זה הפך להיות שגרתי באופן מבעית. כמעט בכל יום אנחנו שומעים על רצח נוסף בחברה הערבית. קולות הירי ברחובות הפכו ל"רגילים", וכך גם החיים בצל הפחד. "הביטחון שלנו הולך ופוחת, במיוחד בחודשים האחרונים", סיפרה מונא עירוק מיפיע, "התחושה שלי היא שאי אפשר להיות ברחובות, שהמרחב הציבורי מאוד מסוכן".
133 אנשים נרצחו בחברה הערבית מתחילת השנה, 22 מהם בחודש האחרון, כשליש מהם תוך פחות מ-48 שעות. אולם עד כה פוענחו רק עשרה מקרים. "אני חיה בשכונה שכמעט כל יום יש בה ירי", אמרה מונא. "אני אמא לחמש בנות, בחורות צעירות שרוצות לחיות, ללמוד. אבל עכשיו, כמו נשים רבות בחברה הערבית, אנחנו מתמודדות עם חוסר ביטחון שמגביל אותנו, חיות בפחד".
בחודש שעבר נרצחו חמישה בני אדם בטבח בעסק לשטיפת מכוניות ביפיע. "הפחד הזה, במיוחד אחרי הטבח ביפיע, הוביל אותנו לתסכול וייאוש. מה אפשר לעשות? אני חיה בפחד נוראי שהבנות שלי ייצאו מהבית וייפגעו מכדור. מאוד קשה לנו כנשים, ואני מרגישה שלא לוקחים אותנו בחשבון. שהקול שלנו לא נשמע, כאילו אנחנו לא נמצאות".
פידא שחאדה, רכזת קואליציית נשים נגד נשק ופורום אמהות למען החיים, האשימה: "כשאישה נרצחת כחלק מהפשיעה בחברה הערבית, לא מתייחסים לזה כרצח. אומרים שזה היה בטעות, כדור תועה. התחושה היא שהיא לא נחשבת, שמזלזלים בחיים שלה. כדורים לא טועים, אנשים יורים אותם".
לדבריה, "המצב הקיים פוגע במעמד האישה הערבייה ומעמיק את הפערים המגדריים בחברה הערבית. נשים ערביות נמצאות בתחתית המדרג החברתי. האלימות ברחובות גורמת לכך שנשים ערביות מסתגרות בבית, ופחות פעילות במרחב הציבורי".
ב-26 ליולי 2022 - שנה שעברה, מניין הנרצחים עמד על 64 - חצי מכמות הקורבנות בשנה זו, שעוד לא נגמרה. "אני חושבת על האמהות ששנים מחכות שיפענחו את התיקים של הילדים שלהן", אמרה שחאדה. "הממשלה הזאת לא רואה אף אחד ממטר. המשרד לביטחון לאומי והשר שלו איתמר בן גביר לא יזמו פעולה משמעותית אחת שמאפשרת לנו לחיות בתחושה של ביטחון או להאמין שיהיה יותר טוב. אנחנו לבד - אין ממשלה ואיבדנו כל תקווה".
היא סיכמה: "מתחילת השנה אנחנו סופרות את הקברים שנוספו. כמה שתנסי לשפר את חייך שלך - ללא ביטחון אישי ותחושת מוגנות, הכול נפגע - ולנו אין ביטחון בכלל. פעם חשבנו שאם הרחובות לא בטוחים, לפחות יש לנו את הבית. היום גם לשם עלול להיכנס לך כדור ולהרוס לך את החיים".
