במוצאי שבת לפני כשבועיים, בסביבות השעה חמש אחר הצהריים, צילצל הטלפון המבצעי בביתו של ניצב אמיר כהן, מפקד מג"ב, במושבה מנחמיה. הצלצול הזה בדרך כלל לא מבשר טובות, וגם הפעם הזאת לא הייתה שונה. מפקד הכוח שמוצב באזור שער שכם – מתחם לוהט וטעון במיוחד בימים האלו – דיווח לו על פיגוע. "והוא אומר לי: יש פצוע, הלוחמים הגיבו, ואנחנו לא יודעים כרגע מה מצבם. אנחנו יודעים שהמחבל נפגע, לא ברור מה מצבו'", אומר כהן. "בשלב הזה אני עולה על מדים וטס לזירה".
הדיווחים המשיכו לזרום אליו בדרך: המחבל נוטרל. היה כבר על הקרקע, ואז לוחמת מג"ב, רש"ט ש', ירתה בו למוות. יש סרטונים, כמובן, וברשתות הערביות כבר מתחילה תבערה. בום. זה היה ברור שסערה עומדת לפרוץ.
ומתי עוברת לך בראש המחשבה, "שיט, רק שאין לי פה עוד אירוע אלאור אזריה"?
"אני חושב שכבר בשלוש דקות מתחילת האירוע. אני אמיתי, לא יודע להגיד לך איך. את מכירה את הרגעים האלה שיש לך צמרמורת בכל הגוף, וזיעה קרה שעוטפת את כולך? אז זה היה אצלי הרגע ההוא לפני שבועיים, כשהשם 'אלאור אזריה' נזרק לחלל האוויר, אני לא זוכר על ידי מי. אז אני מנהל עם הדובר שלי, תמיר פרו, את האירוע התקשורתי, מדבר עם המפכ"ל ומקבל את התמיכה והגיבוי שלו, וזה עוד לפני שבכלל ראיתי את הסרטון. ההבנה הייתה שאם אנחנו לא 'מסדרים נכון את הקוביות', האירוע הזה יכול להידרדר מבחינה תודעתית, ולגרום עוול לשוטרים וללוחמים שלנו. בשיח מול המפכ"ל גיבשנו את המדיניות שלנו ויצאנו בהודעות מסודרות לתקשורת של תמיכה וגיבוי בלוחמים".
8 צפייה בגלריה
''הייתי מעדיף שלא יחקרו אותם באזהרה והלוואי וזה לא היה קורה''. עם הלוחמים שנטרלו את המחבל בפיגוע הדקירה בשער שכם בירושלים
(צילום: דוברות המשטרה)
מה הבנת שקרה בשטח?
"שזה לא מקרה אזריה. היה ניסיון לרצוח אזרח יהודי שנדקר ונפצע בינוני, וניסיון לדקור את הלוחמים. הייתה היתקלות מטווח קצר, והלוחמים הגיבו כמו שמצפים מהם ומלמדים אותם, כמו שרוצים שלוחמים יגיבו, תוך כדי סכנת חיים, ותוך שהם מבודדים את הזירה. וצריך גם להגיד שהם ירו ירי מדויק, שלא פגע בשוטרים הנוספים שהיו באזור ולא באזרחים שהיו שם".
הביקורת על האירוע הזה הגיעה תוך כמה דקות ממש.
"הרבה חכמים יש לנו בזירה הזאת. הרי אם המחבל היה מתפוצץ והורג את הלוחמים, היו באים אליי בטענות: מה לימדת אותם, ומה תירגלת איתם ואיפה הביטחון של הלוחמים? טוהר הנשק הוא דבר מאוד חשוב, הוא ערך עליון בהוויה ובחיים של כל לוחם ולוחמת במג"ב, אבל מול זה, ערך החיים של הלוחמים הרבה יותר חשוב".
ח"כ עאידה תומא סלימאן אמרה, "הוא (המחבל) על האדמה ומבצעים בו וידוא הריגה. הוצאה להורג של אדם שלא מהווה יותר איום - היא פשע איום ונורא". השר עיסאווי פריג' אמר, כי "אם התמונה מהסרטונים נכונה", אז "מדובר במעשה שמבטא אדישות לחיי אדם שראוי שייחקר".
