השבוע התבשרתי שהתיכון שאותו אני מנהל זכה בקטגוריה הגבוהה ביותר של התגמול הדיפרנציאלי הניתן לבתי הספר שהגיעו להישגים הטובים ביותר במדינת ישראל. לכאורה כבוד גדול והכרה בעבודה הקשה והמסורה של הצוות. אבל מאחר שזו לא הפעם הראשונה שזכינו לכבוד הזה, התחושה הראשונית שהרגשתי כשקיבלתי את ההודעה היא של תסכול עמוק. כי התגמול הזה - שבא מהרבה כוונות טובות וראויות - יוצר פער בלתי הגיוני, ובעיקר בלתי חינוכי, בתוך אותו חדר מורים: חצי ממנו (מורי י' עד י"ב) מקבל בונוס כספי מכובד על הישגי בית הספר, אבל החצי השני (כיתות ז'-ט'), שאחראי בדיוק לאותם הישגים, נשאר מאוכזב ופגוע.
האם יש תשובה ראויה לשאלה איך משרד החינוך נותן יד לעוול כזה, שבמסגרתו רק מורי החטיבה העליונה מקבלים בונוס על הישגים של בית ספר שש-שנתי? איך אני, כמנהל, אמור להסביר לצוות שלי שמי שמגישים לבחינות הבגרות זכאים לתגמול כספי (כשממילא הם מקבלים בנוסף גמול הגשה לבגרות), אבל המורים שמניחים את היסודות להצלחת התלמידים, מורי חטיבת הביניים, שעוברים איתם את השנים הכי מאתגרות והכי לא מתוגמלות, הם לא חלק מהחגיגה?
אני יודע ומבין שזה קשור לשני ארגוני מורים שונים, לשני הסכמי שכר שונים ולשתי בעלויות שונות. אני מכיר את כל התירוצים. אבל שום דבר לא מצדיק את התוצאה האנטי-חינוכית שמעבירה למורי חטיבת הביניים את המסר: אתם שווים פחות. המסר הזה הוא הרסני למערכת החינוך שלנו.
כמו שאבא לא מוכן להפלות בין הילדים שלו, גם אני לא מוכן להפלות בין המורים שלי. גם אם מטרת הבונוס הזה היא לדרבן את המורים להצטיינות, הוא גורם בדיוק לתוצאה ההפוכה – הוצאת הרוח מהמפרשים של הרבה מהמורים. ולכן אני מוכן לוותר על הכבוד הזה, שרק מעמיק את הפערים במערכת החינוך ויוצר יותר נזק מתועלת. אני מעדיף שהתיכון שאני מנהל ייצא מרשימת בתי הספר המועמדים לזכייה הזאת. אני לא רוצה שהוא יקבל תגמול דיפרנציאלי. לא ככה.
למציאות הזאת, של שני ארגוני מורים שונים בתוך אותו בית הספר, כבר התרגלנו לצערי. אני יכול להבין את העובדה שכל ארגון דואג למורים שלו. הפלא הגדול שלי הוא על משרד החינוך. איך ייתכן שהוא נותן יד לעוול המתמשך הזה?
צוריאל רובינסמאיר אליפורכמובן שאני לא רוצה לפגוע במורי החטיבה העליונה שלי, ולא הייתי רוצה למנוע מהם הטבה כספית. אבל אני מכיר אותם ויודע שהם מבינים בדיוק על מה אני מדבר. גם הם ישמחו שסכום הזכייה יחולק באופן שוויוני בין כל המורים ששותפים להישג, גם אם זה יקטין מעט את הבונוס האישי שלהם. הם ישמחו על כך כי הם חלק מאותה המשפחה, והם יודעים בדיוק מה תרומת מורי החטיבה להצלחתם כמורים בתיכון. ואותו מורה שלימד השנה בחטיבה העליונה, לימד בשנה שעברה בחטיבת ביניים, ואולי ילמד שם גם בשנה הבאה. זה אותו בית ספר ואותו חדר מורים.
רוצים לתת פרס לבית הספר שלי? תודה. נשמח. אין מי שמגיע לו יותר מהמורים שלי. אבל אל תחליטו בשבילי איך לחלק את הפרס. או שאל תיתנו לי אותו בכלל.
- צוריאל רובינס הוא מנהל התיכון מקיף אמית באר שבע
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
