברסנה) נתפס עם חבר נוסף בגין השחתת בתי תפילה. לנצר (שם אמיתי: ריצ'רד טובין) הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע - הוא היה מי שתכנן תקיפה כלל ארצית על כנסיות ובתי כנסת. כמה חודשים לאחר מכן נתפס גם זומגנאט (שם אמיתי: דאנקן טרימל), הנער המטורלל שנסע כל הדרך מטקסס כדי להשתתף באירוע ליל כל הקדושים, וגם דימה (שם אמיתי: ברנדון אשלי); שניהם הואשמו בעריפת ראש עז.
נזארו, מנהיג ה"בייס", עדיין יושב ללא פגע במעוז שלו ברוסיה, הרחק מהישג ידן של רשויות החוק. משם הוא מגייס את חבורת הגזענים הבאה שלו, בחסות החוקה האמריקנית, וכאזרח אמריקני עומדת לו הזכות של התיקון הראשון לחוקה, להטיף לטבח של אזרחים
בסך הכול לכד האף.בי.איי. 11 חברי ארגון, ובכך למעשה שם לו קץ. העדויות שסקוט הביא היו כה מובהקות עד שכולם הודו וקיבלו עונשי מאסר. לא כך נזארו, מנהיג ה"בייס", שהכחיש כל חלק במזימותיהם. בעת כתיבת שורות אלה הוא עדיין יושב ללא פגע במעוז שלו ברוסיה, הרחק מהישג ידן של רשויות החוק. משם הוא מגייס את חבורת הגזענים הבאה שלו, בחסות החוקה האמריקנית, וכאזרח אמריקני עומדת לו הזכות של התיקון הראשון לחוקה, להטיף לטבח של אזרחים. האם הוא משתוקק לנפילת הממשלה ולמחיקת השחורים והיהודים, או שאלה רק התקפי זעם של טרול בגיל העמידה מהצד האפל של הירח? ככל הידוע, הוא פרוקסי של שירות הביטחון הפדרלי הרוסי, שכל מה שהוא רוצה זה לשתול מבצעי "דגלים כוזבים" (שמכוונים את האש אל גורמים שאינם האחראים האמיתיים).
ואם כבר מדברים על דגלים כוזבים: זוכרים את זוג פעילי אנטיפה בג'ורג'יה? ובכן הם לא היו מאנטיפה וגם לא זוג. הם היו זרים גמורים שצולמו זה לצד זה בעצרת. זה מה שקורה כשמגייסים ילדים חיילים שלא יודעים לקרוא כיתוב מתחת לתמונה. זו הדרך לזרוע זרעים למלחמה שבה כולם אויבים של כולם, ולהפוך את הילדים שלנו לרוצחים.
כשסקוט פרש, עיירת הולדתו ארגנה לו יום מחווה. זה היה אירוע די גדול. ראש העיר וסגן המושל הקריאו נאום חגיגי לכבודו, אנשי "טרור מבית" טסו מוושינגטון הבירה, ואחת מהאנליסטים הבכירים שלהם נשאה דברים בשבח גבורתו של סקוט. "לאף אחד בחדר הזה", אמרה, "אין מושג כמה חיים האיש הזה הציל בחמש השנים האחרונות". היא בירכה את סקוט לרגל פרישתו והגישה לו בקבוק בורבון מיושן. על גב הבקבוק הייתה חריטה שקופה: דמותו המקורית של ה"G-man", דמות הסוכן הפדרלי המסתורי, חבוש כובע ונושא אקדח טומי.
כמאה אנשים התכנסו באותו יום כדי לחגוג לסקוט, וכמובן שהוא נתן בראש במסיבה שלו. הוא ניגן להם את "Purple Rain" ואת "Pride and Joy", מרטיט מיתרים עד שהקהל התחנן לרחמים. ואז עשה את הגרסה שלו ל-"The Devil Named Music", כי השיר הזה לוכד את הבלוז של החיים כסמוי: "כן, נמאס לי להיות לבד/ אני מתגעגע לבת שלי/ אני מתגעגע לאשתי/ אבל השטן ששמו המוזיקה לקח לי את החיים".
במשך שלושה עשורים סקוט כמעט ולא היה בבית, בילה חודשים בדרכים בתור דמות עם גיליון הרשעות וסיפור כיסוי משכנע. "אי אפשר לשחק עם השטן בלי שהשטן ישחק בך - והמשפחה שלך מרגישה את זה הרבה לפניך", אומר דייב רדמן, מדריך סמויים עם ניסיון של 30 שנה, שהכשיר את סקוט. "יש רגשי אשמה על כך שהוא לא ראה את הילדים שלו גדלים, והוא אחד המעטים שמספר ביושר לסוכנים צעירים מה המחיר שהוא שילם על כך". סקוט מתאבל על ימי ההולדת שהוחמצו ועל חיי הנישואין שספגו טלטלות, וזוכר היטב טלפונים מאשתו הדומעת, "בזמן שהייתי בצד השני של המדינה, מחויב יותר מדי לעבודה". הוא סוחב גב שנשבר פעמיים; ניתוחים בחיבור השריר הדו-ראשי, הברך והכתפיים; והתמוטטות מוחלטת ב-2007. "שרפתי את הנר עד שנגמרה השעווה", הוא אומר. לדבריו, הוא עבד בלרוקן אוקיינוס של שנאה בכפית. "את החרא שראיתי, לעולם לא אוכל להוציא מהראש".
וכך, בגלל שהיה חייב, סקוט חתך בבת אחת. סגר את המחשב הנייד שלו, זרק את מכשירי הטלפון של העבודה והתנתק מכל הפלטפורמות: סוג של מוות לזהויות הכוזבות שלו. יש גבול לרוע שאפשר לבלוע עד שהוא הופך לרעל בגרון. כשהטעם הרע עולה ומציף אותו, הוא עולה על ההארלי המושחר שלו ורוכב בדרכים המפותלות של דרך האפלצ'ים. שם, ליד הנהר, הוא יושב ומביט בזרם, מקשיב לצפרדעים ולציקדות ששרות לו מנגינה צורמת, אבל כזו שלוקחת אותו למקום טוב יותר אחרי הסיבוב.
