בראיון ל"סקיי ניוז" בימים האחרונים אמר יאיר לפיד שהעזתים הם כמונו, "קורבנות של חמאס". כישראלית קשה עד בלתי נסבל לשמוע את ההשוואה הזו, אבל במצב הנוכחי שלנו מול העולם על רקע המלחמה, הבחירה של לפיד להתבטא כך מוצדקת לחלוטין. זה מקרה קלאסי שבו עדיף להיות חכם מאשר צודק.
אחרי התגובות וההתרחשויות בעולם סביב המלחמה המוצדקת בחמאס אני עוקבת באדיקות בעזרת בני נדב, ד"ר לגאולוגיה ואיש גרינפיס שעובד באירופה (ביקש לחזור ליחידה שלו וסורב). המסקנה היא ברורה: אם בהתבטאויות רשמיות ובראיונות לכלי תקשורת בינלאומיים לא נביע אמפתיה לילדים, לנשים ולקשישים הפלסטינים ברצועה, לא נקבל האזנה, הקשבה או אמפתיה עבור עצמנו. כדי שאוזני העולם לא ייאטמו, חייבים להעביר את המסרים שלנו באופן שיאפשר לו להזדהות; להפוך אנשים מאנטי-ישראלים אוטומטיים למי שלפחות מוכנים להקשיב.
חייבים להבין את התמונה המשתקפת בעולם: בזמן שתושבי אשדוד שומעים אזעקות ורצים למרחבים המוגנים, בפריז שומעים על בית חולים שהופצץ בעזה. בזמן שאצלנו הורים קוברים את ילדיהם והציבור קורא כתבה על קבוצת ווטסאפ של קיבוץ בזמן טבח, שר בסקוטלנד מתראיין לערוצים בעולם ומספר על החרדה להורי אשתו השוהים בעזה והקשר איתם נותק. בזמן שמאות אלפים מיישובי עוטף עזה ומקו העימות בצפון הם פליטים בארצם, האינסטגרם של כוכבים הוליוודיים מוקדש רק לעזתים שברחו לדרום הרצועה. בזמן שהישראלי הממוצע עדיין מנסה לעכל את אלפי סיפורי הזוועה של 7 באוקטובר, האירופאי הממוצע מקבל מדי יום רק תמונות של קורבנות פלסטינים. את התינוקות שלנו שנטבחו הם כבר שכחו. בזמן שהורים ישראלים לחיילים חיים כבר שלושה שבועות על קלונקס וציפרלקס, וגם אלה לא מצליחים לסייע להם להירדם, באולפנים בברלין ובלונדון מתעסקים במשאיות התרופות והמזון שמחכות להיכנס לרצועה.
באוקספורד איבדה הלייבור את השליטה בעירייה בגלל התפטרות חבריה על רקע סירוב ראש המפלגה להזדהות עם הפלסטינים. כמעט בכל מקום בעולם מופעל לחץ אדיר על הזרם המרכזי להסיר כל תמיכה בישראל, והלחץ הזה גובר בכל יום שבו נמשכת המתקפה על עזה ועם כל עיכוב של משאית הומניטרית. ידידות שלנו כמו גרמניה ופולין נמנעו בהצבעה באו"ם על הפסקת אש ובפעם הבאה הן כבר עשויות לתמוך בה. אולי אין לכך משמעות אופרטיבית כרגע, אבל אי אפשר שלא לראות עד כמה הלגיטימציה הישראלית נשחקת.
אם לא נפנים את המצב הזה בתקשורת הבינלאומית ובדעת הקהל בעולם, לא נבין באיזה זעזוע נתפסת עמדה ישראלית רשמית שלפיה כל תושבי עזה הם טרוריסטים ואין לנו שום הבנה למצבם.
ג'ודי ניר מוזס שלוםצילום: עוז מועלםהמטרות של ישראל ברורות ומוצדקות: את חמאס צריך לחסל ואת החטופים צריך להחזיר. חד-משמעית וללא פקפוק. זו מלחמה שבה אין ברירה אלא לנצח, וכשהאויב מסתתר בתוך אוכלוסייה, נפגעים גם אזרחים. כדי להכחיד את הרשע, אין אפשרות אחרת. ועדיין, אפשר להיות חכמים, ובהצהרות הרטוריות להבהיר לעולם שגם אנחנו מפרידים בין ארגון הטרור הרצחני לבין האוכלוסייה האזרחית. המלחמה הזו חסרת תקדים בזוועות, במחדל, בסולידריות, אבל גם בזעזוע בעולם. היא התחילה בהזדהות איתנו אבל מהר מאוד תמונות מחאן יונס השכיחו את התמונות מניר עוז.
בסופו של דבר המלחמה תיגמר ויחסינו עם העולם יצטרכו להמשיך גם אם רובו ממילא לא יהפוך לחובב ציון. התבטאויות קשות ונטולות חמלה כלפי אזרחים יתדלקו עוד אנשים דוגמת אלה שפשטו אתמול על שדה התעופה בדגסטן בחיפוש אחר יהודים ויגדלו דור חדש של תואמי רוג'ר ווטרס. יש לזה מחיר כבד.
נדב ניר ישראל עדיין צריכה חברים בעולם. אחרי המלחמה אנחנו נמשיך לנסוע לחו"ל לחופשות או לעסקים או למחקר. השותפים שלנו יהיו מפריז, ממלבורן, מניו יורק, מלונדון ומברלין. זה לא אמור לעצור אותנו מלהגן על עצמנו עכשיו, אבל גם לא אמור לעוור אותנו מלראות את הפער המתרחב בינינו לבין השמאל-מרכז במערב ולבין אמריקה הלטינית, אפריקה ואסיה. אנחנו חייבים הרבה יותר הסברה חכמה. לא משנה כמה עובדות אתה מציג - אם סימנו אותך כנבל אף אחד כבר לא יאמין לך.
צריך לחשוב על צעדים מקוריים לסייע לאזרחים בלבד, ובעיקר ליישם הסברה מתוחכמת, יותר אמפטית לאזרחים, כי אחרת לא נוכל לייצר הזדהות עם הסבל שלנו. אין בזה כדי להוריד מאומה מצדקת מלחמת החורמה הבלתי נמנעת בחמאס. יש בזה חוכמה, גם אם היא לא תואמת את הצדק.
