כל DNA הדור שני לשואה קפץ לי בשבועיים האלה ישר לפנים. אני דור שני גאה וחרדתית לפי הספר, אבל עד לפני כמה שנים המשמעות של לגדול בבית של ניצולי שואה הייתה מודחקת ולא מודעת. כיום אני חיה עם ההבנה וההכרה שאני מנוהלת מגיל צעיר בהתאם לתוכנת ההפעלה של "דור 2", ובהתאמה יצרתי גרסה משודרגת של "דור 3". אירועי 7 באוקטובר הפתיעו אותי בעיתוי אבל לא במהות. השנה שקדמה לטבח כבר עשתה בי שמות וצפיתי שהשנאה, הפילוג והעיסוק בטפל יחלישו אותנו ויובילו לאסון. פחדתי.
לפני שבועיים ויום, בבת אחת, כל החלומות הרעים שלי שהודחקו בתת-מודע קיבלו תמונת מציאות שמהדהדת ומתכתבת עם מראות השואה: להיות עם נרדף, טבח, פליטות, אלימות וחורבן. ניסיונות נואשים למצוא מילים לתאר זוועה. טראומה של ניצולים. טראומה של עם ישראל. הכול מרגיש לי מוכר ומתכתב עם הנרטיב המשפחתי - סבא שהסתתר לילה שלם בחבית מים כשהגרמנים מסביב עם כלבים, אבא שהתחבא כילד במרתף והושתק כדי שלא יגלו.
לדור 2 לשואה לקח זמן להבין שיש העברה בין-דורית של טראומה באמצעות הבית שבו גדלנו, השכנים, הסיפורים והשתיקה. כל אחד ידע שלכל אחד בסביבה יש טראומה שהוא נושא מהעבר הלא רחוק, אבל אסור היה אסור לשאול. אז שתקו. לא טיפלו. הדחיקו. כי לצד זה הייתה מדינה בהקמה, משואה לתקומה, מנדודים לבית, יש לנו את צבא העם החזק במזרח התיכון, אנחנו נס, אנחנו סטארט-אפ-ניישן.
לא, חברים, זה לא מספיק. היום כבר ברור שישראל היא חלום ונס שאם לא יתוחזק 24/7 בניהול איכותי ומקצועי, בשותפות גורל ובאחדות, אזי תוכנת ההפעלה של דור 2 תיכנס לפעולה. ואלוהים, כמה שהיא משתקת.
אסור שדור 2 של טבח 7 באוקטובר יחווה מלחמות אחים ואסור שיחוש חולשת הנהגה ואובדן אמונה בדרך. הדם עוד לא יבש ואנו עוד רחוקים מלקבור את כל מתינו, אבל לדור 2 החדש, לתינוקות שנולדו החודש, לילדים הקטנים, צריך כבר עכשיו לשחזר נרטיב של עם אחד. עבורם, חובה למחוק את הפילוג, השנאה והמחנאות שהובילו אותנו לעיוורון ולאסון. חובה לבנות להם אתוס של ניצחון, עוצמה ואחריות אישית, וכן, גם "יונה עם עלה של זית" זו לא קללה. זה מצפן.
אסור שעם ישראל יחיה בפחד. הישרדות, רדיפה ופוגרום אמנם נמצאים ב-DNA שלו, אבל עלינו לוודא שהשד הזה יישאר רדום.
- דליה בודינגר היא מנהלת תקשורת
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
