בעיצומה של מלחמת התרבות שבה אנו נמצאים צריכה ישראל מנהיג, מחנך או איש ציבור שיציג רעיונות חדשים וישכיל להתוות לנו דרך. לא עוד מנהיג שקורא לאחדות חלולה ולא עוד פוליטיקאי שמצהיר על ויתורים אבל ממשיך ללבות את האש, אלא מישהו שמרגיש את עומק הקרע ויודע לשרטט חזון מחודש ולהרכיב מצפן קולקטיבי משותף. במילים פשוטות, הגיע הזמן להתחדשות רעיונית ואתחול של האידיאולוגיה היהודית-ישראלית, סטייל הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אבל במודל 2023.
הרב קוק, שנפטר היום (ג' באלול) לפני 88 שנים, עשה בדיוק את הדבר הזה. הוא פעל בתחילת המאה ה-20, בתקופה שבה העם היהודי היה מפולג מאי פעם. הרבה יותר מהיום. גם אז עיקרו של המשבר היה אידיאולוגי. הייתה זו המהפכה הרדיקלית שהובילה הציונות החילונית ויצרה אתגר רעיוני יוצא דופן: היא החזירה את העם היהודי לארץ ישראל, אך יחד עם זאת הטיפה לחילון עמוק. העולם הדתי לא הצליח להתמודד עם הסתירה הפנימית הזו. מחד, כיצד יכול אדם דתי להתנגד לחזרה לארץ הקודש? ומאידך, כיצד יכול יהודי ירא שמים לתמוך בתנועה חילונית?
לא רק דתיים היו במבוכה. גם יהודים לא-דתיים רבים, שגדלו בבתים דתיים והתחנכו על ברכי היהדות, שאלו כיצד הם יכולים לזרוק הכול מאחוריהם. המשבר הרעיוני הוביל למשבר חברתי חמור. רבנים הוציאו קולות קוראים חריפים שלא לשתף פעולה עם התנועה הציונית "החופשית" (הכינוי לחילוניות באותם ימים). משפחות דתיות שילדיהן "נתפסו" לציונות התאבלו עליהם. גם חלוצים חילונים לא ידעו את נפשם מרוב געגועים לבית אבא אבל לא ידעו גם איך אפשר להיות בו זמנית חלוץ ומחובר למסורת. הסיטואציה הבלתי אפשרית הובילה למתח כבד מנשוא.
על רקע זה הופיע הרב קוק. לכאורה, הוא היה רב קלאסי, תלמיד חכם, עד שהחל לפתע לפרסם מאמרים בזכות הרצל והתנועה הציונית. במקום לגנות את החלוצים החילונים, הוא שיבח אותם כבוני הארץ וכבעלי "נשמות גבוהות". על הקרע החברתי הוא טען שלכל קבוצה - הדתיים, הלאומיים והאוניברסליים ("הקודש, האומה והאנושיות" בלשונו) – יש חשיבות ותפקיד. ובניגוד לרבנים שיצאו כנגד כל דבר חדש ("חדש אסור מהתורה") הוא טבע את המשפט "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
הרב קוק לא רק דיבר. הוא גם עשה. הוא נסע לבקר את החלוצים במושבות שלהם וקיים שיח מעמיק עם כל מי שמוכן היה לדבר. הוא גם השכיל להבין שההתחדשות הפוליטית זקוקה גם להתחדשות דתית וחתר להקמת רבנות ראשית שתהווה הנהגה רוחנית עדכנית. לימים אף מונה לעמוד בראשה.
המחיר האישי ששילם הרב קוק היה כבד. דתיים רבים לגלגו עליו והשפילו אותו. הישיבה שהקים ברוח משנתו החדשנית הייתה קטנטנה. הוא זכה אמנם להערכה בציבור הכללי, אולם המנהיגות החילונית לא באמת הקשיבה לדבריו ולעצותיו. בנוסף, חלקים רבים מהגותו התבררו כלא רלוונטיים והוא לא הצליח באמת "לחזות" את העתיד. ועם כל זאת, הוא הפך לאחד ההוגים המשפיעים ביותר לאורך המאה האחרונה. הוא הפך לסמל של אחדות העם היהודי בעידן של שסעים ומחלוקות. הרעיונות החדשניים שלו יצרו פלטפורמה לחשיבה מחודשת. הוא הוכיח שניתן לחבר את ההפכים, שדת וחילוניות יכולות להשלים זו את זו, שהציונות היא הגשמת היהדות ושהיהדות לא סותרת ערכים אוניברסליים.
גם בבסיס המשבר הפוליטי-חברתי הנוכחי עומד משבר רעיוני. השבטים השונים של החברה הישראלית – היהודים מול הישראלים, הליברלים מול השמרנים, ישראל הראשונה מול השנייה ועוד - מתחפרים בעמדות האידיאולוגיות שלהם ואנחנו מתקשים למצוא מכנה משותף. ולכן יש צורך ברעיונות חדשניים. דווקא היום אנחנו צריכים מישהו שיעזור לנו לאתחל את הסיפור היהודי-ציוני-אוניברסלי מחדש.
היום אנו זקוקים לרב קוק מודל 2023. אנחנו צריכים מישהו, דתי או חילוני, איש או אישה, רב, משורר או מנהיגה, שתשכיל להתוות דרך לקיום מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית וציונית גם יחד; מישהו שלא ינסה לשנמך את המחלוקות אלא להסביר כיצד הצדדים יכולים ללמוד זה מזה ולחיות זה בצד זה; מישהו שיבין שפצעים לא מרפאים בצעקות אלא בהוספת אור; מישהי שלא תנסה להיות פופולרית אלא תהיה מוכנה לספוג לעג למען עם ישראל ומדינת ישראל; מישהו שלא יפעל רק בכאן ועכשיו אלא ינסה לגבש חזון מרחיק לכת.
ד"ר נתנאל פישר אורן סננסזה לא חייב להיות איש אחד. היו עוד אנשים גדולים כמו הרב קוק: אחד העם, א.ד. גורדון, ברל כצנלסון ואחרים. באותם ימים חלק מהפוליטיקאים היו גם אנשי רוח וספר שהצליחו לגבש משנה רעיונית שסחפה אחריה ציבורים גדולים. הם הוכיחו שרעיונות יכולים לשנות מציאות. ההיסטוריה מלמדת שמשברים גדולים עשויים להצמיח פתרונות חדשים. וזה בדיוק מה שאנו צריכים גם היום: בשורה רעיונית שתוריד את מפלס האיבה. אנו צריכים אידיאולוגיה ושפה שיחדשו את הערכים הישנים ויקדשו רעיונות חדשים.
לאחרונה אכן קמו כמה קבוצות חשיבה ויצאו כמה וכמה ספרים שמנסים להציע כיוונים חדשים. אנו בשלים מאי פעם להשראה, לחזון יהודי-ציוני-דמוקרטי, למשנה רעיונית עדכנית ורלוונטית שתעזור לנו לספר את הסיפור שלנו מחדש. אנחנו מחכים. הגיע הזמן.
- ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ועוסק ביחסי דת ופוליטיקה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