"מאחר שאני עוסק בביטחון 33 שנים, לצערי הרב, חרותים בזיכרוני אירועים רבים שבהם הלוחמים שלנו שילמו בחייהם, במקרים כמו של צ'רלי שלוש ז"ל (לוחם ימ"מ שניטרל בירי לרגליים מחבל שרצח שניים, ואז נדקר על ידו למוות - ש"מ). גם המשפחה שלו שילמה מחיר שאין כדוגמתו. אם הלוחמים שלי לא היו מנטרלים את המחבל, היה אפשר להגיד עליהם אותו דבר. אז אני לא רוצה להיות שם, אני לא מוכן להיות שם, ואני לא מתכוון להיות שם.
"עכשיו, אני לא מתנצח עם ח"כים. אבל צריך להכיר את העובדות לאשורן, להכיר את הדילמה שבה נמצאים הלוחמים: להגיב באפס זמן מול איום ממשי על חייהם וחיי האזרחים שהם מופקדים עליהם, לזה אנחנו מאמנים ומלמדים אותם. אין להם זמן או יכולת עכשיו להתייעץ, להסתכל במסכים, להקשיב לקולות הרקע. הם צריכים לפעול כאן ועכשיו. והם פעלו מצוין. אני גאה ביכולות שלהם. הלוחמת בסך הכל ארבעה חודשים בפעילות מבצעית, הלוחם סיים עכשיו קורס מפקדים. והם הגיבו וסיימו אירוע ב־15 שניות".
8 צפייה בגלריה
"הגיבו כמו שמצפים מהם", לוחמי מג"ב לאחר הירי במחבל בכיכר שכם
(צילום: מתוך סרטון דוברות המשטרה)
אבל השם "אלאור אזריה", התיק שכבר כמעט שש שנים מטיל צל על כל מקרה שבו מנוטרל מחבל, המשיך להדהד באוויר עוד ימים אחר כך. הסערה האמיתית פרצה כשהתברר ששני הלוחמים זומנו כבר באותו יום למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). חקירה של אנשי מג"ב ומשטרה אחרי ירי באזרחים היא שגרתית, ונועדה לקבוע האם מדובר בפעולה מוצדקת או לא. אלא שהפעם, שני לוחמי מג"ב נחקרו באזהרה, כלומר כחשודים. ואת זה, ניצב כהן ממש לא אהב.
"תחושות קשות מאוד", הוא אומר בראיון מיוחד. "כמפקד, כמי ששולח אותם למשימה, אני יודע את המורכבות של האירוע ואת הקושי של לוחמים בני 18־19, מיטב בנינו, שאנחנו מתדרכים אותם: 'אתה רואה סכנה? תפעיל את הנשק הקטלני שלך'. זאת תחושה נוראית, שאי־אפשר כמעט להכיל אותה. אני הייתי מעדיף שלא יחקרו אותם באזהרה והלוואי וזה לא היה קורה. הייתי מעדיף שהיכולת שלנו לאפשר ללוחמים שלנו להבין מהרגע הראשון שהם פעלו נכון, תתבטא גם בנורמות של החקירה. עם זאת, יש לי אמון מלא בפרקליטות ובגורמי האכיפה".
מה חשבת על כך שהנשק שלהם הושאר במח"ש?
"בין אם אני מצדיק זאת או לא – זה הנוהל, לשלוח את הנשק לבדיקה בליסטית. התיק נסגר ביום חמישי (שעבר), וביום ראשון החזרתי להם את הנשקים. זה מעיד על האמון שיש בינינו למח"ש, על היכולת בסוף לסגור את החקירה".
יש שעדיין טוענים שהיא נסגרה בשל הלחץ הציבורי.
"לא יודע לומר לך, כי לא הייתי בחדרי החקירות".
אבל לפני שהתיק נסגר, היה שלב שחששת כי יוגש נגדם כתב אישום?
"תמיד כשמתנהלת חקירה, התוצאה יכולה להיות הגשת כתב אישום או סגירת תיק, כמו שקרה פה. יש לי 8,000 לוחמים, ועליהם אלפי הורים ואלפי מתנדבים ואזרחים שמעורבים במג"ב. וכל אלו צריכים את הביטחון ממני, שגם אם הם נקלעים לאירוע קיצוני, שבו הם יצטרכו מחוסר ברירה להפעיל נשק קטלני בגלל הערך של קדושת החיים והצלת חיי אדם - יהיו מי שיעמדו מאחוריהם".
