שירן היא בת 37, אמא לארבעה ילדים קטנים מצפון הארץ. עבורה, תקופת החגים שאמורה להיות משמחת ומרגשת, מהווה בעיקר גורם למועקה: "אנחנו שבוע לפני, ונכון לעכשיו אני לא יודעת איך נעבור את התקופה הזו". כמו שירן, יש עוד מאות אלפי משפחות שיוקר המחייה מאיים על יכולתן לחגוג את החג.
שירן עברה תאונת דרכים לפני שנה וחצי ומאז היא לא עובדת, מה שכמובן פגע מאוד במצבה הכלכלי: "מאוד קשה לי, אין לי כמעט עזרה. הרווחה הפנתה אותנו למרכז חסד, והם עוזרים. בלעדיהם לא היינו יכולים לקנות אוכל. יוקר המחיה מאוד מקשה עלינו. הכל עלה".
שירן סיפרה שהחגים הם תקופה קשה אף יותר: "זו תקופה יותר קשה מבחינתנו. הילדים בבית ואין מסגרות. זה יותר חשבונות, יותר אוכל - ההוצאות של הבית גדלות. הייתי רוצה שהם יאכלו יותר בריא, וכרגע אני לא יכולה להרשות לעצמי - העיקר שיהיה משהו לאכול".
לקראת ראש השנה, ארגון לתת מפרסם הערכה של אי-הביטחון התזונתי בישראל: על פי נתוני הארגון, 680,475 משפחות חיות באי-ביטחון תזונתי, כלומר יותר מחמישית מהמשפחות בישראל. מתוכן, 312,825 משפחות (9.7%) חיות באי-ביטחון תזונתי חמור.
המצב בקרב ילדים הוא קשה במיוחד. 1,084,251 ילדים נמצאים באי-ביטחון תזונתי, כלומר כשליש מהילדים בישראל, ומתוכם 601,058 (19.1%) נמצאים באי-ביטחון תזונתי חמור. בסך הכןל, כשני מיליון נפשות (2,131,247) חיות באי־ביטחון תזונתי בשנת 2022. בהשוואה לבדיקה האחרונה שנעשתה בארגון לתת באוגוסט 2021, ניתן לראות כי נתוני אי־הביטחון התזונתי נותרים גבוהים וללא שינויים מובהקים.
"לא ניתן להתעלם ממציאות שבה יותר ממיליון ילדים חיים באי-ביטחון תזונתי", אמר ערן וינטרוב, מנכ"ל ארגון לתת: "עליית מחירי מוצרי המזון והצריכה, החשמל והתייקרות הריבית במשק - שוחקים עוד את השכבות המוחלשות. ללא מענה מערכתי ליוקר המחיה ותכנית ממשלתית לצמצום העוני, אנו צופים שמצבן של משפחות החיות באי־ביטחון תזונתי חמור יחמיר, ומשפחות נוספות עלולות להתדרדר למצוקה כלכלית".
לפני כמה חודשים הודיע משרד הרווחה והביטחון החברתי כי ירחיב את המיזם לביטחון תזונתי לעוד 20 אלף משפחות, מה שיביא אותו בסך הכל ליותר מ-40 אלף משפחות: אך הפער עדיין נשאר גדול.
"הממשלה היוצאת הכירה באופן חלקי בתופעה, כאשר הקצתה לראשונה מימון בבסיס תקציב המדינה בגובה 46 מיליון שקל והעלתה את כלל הסיוע בתחום לכ-150 מיליון שקל", הסביר וינטרוב. "עם זאת, כרגע זה טיפה בים. יש צורך ביותר מארבעה מיליארד שקל, ומלבד זאת שאין בכוחה של החברה האזרחית לפתור את הבעיה, זהו תפקידה של המדינה".
נעמי היא ניצולת שואה בת 78, שנאלצת גם היא להתמודד עם אי-ביטחון תזונתי. "כל החיים שלי עבדתי", סיפרה, "לא הייתי אישה שיושבת בבית ומחכה לאלוהים שיבוא לעזור לה. מאז שעברתי אירוע מוחי הזיכרון שלי לא משהו, גם הרגליים. היום אני כמעט ולא יוצאת מהבית, ומקבלת עזרה מביטוח לאומי".
לדבריה, "אף פעם לא דמיינתי שכשאני אהיה בגיל הזה אני אצטרך לבקש עזרה מאנשים. אני לא אוהבת לבקש עזרה מהילדים שלי. אחרי כל כך הרבה שנים שעבדתי אני לא רוצה ליפול עליהם, יש להם משפחה משלהם, אז אני מסתפקת במעט. פעם אהבתי את החגים אבל עכשיו אני סגורה בבית".
גם מיטל (40), מתמודדת עם שגרת יום לא פשוטה, שהופכת להיות קשה ועצובה יותר בתקופת החגים: "בן הזוג שלי חולה מאוד. הוא על כיסא גלגלים בבית עם חמצן, ואני איתו, מטפלת בו 24 שעות ביממה. אני לא יכולה להחזיק עבודה במצב הזה. הוא צריך עזרה עם הכול - אוכל, מקלחת, לבוש, זה לא פשוט. אנחנו מקבלים סיוע בשכר דירה וקצבת זקנה אבל זה לא מספיק. הוא לוקח 18 סוגים של כדורים בכל יום, לא כולן בסל התרופות. יש לנו המון הוצאות חשמל, מים ארנונה. אחרי החשבונות אנחנו נשארים בלי כלום".
"זו מלחמה יום-יומית", מיטל הוסיפה: "הקצבאות לא תואמות את יוקר המחיה. זה מצב לא פשוט, הייתי רוצה ללכת לעבוד לכמה שעות ביום, אבל אני לא יכולה לעזוב אותו. אנחנו שורדים בשיניים בזכות התרומות שאנחנו מקבלים, אבל יש ימים שאנחנו בלי אוכל בבית, רעבים. אפילו בלי לחם, או חלב לקפה. אנחנו מגיעים למצב שאנחנו בבית רעבים בלי פרוסת לחם. אני לא אוהבת את החגים כי הכל יותר קשה בימים האלה, יותר קשה מבחינה כלכלית. אני לא יודעת איך נעבור את החג הזה. את החגים האחרונים עשינו לבד, ממה שיש. לא ציינו אותם כמו שעושים במשפחות נורמליות".
