גילת, דודתו של סמל יונתן (יוני) אהרן גרינבלט (21) מבית שמש שמת מפצעיו לאחר שנפגע קשה מירי טיל נ"ט לעבר המבנה שבו שהה ברפיח, סיפרה הבוקר (ראשון) על אחיו התאום אראל. "בכל פעם שאראל נכנס לחדר האשפוז, יוני הזיז את הרגל, הדופק שלו עלה או שהוא הזיל דמעה. זה היה מטורף", אמרה גילת. "לקראת הסוף הדופק של יוני ירד ל-30, אז אראל נכנס לחדר לדבר אליו ולשיר לו, והדופק עלה ל-110 וכל הרופאים היו בהלם".
יוני, שלחם בגדוד שקד בחטיבת גבעתי כמו אחיו התאום אראל, נפצע בקרב ברפיח שבדרום רצועת עזה ב-20 ביולי, ומאז אושפז בבית החולים סורוקה בבאר שבע. בצאת השבת נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. הדודה גילת סיפרה כי גם לפני 25 שנה פקד את המשפחה אסון כשבן הדוד שלה סגן דוד גרנית, קצין בסיירת צנחנים, נפל בקרב בלבנון בגיל 22 וגם הוא הותיר אחריו אח תאום בשם ישי. "עכשיו יש לנו 'דוד ויונתן' במשפחה - שני תאומים שנפלו", אמרה גילת.
הדודה סיפרה עוד על יוני כי הוא התגייס כמה חודשים לפני המלחמה לגבעתי, וקיבל את הכומתה הסגולה של החטיבה בתוך רצועת עזה תוך כדי הקרבות. "הוא כל הזמן נכנס לעזה. גם אם היו משמרות, הוא תמיד היה בפנים", סיפרה גילת. "בכל פעם שהוא יכל - הוא נסע לבקר את סבא וסבתא שלו". גילת סיפרה עוד כי אחיה ואביו של יוני, אביה, יצא בכל פעם עם חיוך מהחדר שבו אושפז אחיינה כשהרופאים אמרו לו שאין סיכוי. "אביה אמר 'אעשה כל מה שאני יכול'", סיפרה גילת.
אבי נאור, דודו של יוני, אמר כי הוא נפעם בכל פעם מדור הלוחמים הנוכחי. לדבריו, "הם נכנסו ללחימה עוד לפני שהם קיבלו בכלל כומתה סגולה. את הכומתה הם קיבלו בעזה. אלה חיילים שגדלו לתוך מלחמה. ראיתי אצלו נחישות וחוזק, הוא אמר 'אנחנו עושים מה שחשוב'. שאלתי אותו 'אתם לא מפחדים?' הוא ענה לי 'לא'. הפתיע אותו שחבר'ה צעירים כל כך נכנסים למלחמה והם עושים שם עבודה מטורפת".
יוני ואראל התאומים הם האחים הגדולים במשפחה של אביה וישראלה גרינבלט, שלהם עוד ארבעה ילדים. "אראל נולד רבע שעה לפני יוני, הם שונים ומחוברים כל כך", סיפר הדוד אבי. "ההורים, שניהם אנשים מאמינים מאוד, הרימו את כולנו בבית החולים. יש להם אמונה גדולה בצדקת הדרך". על נסיבות פציעתו של יוני אמר הדוד אבי: "הם היו בתוך מבנה וירו אליהם טיל נ"ט. יוני ספג את רוב הפגיעה, שני חברים שלו נפצעו קל. הייתה לו פגיעה מאוד קשה, חובש שהיה במקום הצליח לפתוח לו נתיב אוויר והטיסו אותו לסורוקה".
הדוד הוסיף: "יוני היה בחור מאוד רציני. דיברתי איתו בליל הסדר, הוא היה מאוד נחוש ואני מסתכל על הדור הזה בפליאה כי הוא היה ילד טוב שתמיד התקשר לאמא. כשראינו את הפנים של הרופאים בהתחלה הבנו שקשה להיות אופטימיים. התפללנו וניסינו, כל עם ישראל התפלל. המשפחה בהכרת תודה עצומה. האבא אמר לי 'כל הרבנים וכל המקובלים שאמר לי שהבן שלי יחיה, אני אסיר תודה להם. אני אסיר תודה לכל מי שהתפלל ותמך'. הוא ממש מקבל את הדין".
"בן אדם עם אושר בעיניים"
סמל גרינבלט הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. ינון, אחיו הצעיר, ספד: "אני אוהב אותך, אתה אח טוב וגיבור ואני אתגעגע אליך. אתה תמיד בלב שלי, תדע שאני אוהב אותך ולא משנה מה יהיה תמיד אזכור אותך".
גם האחות הצעירה שילת ספדה: "אני אוהבת אותך. היית האח האהוב עליי", אמרה שילת. "יכולתי לספר לך כל מה שעבר עליי, אף פעם לא כעסת". מעיין, אחיו הצעיר של יוני, סיפר כי השניים תכננו ללכת יחד להופעה של אביב גפן. "סיפרתי לך שבזכותך התחלתי לשמוע אביב גפן, ואמרת שנלך יחד להופעה שלו ורק חיכיתי שזה יגיע. אף פעם לא אמרתי לך את זה פשוט ככה - אני אוהב אותך ולא אשכח אותך".
מוטה, סבו של יוני, אמר בהלוויה: "יוני שלי, אני יודע שאתה כועס עליי עכשיו - 'סבא למה אתה בוכה? סבא תתגאה בי. תראה שעשיתי את המקסימום שאני יכול. תראה איפה אני נמצא'. אני יודע שאתה נמצא בין מלאכי הכבוד, כולל סבא יוסי שנפטר לפני כחודשיים". שילה, חברו של יוני, סיפר: "בן אדם עם חיוך מטורף, בן אדם עם אושר בעיניים. הכי קליל, הכי זורם, הכי נותן הרגשה של ביחד".
הרב דוד גבריאלי, ראש ישיבת ההסדר נווה דקלים באשדוד שבה למד יוני, אמר: "מהשבת שעברה ועד הימים האחרונים ליווינו את המשפחה. היו איתנו לצד המשפחה רבנים ותלמידים מהישיבה שהכירו את יונתן ותלמידים נוספים. היו בישיבה כל הזמן תפילות לרפואתו, עשינו יום לימוד לרפואתו עם חברים שהגיעו מהצבא".
על ההיכרות עם יוני סיפר הרב: "יוני היה מדהים, הוא היה כמעט שנתיים בישיבה עד שהתגייס. הוא עשה עבודה מדהימה מהימים הראשונים שבהם היה קצת קשה להשתלב, אבל אחרי שהתגבר על המכשולים האלה הוא נכנס לעניינים, התקדם בלימוד תורה וברוחניות. במידות שלו הוא היה מדהים, היה בו שילוב מיוחד של עוז וענווה. העוז התבטא בצבא בעוצמה אדירה. הוא לא ויתר על אף כניסה לשדה הקרב, תמיד עם הפק"לים, ממש נלחם כמו אריה".