תגיד, בכלל אפשר לשמור על מוסריות בסיטואציה כזאת? כשאתה לא יודע אם הנער שלידך במעבר החציה עומד לשלוף סכין, או שהילדה בת ה־14 שמולך עומדת לדקור אמא?
"שאלה מצוינת. מג"ב, המשטרה וצה"ל עוסקים כל יום באלפי משימות בט"ש. כל שנה, למשל, עוברים מאה מיליון אנשים דרך המעברים. אנשים שמקבלים שירות, שנכנסים לבדיקות רפואיות או למקומות עבודה, מקיימים חיי מסחר וחיי שגרה. הנה לך דוגמה למוסריות. אני לא רואה פה משהו לא מוסרי".
ואם זאת הייתה מפגעת בת 14?
"אני לא הייתי פוגע בה. אבל זה אני. המבחן הוא לא מוסריות, אלא ערך חיי אדם. אנחנו מקדשים את החיים והם את המוות. אנחנו יוצאים בבוקר לשמור על האזרחים, להגן על חיי אדם בשעת מצוקה, והם ההפך. המבחן הסופי הוא מה המחיר שאתה מוכן לשלם כדי להציל חיי אדם. ואם המחיר הוא לקטול, להרוג ולנטרל את המפגע שמגיע כדי לרצוח כמה שיותר אזרחים - אז זה המחיר שאנחנו נגבה".
המג"בניקים קוראים לזה "האמבטיה", לא בטוח שזה כינוי שניתן מתוך חיבה. הכוונה לאמפי הקטן שהוקם באזור שער שכם, והיה אמור לשמש כמקום ישיבה ומפגש רגוע, סמוך לכניסה לעיר העתיקה. אבל "האמבטיה" כבר הפכה מזמן למקלחת רותחת ומבעבעת, ובתוכה ובקרבתה התרחשו אינספור פיגועים ועימותים בין יהודים לערבים. גם הפיגוע שהחזיר לתודעה את החשש מ"אירוע אזריה 2" היה ממש ליד, בכיכר שכם. זה היה רק אחד מתוך סדרה של כמה אירועי טרור שהתרחשו בשבועות האחרונים. במערכת הביטחון עוד מתווכחים אם מדובר ב"גל טרור", "רצף אירועים", "צבר פיגועים". כך או כך, מה שכן מדליק נורה אדומה אצל כהן הוא הגיל הצעיר של חלק מהמְבצעים. המחבל שרצח את אלי קיי ז"ל בירושלים לפני כארבעה שבועות אמנם היה בן 42, אבל הצעיר שניסה לרצוח יהודי חרדי ונורה על ידי רש"ט ש' בכיכר שכם היה בן 23; המחבלת שדקרה אם יהודייה בשכונת שייח' ג'ראח היא בת 14; ובפיגוע הדריסה במחסום תאנים הנהג המחבל היה בן 16.
"העובדה שיש פה מעורבות של נוער מאוד מטרידה וקשה", אומר כהן. "אנחנו יודעים שחמאס מתדלק לא מעט את האווירה, וגורם לילדים האלה לצאת החוצה ולעשות פיגועי טרור, שהדעת לא תופסת. אי־אפשר להבין ילד בן 16 או ילדה בת 14, שבמקום להתמודד עכשיו עם אתגרי גיל ההתבגרות, רכישת השכלה ומחשבה על העתיד שלהם, הולכים ומבצעים מעשה כל כך קיצוני".
8 צפייה בגלריה
''השיח הציבורי הוא לגיטימי בעיניי, אבל בניגוד לשיח הזה, ללוחמים יש ביטחון מלא''. אמיר כהן
(צילום: יונתן בלום)
במקרה של הנערה משייח' ג'ראח היו שניסו להסביר את זה במאבק סביב השכונה, אפילו בריב שהיה לה עם אביה. "אני לא יכול להבין ולא יכול לקבל שום פיגוע טרור, ושום תירוץ והצדקה של יציאה לבצע פיגוע טרור לשם רצח. אי־אפשר לקבל את זה, גם אם נעטוף את זה בכמה עטיפות שאנחנו רוצים".
