קורבנות אלימות מינית חיים בצל. הסוד וההסתרה הם שמאפשרים את הפגיעה, והם שטווים אקלים חברתי שבו אין אמון ונותרת רק בדידות איומה. זהו הדלק של הפוגעים. שנים רבות חברות אנושיות מנסות להתמודד עם הנגע הזה, אבל הוא פושה בכל קהילה. אחת לכמה זמן צף בכותרות סיפור. הוא יכול להיות סיפור תקיפה קיצוני, אלים ונורא, כמו האונס בגדרה, או הטרדה מינית לכאורה, כמו בעדות שעלתה כלפי עו"ד אבי חימי. ותמיד יהיו מי שיגייסו אותה לטובת הפוזיציה. בימים האחרונים היו מי מתומכי המחאה שהשחירו את פני המתלוננת נגד חימי, לעגו למראה שלה, רמזו רמיזות שבחיים לא היו עוברות אלמלא הייתה שייכת למחנה היריב. היו גם מי שטענו שבשם המחאה, ראוי למחול לחימי.
במקרה האונס הקשה בגדרה נולדה תופעה הפוכה: ימנים שטוענים בתוקף שה-פמיניסטיות (תמיד ב-ה' הידיעה) לא מספיק מגויסות לטעמם, כי החשוד באונס הוא בדואי. בשם הכבוד הלאומי הם דורשים גינוי מסוים מאוד. גם פה, אישה שנפלה קורבן הפכה לכלי נשק במריבות מטומטמות בין ימין לשמאל, בין שמרנים לליברליים.
המביכים מכל הם מי שבאופן עקבי מגבים פוגעים מיניים, שלא לומר כאלו שחטאו בעצמם בהטרדה. לפתע הם נזכרים להפוך למגיני הנשים. פתאום דחוף להם לחשוף כל מיני אנשים שלא מגנים מספיק חזק לטעמם את מה שברור כשמש שהוא מתועב. הם מתגייסים למאבק בפגיעות כל עוד הנשים הללו נפגעו על ידי האויב שלהם, יהא זה בדואי, שמאלני או ימני. בשגרה הם יבוזו למאבקים של ה-פמיניסטיות, ילגלגו על נפגעות, יכחישו את ההתנהלות האיומה שהם עצמם חטאו בה. כך התקיפה המינית, ההטרדה או האונס הפכו לכלי שרת, למופע אינסטרומנטלי שמגויס לטובת הצד שרוצה לטעון את טענתו.
במאבק בפגיעות מיניות יש חיילות וחיילים מסורים. הם מלווים קורבנות תקופות ארוכות, בידיעה שייתכן שסיפורם לעולם לא יצא אל האור. הם (בעיקר הן) מפנות למרכזי הסיוע, נותנות מעטפת, מחזקות את הקורבנות ועומדות לצידן, גם כשכל מה שיש להן זה עדות. חלק מהמלוות הללו סובלות בעצמן מ"טראומה משנית" של מי שנחשפות דרך קבע לסיפורים קשים. אלו יכולים להיות שליחות ציבור, עיתונאים, מחנכים וארגונים. הם אלו שיעשו תחקירים שינסחו שוב ושוב את כשלי המערכת, ולא יתנו לנושאים הללו לרדת מסדר היום.
חן ארצי סרורPhoto: Ynet והמשימה הזו, אין בה הוד או הדר. לרוב היא סיזיפית, מסויטת, מצלקת. ולא לחינם נמצאות בזירה הזו בעיקר נשים. הן יודעות היטב, על בשרן, שהפגיעות לא מבחינות בעמדה פוליטית או זהות לאומית. שפוגעים ונפגעים יש בכל החברות. ושהנטייה לצופף שורות גם היא לא מדלגת על אף קהילה - יהיו אלו האמנים, הרבנים, הכדורגלנים או הפוליטיקאים. השמאל או הימין.
אמונה בנפגעות ונפגעים, חיזוקם ומאבק למענם הם בהגדרה פעולות שמבקשות לפרום את השייכות והמחויבות לקהילה מסוימת. שייכות היא נכס, מתנה אדירה, אבל דווקא בגלל הכוח האדיר שלה - פוגעים משתמשים בה לרעה. מי שמוכנים לרכוב על גבם של קורבנות בשביל לעקוץ את המחנה היריב, בסך הכול מייצרים ציפוף שורות מסוג אחר. במקום לבקר ולטעון מה ראוי לעשות, כל אחד ואחת מוזמנים פשוט לעשות בעצמם את הדבר הנכון: להתגייס למאבק בפגיעות מיניות באשר הן. לא משנה מי הפוגע. לא משנה מי הקורבן.
- חן ארצי סרור היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
