סיום המלחמה בדרום איננו עניין עבור בכירי מערכת הביטחון. כבר יותר מחודש שצה"ל אומר לקבינט שהכרעת הזרוע הצבאית של חמאס קרובה מאוד.
הארגון איבד יותר משליש מהכוח הלוחם, לפי הערכות צה"ל כ=15 אלף מאנשיו. כ-60% מהתשתית הצבאית של חמאס הושמדו. אין לחמאס יכולת להוציא מתקפה המתקרבת לממדי 7 באוקטובר. גדודי רפיח על סף התפרקות. בשבוע שעבר פעלו כוחות צה"ל בלב נוסייראת, בעוצמה ובהפתעה, בלב אזור בנוי שלא נכחו בו בעבר; המחשה לשליטה הצה"לית ברחבי הרצועה. ישראל השיגה הישג טקטי מרשים, אומר גורם ביטחוני בכיר בדיונים הסגורים, "אבל לא משנה כמה הישגים טקטיים נביא, צריך שתהיה מטרה אסטרטגית ברורה, אחרת נמשיך לנווט מנקודה לנקודה ללא הכרעה".
בצה"ל סבורים שההישג הטקטי המצוין של האוגדות ברצועת עזה מאפשר לישראל "לעבור שלב", ובעצם לסיים את המלחמה בדרום באמצעות הסכם להשבת החטופים. האינטרס הישראלי לשיטת מערכת הביטחון, כמו גם רוב מוחלט במטכ"ל, הוא להכיר בכך שישראל הכריעה את חמאס, ולהמשיך לשלב של "לחימה". "במסגרת עסקה, לא צריך לחשוש מלומר ברורות: זה סוף המלחמה", אומרים גורמים ביטחוניים, "סוף המלחמה איננו סוף הלחימה. המודיעין ימשיך לזרום וכך גם האפשרות לתקוף מהאוויר או מהקרקע. תהיה לגיטימציה גמורה לפעול גם אחרי סוף המלחמה אם חמאס ינסו לפעול נגדנו. והרי אנחנו יודעים היטב שהם ינסו".
אף גורם במערכת הפוליטית – יאיר לפיד, בני גנץ, יואב גלנט ובוודאי בנימין נתניהו – לא מוכן לומר דברים ברורים בנושא סיום המלחמה. ראש הממשלה הצליח להפוך את הסוגיה הזו לדיבר ה־11: המלחמה לא תסתיים לפני ניצחון מוחלט, שאותו הוא כלל לא הגדיר. אך מאחורי הקלעים, המערכת הישראלית נשמעת אחרת לגמרי. העניין הוא שהיא חוששת; חוששת מתגובת הציבור, חוששת מהפחת רוח במפרשי חמאס ובעיקר מפחדת מהדרך שבה מכונת הרעל תמתג כל אמירה שהמלחמה צריכה להסתיים.
הטור המלא היום במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" וב־+ynet