אחרי האירוע האחרון, אין חשש שהלוחם הבא יהסס ללחוץ על ההדק מול מקרה כזה?
"לא, כי הם יודעים שיקבלו גיבוי מלא".
"זאת דילמה שהטרידה אותנו מהרגע הראשון, הצורך הזה לתת מצד אחד ביטחון מלא ומצד שני, לא לאפשר שימוש מופרז בנשק קטלני. בשטח, הלוחמים שלנו נתקלו בשנה האחרונה עם 21 מפגעים, כולל ביו"ש, ובכל האירועים לא זיהינו חריגה לא במוסריות שלהם, ולא בעוצמת האש"
קרה לך שלוחמים אמרו שלא פעלו כי לא רצו להיות אזריה הבא?
"מעולם, אפילו לא ברמז".
הם לא חוששים שייחקרו במח"ש?
"השיח הציבורי הוא לגיטימי בעיניי, אבל בניגוד לשיח הזה, ללוחמים יש ביטחון מלא. הם קיבלו גיבוי מלא ואין לי ספק שיפעלו בעימותים הבאים".
ואין להם תחושה שההוראות המשפטיות מגבילות אותם?
"מה שמוביל אותם הוא לא החשש ממגבלה משפטית, אלא האיזון בשימוש בכוח".
יש גם את הצד השני: החשש שבשל הגיבוי הטוטאלי שאתם מעניקים, יבוא לוחם שייקח את זה רחוק מדי.
"זאת דילמה שהטרידה אותנו מהרגע הראשון, הצורך הזה לתת מצד אחד ביטחון מלא ומצד שני, לא לאפשר שימוש מופרז בנשק קטלני. בשטח, הלוחמים שלנו נתקלו בשנה האחרונה עם 21 מפגעים, כולל ביו"ש, ובכל האירועים לא זיהינו חריגה לא במוסריות שלהם, ולא בעוצמת האש".
מה דעתך לקריאה להחזיר את המגנומטרים והבידוק המוגבר לשער שכם?
"אני לא נגד מגנומטר, אבל זה לא אפקטיבי. את מבינה מה זה להכניס 50 אלף איש לתפילה בהר הבית ביום שישי בצהריים עם בדיקה של אחד על אחד או דרך שער שיקוף? אז נכון, תמיד אפשר לעשות יותר. החיים הם לא שחור ולבן. ובסוף, החיכוך עם האוכלוסייה חייב להתקיים".
כהן (50) שמתרוצץ בשבועות האחרונים בין זירת פיגוע לזירת פיגוע, מזהה כמה גורמים לסדרת האירועים שמתחוללת כרגע. אחד המרכזיים שבהם הוא הרשתות החברתיות. "אנחנו חיים במציאות שבה לרשתות החברתיות יש מקום מאוד משמעותי בהשפעה על דעת הקהל. אני מדבר על היכולת הזאת להטיף, להרעיל, להטריף ולהטריל אותם. ישנם גורמים שמסיתים, ומתברר שישנן אוזניים קשובות להטפות האלה, לשקרים הבלתי נגמרים, שגורמים להם לצאת החוצה ולעשות מעשה בלתי נתפס".
המחבל מכיכר שכם הודיע ברשת שהוא יוצא לפגע. איך זה שהמערכות של השב"כ או של המשטרה לא איתרו אותו מיד?
"המערכות שציינת כולן עוסקות 24/7 בניטור, בהתחקות ובניסיון לזהות את המחבל הבא, ויש מאות סיכולים שאנחנו עושים מדי לילה על בסיס המידע שמקבלים מהגורמים. נכון שבקצה, הפיגועים מצליחים לצאת. עובדה. יש גל טרור שאנחנו רואים את תוצאותיו גם בפעילות סביב יו"ש. אנחנו מזהים שם עלייה בעצימות, בחיכוך ובהתנגדות בכל אירוע שאנחנו נכנסים עם הצבא ועם השב"כ. זה כולל ירי לעבר כוחותינו, השלכת מטענים ובקת"בים, והתגודדויות של עשרות ומאות אנשים, שהופכים כל מעצר למאוד מורכב ואלים".
