1 צפייה בגלריה
היועמ"שית גלי בהרב-מיארה וראש הממשלה בנימין נתניהו
(צילום: יואב דודקביץ', אלעד גרשגורן )
החלטת היועצת המשפטית לממשלה בהרב-מיארה למנוע מראש הממשלה בנימין נתניהו לעסוק ברפורמה המשפטית, הגם שהיא נכונה משפטית, ראויה לעיון מחדש. לא ניתן להפריז בחשיבות הכלל האוסר על עובד ציבור להימצא במצב המקים חשש לניגוד עניינים. כלל זה נועד להבטיח שעובד הציבור ישקול שיקולים ענייניים ויימנע מלשקול שיקולים זרים המשרתים את ענייניו האישיים או תפקיד אחר שעליו הוא אמון. בנוסף, כלל זה נועד להבטיח את אמון הציבור ואת טוהר המידות בשירות הציבורי. אלא שכלל זה, בדומה ליתר כללי המשפט המינהלי, אינו מוחלט.
בהתקיים אינטרס ציבורי חיוני המתנגש עימו, או כאשר יישום מלא של כלל זה ישתק את המערכת, בית המשפט השיגו לאחור. חריג זה, המכונה "חריג הצורך", תואר בספרה של השופטת ברק-ארז ככזה "המכוון למצבים שבהם תפקודה של המערכת המינהלית אינו אפשרי ללא מידה (לפחות מסוימת) של מעורבות של בעל תפקיד שיש לו נגיעה לנושא שעליו נסבה ההחלטה".
על בסיס אותו עקרון נפסק כי חיילי צה"ל רשאים, תוך כדי לחימה או מבצע צבאי, להרוס מבנה המסכן אותם באופן מיידי, ללא מתן זכות טיעון לבעל המבנה. עם כל הכבוד לכללי הצדק הטבעי, חיי החיילים חשובים יותר. בנוסף, כאשר מוגשת עתירה לבג"ץ נגד נשיאת בית המשפט העליון, אין מנוס מכך ששופטי בית המשפט העליון ידונו בעתירה על אף שהם מצויים בסיטואציה המקימה חשש לניגוד עניינים מוסדי. הטעם לכך ברור: לא ניתן לייבא שופטים מחו"ל לדון בעתירה.
נכון לעת הזו, חריג הצורך לא מצא ביטוי בחוות הדעת של היועמ"שית האוסרת באופן גורף על נתניהו לעסוק ברפורמה המשפטית. אין לכחד: עיסוק ברפורמה על ידי נתניהו מקים חשש לניגוד עניינים. הרפורמה, ובפרט שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, עשויה להשפיע על קידום השופטים הדנים במשפטו וכן על הרכב השופטים העתידי שידון בערעור. אלא שכעת, משהגענו עד הלום, חובתנו לבחון את הדברים באופן יותר מעמיק.
ראשית, ניתן לצמצם ולתחום את ניגוד העניינים הרבה מעבר למניעה גורפת מעיסוק ברפורמה כולה. שנית, עצם בחירתו לראשות הממשלה של אדם העומד לדין פלילי יוצרת חשש אינהרנטי לניגוד עניינים פסול. אמנם ההכשר למינוי, שניתן בהרכב של 11 שופטים, הותנה בחתימה על הסדר ניגוד עניינים, אלא שהדברים מורכבים יותר. כך למשל, גם אם נקבל את הטענה כי מינוי של שר משפטים אינו מקים, כשלעצמו, חשש לניגוד עניינים של ראש הממשלה, ברי כי מינויו של יריב לוין, שהאג'נדה שלו בדבר הצורך ברפורמה משפטית חריפה הייתה ידועה לכל במשך שנים, הקים את החשש הנדרש כבר בעת מינויו. אף שלא ניתן היה למנוע את המינוי, האם אין בכך כדי להפוך את הכלל האוסר על ניגוד עניינים, ובפרט את האיסור הגורף על ראש הממשלה לעסוק ברפורמה, לחוכא ואיטלולא?
ד"ר אסף הראלבאדיבות המרכז האקדמי פרסשלישית, בימים אלו אנו מצויים על סף תהום. קידום הרפורמה יוצר סכנה ברורה ומיידית לחוסן החברה, ללכידות החברתית, לכלכלה, לביטחון המדינה ולחיי אדם. מצב זה מציף את נחיצותו של חריג הצורך. ובאופן יותר קונקרטי: כשם שבעתירות נגד הרפורמה ידונו שופטי בית המשפט העליון על אף שהרפורמה עוסקת בסמכויותיהם - שהרי אין לנו שופטים אחרים - כך גם אין לנו ראש ממשלה אחר.
בסיטואציה שנוצרה, המפתח להידברות מצוי אצל אדם אחד: נתניהו. לא יעלה על הדעת כי הכלל האוסר על עובד ציבור להימצא בסיטואציה המקימה חשש לניגוד עניינים פסול ימנע את היכולת להוציא מדינה שלמה מסחרור. על היועמ"שית, אפוא, לשקול מחדש את עמדתה ולבחון אם ניתן באמצעות חריג הצורך, לשחרר, ולו במעט, את הפקק.
- ד"ר אסף הראל הוא מרצה בכיר במרכז האקדמי פרס, עוסק במשפט ציבורי. לשעבר עוזר היועץ המשפטי לממשלה, מרצה אורח באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
