לפני כחודש ביקשה משטרת ישראל מבית משפט השלום בירושלים להאריך את מעצרו של איאד עסילי ממזרח ירושלים בנימוק כי במהלך מבצע "מגן וחץ" ענה ברשת החברתית במילה "אינשאללה" לגולש שייחל לירי טילים מעזה. השופטת שרון לארי-בבלי דחתה את בקשת המשטרה וכתבה: "לא מצאתי בדברים אלה ולו חשד סביר לביצוע עבירה של הסתה או איום או פגיעה. את עניין הטילים פרסם הג'יהאד האיסלמי (עוד לפני כן, א"ע) וזכותו של אדם לקוות שכך יהיה (גם אם חבל)".
ימים לאחר מתן ההחלטה הוגשה תלונה נגד השופטת לנציב תלונות הציבור על שופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, שקבע שהתלונה מוצדקת מאחר שעל שופט להימנע "מהתבטאויות פוגעניות, מיותרות ובלתי רלוונטיות... שימוש במילים מיותרות שעלולות לפגוע ברגשותיו של הציבור (או חלקו) עלול לגרום נזק לדימויה של מערכת המשפט".
שהם הוסיף שדבריה של השופטת לארי-בבלי, בעיתוי שנאמרו, "מעוררים אי נוחות, בלשון המעטה. אמירה זו יכולה להתפרש, באופן מוטעה יש לומר, כמתן לגיטימציה להתבטאות שיש בה משום תמיכה בפעילות האויב כלפי מדינת ישראל ואזרחיה". לסיכום, לדעת שהם, על שופט להימנע מאמירות שעלולות לגרום אי נוחות לשומע, מאחר שהדבר עלול לפגוע בתדמית של בתי המשפט.
החלטתו של שהם חייבת להדיר שינה מעיני כולנו. בשם דאגה ליחסי הציבור של מערכת המשפט, הוא מבקש לחנך שופטים, מחדש, איך לחשוב. איאד עסילי לא ירה טילים, לא הניח פצצות וגם לא יידה אבנים. הוא הביע דעה מקוממת ומעוררת שאט נפש. כשאחר כתב שיישלחו טילים מעזה הגיב במילה אחת "אינשאללה", שמשמעותה "בעזרת ה'" או "הלוואי". ואולם, למרבה הצער, הבעת תקווה לפגיעה באנשים הינה דבר נפוץ, ועם זאת, היא מתקבלת כחלק מחופש הביטוי. בקרו מדי פעם במגרשי כדורגל שבהם צועקים אוהדים יהודים לעבר ערבים "שיישרף לכם הכפר".
בעבר כתב העליון כי "אם כל פגיעה ברגשות תאפשר הגבלת חופש הביטוי, כי אז לא יהא קיום לחופש הביטוי. מטבעו של ביטוי הוא פוגע ברגשות, ואם כל פגיעה ברגשות תאפשר פגיעה בחופש הביטוי, סופנו שלא נכיר בחופש הביטוי כלל".
כאשר אישרו את הקרנת הסרט "ג'נין ג'נין" כתבו שופטי העליון כי "חברה דמוקרטית פתוחה... מוכנה לשאת בשם הביטוי החופשי פגיעה, ואפילו פגיעה ניכרת, ברגשות הציבור". כשאישרו את הקרנת הסרט "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה" על רצח רבין כתבו השופטים: "כפי שהודגש לא פעם, חופש הביטוי נועד להגן, לא רק על דעות מקובלות ואהודות, המושמעות בתנאים של שלווה וביישוב הדעת, אלא גם – ובכך עיקר מבחנו של חופש הביטוי – על דעות חריגות, מקוממות ומכעיסות, המושמעות על רקע מאורעות מסעירים ובסגנון בוטה וצורם".
פרשת לארי-בבלי מלמדת שיש מי שמאמין שתדמית בתי המשפט חשובה מחופש הביטוי. בדיוני מעצר שופטים לא כותבים דיסרטציות-משפטיות. לארי-בבלי תמצתה במילים ספורות את לב-ליבו של הרעיון שעומד מאחורי חופש הביטוי. בין אם הייתה החלטתה צודקת ובין אם לאו – הכול יסכימו שההחלטה הייתה לגיטימית במישור המשפטי. באופן פרדוקסלי, במקום שבו ביקשה השופטת להגן על חופש הביטוי - החלטתו של הנציב שהם פוגעת בו אנושות וחותרת תחת חופש המחשבה והעצמאות השיפוטית.
בחברה דמוקרטית, לעולם עלולה דעתו של אחד לקומם את האחר. במשטר דמוקרטי קיימת חשיבות עצומה לאפשר לשופט לבטא רעיונות, באופן חופשי, בלי לחשוש מדעת ההמון. אנו עדים מדי שבוע לסיקור מוטה של החלטות שיפוטיות ולהפגנות מטעם נגד החלטות אחרות, שמטרתן להשפיע על בתי המשפט. שופטים חייבים לפסוק לפי צו מצפונם ולפי תפיסתם בלי לחשוש מהפגיעה ב"תדמית" מערכת המשפט.
"חינוך" של שופטים למצוא חן הוא הסכנה הגדולה ביותר לחופש המחשבה ולחופש הביטוי והוא מסכן את העצמאות המהותית של מערכת המשפט. פרשה עגומה זו מספקת הזדמנות פז לראשי מערכת המשפט להעביר מסר ברור לשופטים ולשופטות שלפיו בהחלטותיהם הם לא רק רשאים, אלא גם חייבים לבטא את דעתם באופן חופשי, ללא חשש מפגיעה בתדמית בתי המשפט בעיני הציבור, וודאי ללא מורא מביקורת של הנציב.
- אריאל עטרי הוא עורך דין פלילי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 09:37, 18.06.23