למה זה קורה שם?
"אפשר לדבר על המצב הכלכלי ברש"פ, על המעמד של אבו־מאזן, התחזקות חמאס. על המאבקים הפנימיים בין פתח לחמאס ועוד. לצד זה, מרחב התפר פרוץ ואין גדר, וזאת פלטפורמה שמאפשרת לפלסטינים - לכאורה בחסות השב"חים - לחבור לגורמים עברייניים בישראל, ולנהל סחר אמל"ח ולייצר אמל"ח גם בתוך שטחי הרשות. יש פה שׂיח של כדורים, שיח של מטענים, שיושבים על סכסוכים של שנים בין משפחות לעבריינים, במקום לייצר שיח תרבותי. לפי התסריט שלי, עם הצטברות הנשק הזה, ייעשה שימוש נגד כוחות הביטחון, כולל לפיגועים מבית".
אחרי מה שכהן מכנה "פרעות מאי", הוא חושש מתרחיש חמור יותר בעימות הבא. "תרחיש הקיצון שאפשר שיתרחש, זה כשהצבא יהיה עסוק בלחימה בגבולות המדינה ומחוצה לה, תהיה התקוממות גם של ערביי יו"ש, וגם מהומות בערים המעורבות. אני צופה שזה יהיה הרבה יותר גרוע מאשר במבצע שומר החומות. השוני יתבטא הפעם בסגירת צירים, ובשימוש בנשק חם לעבר כוחות הביטחון ולעבר אזרחים"
התסריט הזה כבר התממש בחלקו, באירועים הקשים של שומר החומות בערים המעורבות ובצפון ובדרום הארץ. "פרעות מאי", קורא לזה כהן, ומבחינתו זה היה סוג של קו שבר, הנקודה שבה הכל השתנה. בעימות הצבאי הבא הוא חושש מתרחיש אפילו עוד יותר קיצוני. "אם בסבב הזה יו"ש הייתה מחוץ לתמונה, תרחיש הקיצון שאפשר שיתרחש, זה כשהצבא יהיה עסוק בלחימה בגבולות המדינה ומחוצה לה, תהיה התקוממות גם של ערביי יו"ש, וגם מהומות בערים המעורבות".
במה זה יהיה שונה הפעם?
"אני צופה שזה יהיה הרבה יותר גרוע מאשר במבצע שומר החומות. מאחר שהצבא יהיה עסוק מאוד בלחימה, מי שיצטרך להתמודד עם יו"ש יהיו גדודי מג"ב, ובמידה שגם פנים הארץ יבער, כולל ירושלים - השוני יתבטא הפעם בסגירת צירים, אבל גם בשימוש בנשק חם לעבר כוחות הביטחון ולעבר אזרחים".
לצלקות של כהן יש שמות: עכו. לוד. רמלה. יפו. כבישי הנגב. הוא זוכר היטב את הימים הפרועים הראשונים, שבהם היה נדמה לאזרחים שהמשטרה לא קיימת, ואת הרגע שבו הוטל על כתפיו לגייס מקסימום לוחמים במינימום זמן, ולהיכנס לכל מוקדי החיכוך.
היומיים הראשונים של המהומות בערים במעורבות, בדרום ובצפון, נראו ממש רע. היה פה כשל מודיעיני?
"ודאי שכן. חד־משמעית. כעובדה לא צפינו את הפּרעות שהתרחשו. זאת שאלה שכל אלו שעוסקים בתחומי המודיעין במדינת ישראל יצטרכו לשאול את עצמם עוד הרבה מאוד זמן".
איפה היה הכי בעייתי?
"בכל מקום חטפנו. היו מקרים שירו לעברנו באש חיה. המדינה בערה בכל הערים המעורבות ובנגב. לוד. בעכו חילצנו אנשים מהמלון הבוער. גם ביפו הרבה מאוד אירועים. ברמלה חנויות נשרפו, בלוד היה ירי לעבר חלונות של בתים, חלקם התפנו מהבתים".
מה הלקח מכל זה?
"שינינו את המבנה של מג"ב. לאור האירועים והתרחישים הבנו שיש צורך להפוך את מג"ב למשמר הגבול הלאומי של ישראל, עם כוחות חזקים יותר, מצוידים יותר, מקצועיים יותר, עם אמצעים ויכולות מתקדמות לטפל באירועים מורכבים. אז אנחנו מוסיפים עוד 340 חיילי סדיר. לקח נוסף הוא הגדלת מערך המילואים. מי שבפועל עזרו לדכא את המהומות של חודש מאי היו אנשי המילואים שלנו. כרגע יש לנו אלפיים לוחמים במילואים, ביקשנו להגדיל את זה ל־5,000. כמו כן אנחנו מגדילים את מערך המתנדבים מ־7,600 ל־9,000. יש גם מאה לוחמי מג"ב שהוכשרו כיחידה מיוחדת לפיזור הפגנות".
כמה שוטרים מוסלמים יש היום במג"ב?
"152 לוחמים מוסלמים מתוך 8,000" .
היית רוצה לגייס עוד?
"ברור".
החשש כי בעימות הבא אמצעי לחימה במגזר הערבי ישמשו לתקיפת אזרחים וכוחות ביטחון, לצד הפשיעה הגואה במגזר, הביאו את המשרד לביטחון הפנים לקבל החלטה שנויה במחלוקת: יחידת מסתערבים שתופעל בתוך הקו הירוק. השימוש ביחידות מסתערבים היה עד כה בעיקרו אמצעי לוט"רי (לוחמה בטרור), שהופעל באיו"ש ובמזרח ירושלים. ההפעלה של שיטות כאלו בתוך ריכוזי אזרחי ישראל, עוררה לא מעט ביקורת.
יחידת המסתערבים (ימ"ס) החדשה שייכת למג"ב, ומופעלת במסגרת החטיבה הטקטית בפיקודו של נצ"מ צביקה טאוב. במג"ב ניתן לה השם "ימ"ס סיני". כהן מסביר כי השם ניתן לה כרמז לצניעות, מכיוון שהר סיני לא נודע בגובהו הרב; וכן בשל חשאיות פעילותה, שכן גם מיקומו המדויק של הר סיני איננו ידוע כיום.
8 צפייה בגלריה
''אנחנו נעשה כל מה שצריך ונפעיל את היחידות המיוחדות שלנו כדי למגר את הפשיעה הקשה''. אמיר כהן
(צילום: משטרת ישראל)
אתה חש בנוח להפעיל אמצעי כזה בתוך כפרים אזרחיים בתחומי ישראל?
"כן, אני שלם עם זה מאוד. אנחנו נעשה כל מה שצריך ונפעיל את היחידות המיוחדות שלנו כדי למגר את הפשיעה הקשה, ולמנוע פגיעה באזרחים נורמטיביים. אני מרגיש שזאת חובתי להטיל את היחידה הזאת לפעילות בכל מקום שבו היא תידרש, בערים המעורבות וגם במרחב הכפרי".
למה שהמשטרה לא תטפל בהם כמו בכל ארגוני הפשיעה?
"כי הפשיעה הזאת היום נעשית חמורה מאוד, חמושה מאוד ומתוחכמת מאוד. היא מאורגנת יותר, משתמשת בתחכום טכנולוגי והיא גם ממודרת מאוד. קשה לחדור אליהם. קשה גם להתחקות אחריהם. הם עובדים עם טלפונים מבצעיים, עם רכבים מושחרים, כלומר רכבים שנגנבו ומשכפלים להם את המספרים. ולכן אנחנו צריכים פה כלים חדשים ומשמעותיים".
מה הם הספיקו כבר לעשות?
"היחידה פועלת זה מספר חודשים, והלוחמים שלה הביאו כבר לעשרות סיכולים ומעצרים של אנשים שהיו דרושים על עבירות של סד"ח (סחיטת דמי חסות, הקיצור המקובל לפרוטקשן – ש"מ), אלימות וירי, כולל מעצרים של פעילי פח"ע".
8 צפייה בגלריה
''אני צופה שזה יהיה הרבה יותר גרוע מאשר במבצע שומר החומות''. אמיר כהן
(צילום: יונתן בלום)
השבוע אנחנו חושפים שני אירועים שבהם יחידת המסתערבים החדשה הייתה מעורבת. האירוע הראשון היה עלול להצית מחדש את המהומות בין יהודים לערבים: לפני כשבוע, ב־5 בדצמבר, קיימו כמה ארגוני ימין "מצעד דגלים" בין רמלה ללוד, בשיתוף עם תושבים מקומיים. כמה מאות אנשים צעדו ברחובות, כשלצד ציון חג החנוכה, הם גם מחו על אירועים אלימים שמתרחשים בערים מאז שומר החומות. מה שאף אחד במצעד הזה לא ידע, זה שהוא היה עלול להפוך לזירה קשה של פיגוע טרור. השב"כ איתר הודעה של אזרח ערבי, אשר ביקש להפוך לשהיד, ולבצע פיגוע בצועדים. לפי ההודעה כשהצועדים יגיעו למסגדים, "יהיה פה בלגן". מי שקיבל את המשימה לעצור אותו היה ימ"ס סיני, ולאחר שהחשוד לא אותר בביתו, לוחמי היחידה השתמשו ביכולות ההסתערבות שלהם, כדי למצוא אותו. בסופו של דבר הוא נעצר, והמצעד עבר בשלום.
פעילות מסוערבת נוספת הייתה בכפר בסמת טבעון, שליד קריית טבעון. על פי המודיעין, שני ארגוני פשיעה – האחד מזוהה עם משפחת חרירי בחיפה והשני עם משפחת כליבאת בבסמת טבעון – מצויים בסכסוך. אנשי כליבאת, כך העלה החשד, מסתובבים חמושים במתחם מבוצר. החשש היה שאם משטרה כחולה "רגילה" תפשוט על המקום, הנשק יוחבא, או שחלילה ייווצר עימות חמוש בין השוטרים לחמושים. יחידת המסתערבים הופעלה, ובדרך לא דרך, הלוחמים פשוט "הופיעו" בתוך המתחם, ועצרו ארבעה. כהן משוכנע שזו רק ההתחלה. "היחידה הזאת יודעת להגיע לכל עבריין, בכל מקום, בכל זמן שמחליטים. אין היום לשום עבריין חסינות".
בימים אלו סוגר ניצב כהן שנה ראשונה וסוערת בתפקיד. אבל עם כל הפיגועים, הלינצ'ים והעימותים במבצע שומר החומות, כאשר שואלים אותו מה האירוע שנחקק בליבו מהשנה האחרונה, יש לו שם אחד בלבד: בראל חדריה שמואלי ז"ל. הצלף שהיה שייך ליחידת המסתערבים של מג"ב, נהרג ב־21 באוגוסט האחרון. חדריה שמואלי הוצב בעמדת ירי בגדר עוטף עזה, אבל באותו יום, המוני מפגינים פלסטינים שטפו את השטח, והגיעו עד לגדר עצמה. למרות שבמצב כזה האפקטיביות של צלף פוחתת משמעותית, חדריה שמואלי לא הוסג לאחור. מחבל שהצליח להסתיר נשק התקרב לחרך הירי, ומטווח אפס ירה לתוכו ופצע את הצלף פצעי מוות.
8 צפייה בגלריה
''היחיד שהיה לו מספיק אומץ לפנות אליי ולשאול אותי שאלות''. בראל חדריה שמואלי ז"ל
(צילום: אלבום משפחתי)
היו מי שניצלו את הטרגדיה הכואבת הזו למטרות פוליטיות. בצה"ל – שהיה אחראי על הגזרה – ובמג"ב, עדיין ממתינים לתוצאות התחקיר הסופיות של האירוע. "בראל הוא סוגיה רגישה", אומר כהן. "היא יושבת על הנימים הכי דקים שלנו. הסיפור שלו בסוף, זה איך לנהל חיל כזה כמו מג"ב, שהוא נמצא בעין הציבורית, התקשורתית והחברתית, כי אנחנו פועלים בלב הפועם של החברה הישראלית. נמצאים בכל זירה במדינת ישראל. מדובר באירוע קשה מאוד, כואב מאוד, מצער מאוד. הוא קורע לב. אבל פרשנות לא נכונה לשיח על בראל עלולה ליצור בעייתיות. אני מחכה לקבל לידי את התחקיר הצבאי המלא שיסתיים בעוד שבועיים, בחתימת הרמטכ"ל ושר הביטחון וזה לא נכון לדבר עליו לפני".
הכרת את בראל אישית?
"יצא לי במקרה לפגוש אותו בביקור ביחידה. הוא היחיד שהיה לו מספיק אומץ לפנות אליי ולשאול אותי שאלות, כי כל השאר טיפה חששו. אז אני זוכר אותו. זו האישיות שלו, הוא היה איש עם דעה מאוד נחרצת, אבל במובן הטוב של הדברים. זה מאותם אנשים ששיפרו את היחידה מעצם השאלות שלהם".
ממה שפורסם וידוע עד כה, אני לא חושבת שיש ספק שמותו של חדריה שמואלי ז”ל, היה תוצאה של מחדל.
"אני לא רוצה להשתמש במילים כמו 'מחדל', אלא להשתמש במילים של 'עשייה ביטחונית'. בראל הוצב שם יחד עם אנשי צוותו ולוחמי צה"ל כדי למנוע ולפגוע במי שינסה לחדור לתוך מדינת ישראל ולפגוע בביטחונה. אין ספק, שהתוצאה היא תוצאה רעה. בלתי נסבלת".
למה נועדו חרכי הירי? ולמה בראל היה שם בכלל?
"הפעילות שם נעשתה לאורך חודשים רבים, כולל שימוש בחרכי הירי על ידי הצלפים של יחידת הימ"ס. באותו יום היא כללה ירי דרך החרכים לעבר מפירי הסדר, לרבות פגיעה של בראל בחמישה מפירי סדר".
8 צפייה בגלריה
''אין ספק שהתוצאה היא תוצאה רעה, בלתי נסבלת'', רגע הירי של המחבל בבראל חדריה שמואלי ז"ל
(צילום: EPA)
צלף לא אמור להיות מוצב רחוק ו/או גבוה יותר?
"לצלף יש יכולת מקצועית מאוד־מאוד גבוהה. המיקום שלו נקבע בהתאם להערכות המצב, לצרכים המבצעים, להישגיים המבצעים ולאיומים, בהתאם להערכת ותמונת המודיעין".
אם זאת פעילות שגרתית לאורך חודשים, אז מה השתבש?
"ההגעה של ההמון ומפירי הסדר לעבר החומה, שחד־משמעית לא הייתה צפויה, איפשרה למחבל להסתיר את האקדח ולירות דרך החרך שתי יריות".
אז גם פה היה כשל מודיעיני?
"תסיקי מזה מה שאת רוצה. העובדות ותוצאות האירוע מלמדות אותנו שלא הייתה בידינו כל תמונת המודיעין".
תפקידו של מי היה לספק את המודיעין?
"הצבא".
ולמה כשההמון התקרב אף אחד לא הרחיק אותו?
"זו שאלה שהתחקיר צריך לענות עליה, כמו גם לגבי תמונת המודיעין".
מי היה אמור להגיד לו "זוז לאחור מחרך הירי"?
"את שואלת אותי שאלות שחונות בעולם הצבאי, ואני לא רוצה להיות שם. אין ספק שזו אחריות של המפקדים ואנחנו מחכים לסוף התחקיר".
הלוחמים מהיחידה של בראל חזרו מאז לשטח?
"כל הלוחמים של היחידה חזרו לפעילות מבצעית מלאה, כולל גם בגזרה הספציפית הזאת ובאותו מקום".
הם חששו לחזור לשם?
"לא נתקלתי בשום אמירה של לוחמים שחששו לחזור לשם".
אבל הם חזרו לירי דרך חרכים?
"לא לאותה שיטה של חרך עם צלף, אלא לפעילות מבצעית אחרת. אבל חזרו כולם".
זה אומר שהלקחים כבר יושמו בשטח.
"יושמו. אני לא יכול לפרט לך, כי זאת תפיסת ביטחון שבה אנחנו פועלים ומפעילים כנגד אויב שלא צריך להעשיר אותו בידע ובמידע".
ולמה המחבל טרם נתפס?
"ביום שהוא ירה והעז להשתמש בנשק, ולירות בלוחם שלנו בראל, התהפך שעון חייו. יומו קרב ובא".
